xXxAmitushxXx
New member
../images/Emo214.gifDont Wake Me Up פרק 34 ../images/Emo9.gif../images/Emo214.gif
אז...בזמן! חחח
ניגש לעיניינים
פרקים קודמים: http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=133099645 שורות אחרונות: (טום) "זה השיר הראשון שדני כותב שלא צריך שינויים או משהו, לא?" היא שאלה אותי וצחקתי "כן" "אני מקווה ששום דבר לא יהרוס להם" היא הביטה בו כשהוא פוסע הלוך ושוב במרפסת "למה שמשהו יהרוס להם?" הבטתי בה ואז בדני "זה תמיד ככה, זה בדרך-כלל ככה..." "לא הפעם, אנחנו לא ניתן לזה לקרות" חייכתי אליה ונישקתי אותה. אני יודע מה קרה. אני חושב... פרק 34, קריאה מהנה
*דני* חייגתי את המספר שלה וחיכיתי שהיא תענה. "דני-בוי!"היא צעקה לפלאפון וצחקתי "אני חושב שאני לא יכול לשמוע יותר" אמרתי לה ושמעתי את הצחוק המתגלגל שאני כ"כ אוהב. "מצטערת, אני פשוט מתגעגעת אלייך" "גם אני..." אם היא הייתה רואה אותי עכשיו היא הייתה צוחקת כי הבטתי על ההשתקפות שלי בדלת של המרפסת וראיתי איך אני מסמיק "הגעת בשלום?" שאלתי "בשלום? אני רק חצי בנאדם עכשיו, זה נחשב?" "כן, כי החצי השני שלך בסדר" צחקתי "אז כן. אני מגיעה עכשיו הביתה, נדבר יותר מאוחר?" היא שאלה ונאנחתי "מצטערת..." "זה בסדר, זו לא אשמתך שאני כ"כ תלותי באנשים" צחקתי וגם היא. "דני-בוי?" היא שאלה, ואני יודע כבר מה היא רוצה להגיד "אני אוהב אותך" "גם אני אוהבת אותך" ניתקתי את הפלאפון ונכנסתי בחדרה לסלון. טום וג'יו נעלמו... "דני אתה רעב?" ג'יו הציצה מהמטבח ודי הבהילה אותי "אממ...כן" עניתי והלכתי לעבר המטבח טום ישב בשולחן עם הלפטופ שלו, אז רציתי להציץ במה שהוא עושה. "מה זה "טוויטר" אח שלו?" שאלתי אותו כשקראתי את שם האתר שהוא נכנס אליו "אמממ...זה פשוט לכתוב מה אתה עושה כל הזמן, מה אתה חושב, מה אתה מרגיש, איך עבר היום וזה...בקיצור לחפור כזה" "מגניב" התיישבתי לידו וראיתי מה הוא כותב "גם לך יש את זה ג'יו?" שאלתי אותה והיא הנהנה "מי יכול לראות את מה שאתה כותב?" "כולם, וזה מה שטוב. גם המעריצים יוכלו לראות מה קורה איתנו" "מתי פתחת את החשבון הזה?" שאלתי והוא צחק, וגם ג'יו "אתמול" "מה?? וכבר יש לך 300...אממ...טוויטים??" צחקתי "אתה באמת חופר!" "רוצה שנפתח גם לך?" הוא שאל והנהנתי, למה לא? לקח לו בערך עשר דקות לפתוח לי את החשבון, האינטרנט היה איטי ברמות. ועוד איזה עשר דקות עד שהתמונה עלתה, זאת עם הכובע שאני אוהב. אני מזכיר קצת את ג'ייסון מארז לא? טום המשיך להסביר לי עוד כמה דברים על הטוויטר הזה, וטוב שאני מהיר קליטה. "אחי יש לך כבר 1000 אנשים שעוקבים אחרייך!" "יפה יפה..." התחלתי להתלהב מהעניין "אולי תכתוב משהו להתחלה?" "אמממ..." התחלתי לחשוב, מה אני יכול לכתוב להתחלה?... למרות שהייתי מת לכתוב "ג'יין אני אוהב אותך" או "ג'יין אני מתגעגע" ידעתי שעדיף שאני לא אכתוב את זה...אז המשכתי לחשוב. "טוב פשוט תכתוב, שלום לכולם אני עדיין צריך להבין איך הכול עובד...וזהו אח"כ תרשום דברים מעניינים" טום אמר והפריע לי להתרכז ואז ג'יו הניחה את האוכל מולנו, אז...פשוט כתבתי את זה (פעמיים...בגלל המחשב המוגבל של טום) והתיישבנו לאכול. "וואו ג'יו! זה יותר טעים מהעוף בתנור שלי!" "אני שמחה לדעת, כי טום אמר לי שהעוף בתנור שלך זוועה...מעניין איפה זה ממקם את השניצלים והאורז שלי..." היא צחקה "ככה אתה מלכלך טום?" המשכתי לאכול, והאוכל של ג'יו באמת טעים. בסביבות השעה ארבע פרנקי הגיעה והיא התנהגה בצורה מוזרה, היא הסתכלה עליי כל הזמן עם מבטים כאלו של... וואלה אני לא יודע איך להסביר, אולי מבטים מודאגים או...לא יודע. אני וטום שיחקנו ב-ווי, אני תותח בדברים האלו, וג'יו ופרנקי יצאו לגינה בחוץ. "אז מה עם ג'יין?" טום שאל "היא בסדר, היא הגיעה הביתה בדיוק שהתקשרתי אליה אז אני אתקשר אליה יותר מאוחר" "ומה בבית? מסתדרים?" הוא חייך "האמת שכן, חשבתי שכל הדברים הנשיים שלה ירגיזו אותי, לראות בכל מקום איפור ובשמים וקרמים וכל זה אבל האמת שלא אכפת לי, הכול מזכיר לי אותה. הריח טוב" "שמח בשבילך, אח שלי" "תודה" *ג'יין* כשהגענו ג'יימי צפר והסתכלתי עליו במבט מוזר. "למה אתה צופר?" "ההורים רצו לדעת מתי את מגיעה, ועכשיו הם יודעים" הוא צחק ובאמת...שניות אחרי שסגרתי את הדלת של המכונית אמא שלי רצה אליי "ג'ייני!!" היא חיבקה אותי בחוזקה "היי אמא" הסמקתי, טוב שהיא עושה את זה ברחוב, מול אנשים שחולפים, אנשים שמכירים אותי... ואנשים שלא מכירים אותי... "זה נראה כאילו לא ראיתי אותך שנים!!" היא התרחקה ממני, בדיוק כמו שג'יימי עשה, כדי להסתכל עליי. "החבר החדש שלך מרעיב אותך??" היא הביטה בי בכעס וצחקתי, רק כדי לגרום לאווירה להשתפר. "אמא...אכפת לך אם נדבר על זה בבית?..." לחשתי, כי זה מה שקורה שאת מכירה את כל העיירה שלך. ג'יימי הרים את המזוודה שלי ונכנסנו כולנו הביתה. אבא שלי קם מהכורסא וחיבק אותי "מה שלומך ג'יי-ג'יי?" כמה התגעגעתי אליהם. "מעולה אבא, מה איתך? אמא משגעת אותך, אה?" צחקתי "כן, אבל אני אוהב את החיים האלו. כל יום הרפתקה..." הוא צחק "טוב ג'יי, אני אשים את המזוודה שלך בחדר...שלך" ג'יימי חייך ועלה במדרגות. "תודה..." אמרתי לו, אבל לא נראה לי שהוא שמע... "את רעבה? כי את נראית לי רעבה" אמא שלי הלכה במהירות למטבח ואפילו לא חיכתה לתגובה שלי. אבא שלי נאנח וחזר להתיישב בכורסא. הלכתי אחריה למטבח והתיישבתי בשולחן האוכל. "אמא, מה קורה עם ג'יימי? איך הוא?" שאלתי אותה. ג'יימי הוא מסוג הגברים שלא מוצאים בנות בקלות. זאת אומרת, הרבה בנות אהבו את ג'יימי אבל אף אחת לא באמת אהבה את מי שהוא באמת, למרות שלדעתי הוא בן אדם מושלם. האמת היא שאני חשדתי שהיה קטע בינו לבין לאורה, בגלל זה אני משתדלת שלא לדבר איתו על נושאים שקשורים אליה ובכלל אני כבר בקושי בקשר עם המשפחה שלי ועם החברים...זה קשה לגור רחוק מהבית. "הוא בסדר, יש לו מישהי חדשה. אני מקווה שיש לה שכל ושלא תעזוב אותו כמו החברה האחרונה שלו, כזו חצופה" "מה היה?" שאלתי "היא יצאה איתו כי...היא מעריצה שרופה שלך והיא רצתה להתקרב למשפחה ואל תשאלי מה היה פה..." כן, וגם כל הקטע שהרבה אנשים מכירים אותנו גם משפיע – על כולם. ג'יימי ירד והתיישב מולי עם חיוך ענקי על הפרצוף. "למה אתה מחייך ככה?" שאלתי אותו "אני פשוט מחכה שאת ואמא תגיעו לעיניינים יותר מעניינים, כמו החבר החדש שלך" כבר ציינתי שאין לו טאקט? לא? אז עכשיו אני מציינת זאת. "ג'יימי!" צעקתי עליו "זה לא עניינך עם מי אני יוצאת, כמו שאני לא מתערבת בחיים שלך" "אבל את זה משהו שונה, את מפורסמת וחבל שאמא צריכה לגלות את זה מאיזה צהובון" אמא שלי, או בשמה הפרטי אמילי, הניחה מולי צלחת מלאה בפסטה, שניצלים וסלט. "אמא...זה הרבה" צחקתי, הכמות באמת הייתה מעל ומעבר למה שאני אוכלת בארוחה אחת. דני אוכל כמות כזאת! "אין לי בעיה לאכול איתך" ג'יימי חייך ולקח שניצל אחד ואז הסתובב לאמא "ולמה לי את לא מכינה אוכל כזה? בהגשה כזו?" "לך לא אמורות להיות טענות, אתה בקושי בבית! וחוצמזה ג'יין היא אורחת עכשיו" אמא שלי חייכה והתיישבה לידו, מולי. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק הבא בהודעה הבאה
אז...בזמן! חחח
