xXxAmitushxXx
New member
../images/Emo214.gifDont Wake Me Up פרק 36 ../images/Emo9.gif../images/Emo214.gif
אז הנה היום אני מספיקה לפרסם, לא הלכתי היום לביצפר בשביל להשלים את כל השיעורים של הפסיכומטרי. לא היה קל!
אבל טוב שלא הלכתי היום לביצפר, בעצם לא חושבת שהייתי היחידה שלא הלכה XD בכל מקרה תודה על התגובות שלכם! תמיד שמחה לדעת שאהבתן וגם את הערות והחששות שאני זורעת בכם XDDD אזז לעניין....
פרקים קודמים: http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=133574961 שורות אחרונות: (ג'יין) איך זה שדני התקשר רק פעם אחת? בכל מקרה השיחות פסקו. לא היה לי כוח להיכנס למקלחת אפילו ופשוט נרדמתי, עם הבגדים, האיפור, הנעליים...הכול היה עליי. שמעתי את ג'יימי נכנס הביתה חצי שעה- שעה אחריי. הוא נכנס לחדרי והציץ לראות אם אני בסדר. הוא לחש את שמי אך לא הגבתי, לא הייתי שם. הרגשתי איך הוא חולץ את נעליי ומכסה אותי, וזה הכאיב לי. הוא נישק אותי בלחי שעוד הייתה לחה מהדמעות ולחש לי "לילה טוב" לא היה לי לילה טוב, סיוטים רדפו אחריי חלום אחרי חלום. כל אחד גרוע יותר מהקודם. באיזשהו שלב כבר הכול נשכח, גם הכאב. ~~~~~ פרק 40, קריאה מהנה
*פרנקי* התעוררתי ממש מוקדם, אני לא רגילה להיות על הרגליים כבר בשעה שבע... הערתי את דאגי והודעתי לו שאני נוסעת לאסקס, לג'יין. כמובן שהוא שוב אמר שעדיף שאני לא אתערב אבל הסברתי לו שג'יין צריכה אותי. אחרי שגיליתי שהוריה של ג'יין גרים במרחק של כמה מאות מטרים מההורים שלי חשבתי על ההזדמנות לבקר אותם בדרך. חשבתי גם על לקחת את דני איתי. הרי ג'יין תתחיל להיכנס לסרטים אם דני לא ידבר איתה ויסביר לה מה באמת קרה, ואני בטוחה שאם גם אני אהיה שם היא תאמין, היא חייבת להאמין. "מתי את תחזרי?" דאגי שאל אחרי שסגרתי את הדלת של המכונית והוא נשען על החלון. "הכול תלוי בג'יין, אבל יש לי הרגשה טובה. אולי היום" נישקתי אותו והוא איחל לי נסיעה שקטה ונסעתי לבית של דני. צלצלתי בפעמון וויקי עמדה בדלת. "פרנקי?" "היי, אני נוסעת לאסקס אז אני חושבת שאני אקח את דני איתי..." הסברתי לה במהירות. "אוקיי זה ממש נהיה אופרת סבון...דני בדיוק סיים להתארגן" היא חייכה ונכנסתי. דני ירד במדרגות עם תיק על גבו והוא הרים גבה אחת כשראה אותי. "מה את עושה פה?" הוא שאל ולפני שעניתי הוא המשיך. "אין מצב שאת באה איתי פרנקי, אם היא תראה את שנינו זה ילחיץ אותה עוד יותר והיא תתחיל לחשוב עוד שיש משהו ביני לבינך. את לא באה איתי." "תקשיב לי רגע!" הרמתי את קולי. "אני חושבת שאתה מכיר את ג'יין...ותאמין לי אולי לא שמת לב לכך אבל אנחנו חברות טובות-מאוד! היא סומכת עליי, ואולי היא סומכת עליי יותר כרגע..." "דן, אני חושבת שזה באמת רעיון טוב שפרנק תיסע איתך..." ויקי התערבה וכשהסתובבתי אליה היא קרצה לי והחזרתי לה חיוך. "אם משהו משתבש, זו אשמתך!" דני נכנע ויצא מהדירה. "תודה ויקי, נראה יותר מאוחר" חיבקתי אותה ויצאתי למכונית שלי. "אני חושב שיהיה יותר מהיר אם נסע ברכבת, יש פקקים בשעות האלו" הוא אמר לי ואני פניתי לכיוון תחנת הרכבת. אחרי שעלינו על הרכבת שמענו כל אחד מוזיקה וכמובן שכמה אנשים זיהו אותנו והצטלמנו איתם. הערכתי את דני, שמסוגל לשמור לעצמו את הכאב הזה. יכולתי להרגיש את המתח שעובר דרכו אבל אנשים שלא באמת מכירים אותו יחשבו שהכול בסדר איתו. הוא חייך כשהצטלמנו עם מעריצים אבל ידעתי שזה חיוך מזויף, החיוך האמיתי שלו זה כשהוא עם ג'יין. כשהוא עם ג'יין רואים שהוא באמת מאושר. נכנסתי לטוויטר, וכן השיגעון הזה הגיע גם אליי, וראיתי שדני כתב ממש לפני כמה דקות משפטים מצחיקים. ואז התחלתי לחשוב שהעולם הזה שאנחנו נמצאים בו קצת צבוע. לא שדני צבוע...פשוט יש דרישות מאנשים שמעריצים אותם, תמיד זה נראה כאילו כולם חיים בבועה כזו של אושר ושאף אחד לא יכול להיות במקומנו. אבל זה לא נכון, זה ממש לא נכון. הסתכלתי על דני והרגשתי רע על מה שהוא עובר ועל מה שג'יין צריכה לספר לו. התחלתי לחשוב על זה שאולי עדיף שהיא לא תספר לו...כי את זה הוא לא יוכל לסבול... "דאג שואל למה את לא עונה לו" דני הרים את מבטו אליי מהאייפון שלו. "אה?" ירדתי מהעננים ודני חזר על מה שאמר. הסתכלתי על הפלאפון וראיתי באמת שדאגי התקשר... התקשרתי אליו בחזרה, הוא רק שאל איפה אנחנו ומתי בערך נגיע. אמרתי לו שהנסיעה לוקחת זמן אז הוא פשוט נאנח ואמרתי לו שנדבר יותר מאוחר. ידעתי שדני מת לעקוץ את דאגי, על כל הקטע שהוא תלותי אבל הוא פשוט שתק, דבר שלא אופייני לו. אחרי נסיעה ארוכה, שברובה ישנתי דני העיר אותי. "הגענו" הוא אמר וראיתי איך הוא כבר נהיה יותר רגוע. זה מוזר מה שמרחק יכול לגרום לבן אדם להרגיש... "אה אה" הנהנתי ואספתי את הדברים. כשירדנו מהרכבת הבנו שאנחנו די תקועים שם, כי אנחנו לא בדיוק יודעים איזה אוטובוסים עוברים ואיפה. עלה לי רעיון, קצת מבין אבל עדיין זה היה עדיף מאשר להישאר לישון שם. ביקשתי מדני דף ממחברת הטיוטה של השירים שלו וכתבתי בכתב גדול, ואני חייבת לציין יפה, אסקס. איזו זקנה נחמדה שזיהתה את דני, כי הנכדה שלה מעריצה של מקפליי, הציעה לנו לנסוע איתה. היא הייתה כ"כ נחמדה שהיא הסיעה אותנו עד לבית של ההורים שלי. כשהגענו לבית לא היה אף אחד, כולם היו בעבודה- חוץ מאח שלי שבדיוק קיבל את הרישיון שלו ואת המכונית החדשה שלו אז "בלי הרבה" בעיות לקחתי לו אותה ואני ודני נסענו לבית של ההורים של ג'יין. כל הדרך דני מלמל דברים שלא הבנתי, כנראה הוא חשב על מה להגיד לה...שמעתי הרבה את המשפט "אני אוהב אותך" ובשלב הזה התגעגעתי לדאגי. התקשרתי אליו ואמרתי לו שהגענו והוא נרגע במקצת, הוא שאל מה הולך עם דני וג'יין ואמרתי לו שאנחנו עדיין בדרך אליה ושהוא לא ידאג אני אעדכן אותו בהכל ברגע שמשהו יהיה בטוח. הוא אמר שהוא אוהב אותי, וגם אני וניתקתי. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק הבא בהודעה הבאה
אז הנה היום אני מספיקה לפרסם, לא הלכתי היום לביצפר בשביל להשלים את כל השיעורים של הפסיכומטרי. לא היה קל!
