../images/Emo214.gifפרק 61../images/Emo214.gif
(דני) הארי נכנס עם מקלות התיפוף בידיו ודמעות בעיניו. "הארי?" שאלתי והוא לפתע חייך. "אני ואייזי חזרנו, עכשיו" הוא ענה ואז אייזי נכנסה לחדר. אני טום ודאגי עמדנו המומים. אייזי נעמדה לפנינו והבטנו בה ארוכות בלי מילים. "טוב מה??" היא צחקה והתקדמה כדי לחבק אותנו. היינו המומים בגלל שהיא הייתה נראית טוב, בריאה ומטופחת. לא כמו מה שהארי סיפר לנו. הוא היה הולך לבקר אותה פעם בשבוע בערך רק כדי להראות את תמיכתו ואהבתו והוא היה אומר שהיא נראית ממש זוועה. "את נראית...שונה" דאגי מלמל לאחר שהתרחק ממנה "זו אמורה להיות מחמאה?" היא חייכה והתקדמה אליי "דני-בוי מה לא התגעגעת?" "ברור שהתגעגעתי, בואי לפה" חיבקתי אותה חזק וכשהתרחקנו אחד מהשני צחקנו. "טום...אני יודעת שאני אמורה לבקש סליחה מג'יו אבל גם אתה חלק מזה, אז רציתי לבקש מכם סליחה על שלא הייתי בתקופה הזו כי אני יודעת שזה לא קל וג'יו צריכה חברה טובה לצידה..." "שלא תחשבי על זה אפילו! מה שהיה חשוב בזמנו זו את וכמובן שאת עדיין חשובה, תאמיני או לא ג'יו הסתדרה וכולנו עזרנו לה. העיקר שחזרת אלינו ושהכול בסדר" הוא חיבק אותה גם ואז היא והארי הלכו להסתובב מחוץ לחדר. "אתם מאמינים?" טום הביט בי ובדאגי וחיכה לתשובה שלא הגיעה ממני. רק הנהון מצידו של דאגי. כשסיימנו לארגן את הכול וכשהיינו מוכנים להופעה בסביבות השעה שבע ורבע התיישבנו לנשנש לפני העלייה לבמה. "הכל פתאום מסתדר, אתם לא חושבים?" צחקתי בזמן שאכלנו. "יופי, התחלתם בלעדיי אה?" הסתובבתי וג'יין סגרה את הדלת של החדר והתקדמה לעברי. נישקתי אותה נשיקה קצרה ודאגי בעט בי ברגל. "אייי!" צעקתי והתקפלתי מכאבים. הרמתי את מבטי ודאגי חייך, ניסה שלא לפרוץ בצחוק. "מה קרה??" ג'יין נלחצה ואז צחקה כשהבינה שדאגי בעט בי. "איזה יופי שהכול מסתדר אה דני?" טום גם הצטרף לשיחה. "כן! אייזי נפגשה איתנו אחרי שהיא באה לפה, אני כ"כ מאושרת בשבילם!" "טוב אני מלא כבר. את באה לסיבוב?" שאלתי את ג'יין שהנהנה וקמה. אחזתי בידה ויצאנו מחוץ לחדר ומחוץ לאזור המקורה. בחוץ עמדנו על הדשא שהריח שלו היה של גשם אז הבטתי בשמיים שהיו נראים לי כ"כ יפים. "מתי ירד גשם?" ג'יין גם הביטה מעלה ואז על הדשא. "איך היה אצל הרופא? ניסיתי להתקשר אלייך אבל הפלאפון היה מנותק" אמרתי לה והתחלנו לצעוד, היו מסביבנו מלא אנשים מוכרים ומוכרים פחות אבל זה היה נדמה לי שהיינו שם רק שנינו. "אני לא מוצאת את המטען...אבל הכול בסדר, הוא אמר שהיה לי בסך הכל וירוס ונתן לי תרופה וזהו..." "העיקר שתרגישי טוב היום בערב" גם בשביל ההופעה וגם בשביל...חייכתי. "מה אתה מאושר היום?" היא חייכה והביטה בי "אם זה חלום, אל תעירי אותי." אמרתי לה והיא נעצרה וחיבקה אותי."מה קרה?" "אני אוהבת אותך דני-בוי" נאנחתי וחיבקתי אותה חזק. "גם אני אוהב אותך" התנשקנו ואז הרגשתי טיפה על אפי. היא לחשה "יורד גשם" "שירד". *ג'יין* כמובן שרצנו לחדר אחרי שהתחלנו להרגיש את הגשם...בכל זאת אנחנו צריכים להופיע היום. כשנכנסנו לחדר כולם היו שם ודיברו וצחקו. התיישבנו ופשוט חיכינו ביחד עד שהתוכנית החלה. מאחורי הקלעים התקבצנו כל הקבוצות שהיו אמורות לעלות ולהופיע. היו מסכי פלזמה ענקיים שיכולנו לראות את כל התוכנית. אחרי חצי שעה הגיע החלק שלנו. הראו את הוידיאו שלנו שהתנדבנו ואת החזרות באולפן וכל הקטעים המצחיקים. כולם צחקו בקטעים שלנו, אנשים באמת אהבו את איך שהיינו והיו כמה קטעים כמו החלק שדני בכה וצילמו את זה מסתבר, שגרמו לכולנו להתרגש. ואז... "כולם מוכנים?" איזו מישהי שאלה אותנו וכולנו ענינו בחיוב. "אז תורכם לעלות". רעדתי כולי ודני חייך אליי "את תהיי בסדר" נישקתי אותו ויצאנו אל הבמה. הדבר הראשון שראיתי היה אור ענקי לבן מופנה אליי ואל מקפליי. זה סנוור אותי. הדבר השני שראיתי זה הקהל העצום שהיה פרוס לפנינו, מאות אלפי אנשים שבאו לתרום ולראות אותנו מופיעים. ואז, שמעתי אותם. צרחות שקרעו את האוזניים שלי. דני, טום, דאגי והארי שכנראה היו רגילים לזה נעמדו כל אחד בעמדתו וכיוונו את מכשיריהם. ואני נעמדתי מול המיקרופון שהיה בין המיקרופון של דאגי לשל טום ואחרי טום היה המיקרופון של דאגי, ומאחורינו היה הארי. "אז איך אתם מרגישים היום?!" דני צעק לקהל והם צרחו. "מוכנים לתרום מהלב??" טום צעק גם הוא, והקהל כמו במקהלה עצומה ענו "כן!" "אז בואו נשיר!!" דאגי צעק דבר שהיה לא קשור וכולנו צחקנו. הארי נתן את הסימנים והמוזיקה של falling in loveהחלה. משב רוח טוב וחם עטף אותי ואז אני ודני התחלנו לשיר, הצרחות לא פסקו אך בכל המהומה שהייתה יכולתי לשמוע רק אותו ואותי, כמו בהקלטות. לאט לאט התחלתי להשתחרר וכבר לקחתי את המיקרופון לידיים והסתובבתי בבמה הענקית שהייתה. התקרבתי לדני ושרתי איתו את קטע ואז הלכתי לטום, ניסיתי להלהיב את הקהל וכמובן שנתתי גם להם לשיר איתנו. ראיתי את עיניו של דני נוצצות מאושר, ואז הוא כבר התחרפן, כמו בדי.וי.די של רדיו:אקטיב עם הגיטרה. קפץ ורקד וצחק וכך גם טום ודאגי. הסתובבתי לאחור וראיתי את הארי שהיה כ"כ בתוך הנגינה והחלטתי לעשות משהו שבטוח כולם יאהבו. עמדתי מול התופים שלו והחזקתי את המיקרופון קרוב אליו, והוא כמובן שצחק ושיתף פעולה. הקהל היה ממש בשיגעון, כולם או יותר נכון כולן התחילו לצרוח כ"כ חזק שכבר הייתי בטוחה שאני אהיה חירשת. השיר כמעט עמד להסתיים ונתתי לדני מבטים, לא היה אכפת לי. כבר כמעט כולם ידעו על הקשר שלנו, אין מה להסתיר. רציתי לתת לו נשיקה אבל ידעתי שזה יכאיב אולי לבנות אבל באמת ששקלתי את זה. מי לא הייתה עושה את זה אם הייתה לה ההזדמנות? אולי מישהי ממש מפגרת. השיר פסק ועוד היה ההדהוד של הגיטרות, ואז הצרחות שוב פעם גברו. המנחה של הערב, סיימון פג שאני כ"כ מעריצה, התקרב אלינו ובירך את כולנו. בחלק הזה הוא שאל אותנו כל מיני שאלות כמו איך היה להתנדב ביחד, אם היו חילוקי דעות וקשיים עם בחירת השירים, מה אנחנו חושבים על הערב הזה למה אנחנו מצפים וכמובן לאן נתרום את הכסף אם נזכה (בחרנו לתרום את הכסף לילדים חולי סרטן). אחרי שירדנו מהבמה אמרתי לבנים שאני הולכת לראות מה שלום ג'יו ופרנקי, הם בינתיים נתנו חתימות למעריצים שהיו מאחורי הקלעים. "ג'יין!" שמעתי את קולה של פרנקי והסתובבתי. בקושי ראיתי אותה, המעבר היה מפוצץ באנשים, הצלחתי להבחין בקושי בידה המנופפת. התקדמתי אליה ושתינו התחלנו לצחוק, סתם ככה. "איך היה?!" היא שאלה בהתרגשות והלכנו לכיוון החדר שלנו. "היה מדהים! כל האנרגיות האלו זה היה פשוט...חלומי!" "את יודעת איזה מדהים שרת?? היינו בהלם!" היא אמרה ונכנסנו לחדר שעליו היה כתוב "מקפליי וג'יין ברוקס" וליד זה כוכב קטן. "ג'יין אני בהלם!" ג'יו קמה מכיסאה וחיבקה אותי. "למה?" צחקתי "את צוחקת עליי? זו הייתה הפעם הראשונה ששמענו אותך שרה ככה! דני אמר לנו שאת שרה מדהים אבל...את יודעת..." היא חייכה "תודה..." אמרתי וכבר הייתי בטוחה שאני אדומה כולי. התיישבנו ונרגעתי קצת. "הנה רופרט גרינט!" פרנקי צייצה והצביעה על הטלוויזיה. "קצת מזייף..." "הוא כזה חמוד" אמרתי וראינו את כל שאר המתמודדים. "רגע איפה הבנים?" ג'יו שאלה "עכשיו נזכרת לשאול?" פרנקי צחקה וחייכתי "מסתובבים, יש פה הרבה אנשים שהם מכירים ולא ראו שנים..." "כן..." דני נכנס לחדר והעיניים שלו היו עם דמעות בעיניים. "ג'יין?..." ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
פרק הבא ביום אחר
חחחחחח נשתדל שזה יהיה בקרוב, נראלי שכן ! אז...כפי שאתן שמות לב עוד מעט יתחיל כל האקשן! אז תגיבו כפרות ! חחחחח
שיהיה לכולן שבוע מעולה!!
פרקים קודמים: http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=136764130 שורות אחרונות: (ג'יין) "כן...פשוט לא העלתי בדעתי שאני..." "בהיריון!!!!" ג'יו צעקה והתחלנו לצחוק שלושתנו, מאושר והתרגשות. "תתקשרי לדני!" פרנקי מיד הציעה. "לא...אני אספר לו בערב, אני רוצה שזה יהיה מיוחד..." חייכתי אליהן מבעד לדמעות שלי וראיתי שגם הן באותה המידה כמעט מתרגשות. הן חיבקו אותי חזק וביחד יצאנו משם. רק שהפעם יכולתי כבר להרגיש את פעימות הלב של הילד שלי, שלי ושל דני... הילד שלנו. פרק 60, קריאה מהנה
*פרנקי* אני חושבת שהיא יצאה די מפגרת...אני מתכוונת לג'יין כמובן. איך אפשר שלא לדעת או להרגיש שאת בהיריון, חודש שלישי?! האמת כשקראו לנו באמת לא ראינו את זה מגיע...אבל כמובן שאני שמחתי בשבילה ובשביל דני. כמה צחקנו על זה בדרך חזרה הביתה, משהו מטורף. רציתי לספר לדאגי על זה אבל ג'יין ביקשה משתינו שלא לספר לאף אחד כי היא רוצה אחרי ההופעה היום לספר לדני- מה שהולך להפתיע אותו בגדול- זה יפיל אותו מהרגליים. תרתי משמע. בכל מקרה אחרי שחזרנו אמרנו לה שתנוח בבית עד להופעה, כי חבל שדני יחשוד וישאל אותה איך היה. אמרתי לדאגי להעסיק את דני במשך כל היום כי יש לג'יין גם הפתעה, דאגי לא ניחש מה זה אז הכל טוב. "אולי תישארי איתה היום? רק ליתר ביטחון" ג'יו הציעה לי כשליוויתי אותה לדירה שלה ועזרתי לה עם השקיות- הרי אין מצב שנצא מהבית ניסע עד העיר ולא נקנה משהו, נכון? נכון. "טוב. גם ככה אין לי משהו מיוחד היום...מתי את יוצאת?" שאלתי והיא הביטה בשעון שהיה על ידה. "בערך בשבע וחצי, תאספו אותי?" "כן ברור" חייכתי ונפרדנו. "פרנקי...אני רעבה" ג'יין אמרה כשסגרתי את דלת המכונית. "עכשיו יש לך תירוץ לאכול הרבה" צחקתי "מה בא לך? עליי!" "אמממ...המבורגר!" "המבורגר? עכשיו? את בטוחה שאת רוצה שהבטן שלך תהיה כמו בלון הערב?" חייכתי "גם ככה הוא יגלה על זה בערב...אז למה שלא להתחיל להשמין עכשיו?" היא צחקה ונסענו לאכול המבורגר. *דני* לא היה לי זמן לחשוב, באמת. כל היום הזה אמרו לי ללכת ממקום למקום. אבל בסדר, אחרי היום בערב בטוח שיהיה יותר שקט. "דני מי לוקח את ג'יין בערב?" טום הוציא אותי מהבועה אליה נכנסתי בדיוק לשנייה. "כנראה פרנקי, היא אומרת שיש לג'יין וירוס אז היא מטפלת בה" "מה?! אמרת את זה למישהו?!" כמובן שטום יילחץ מדברים כאלו, אני צריך לדעת איך לשתוק לפעמים. "לא טום. היא תהיה בסדר זה כלום היא כבר מרגישה יותר טוב" "תתקשר אליה ותשאל אותה, אתה יודע מה יקרה לכולנו אם היא לא תבוא היום..." הוא הביט בי עם פרצוף מלוכסן ואז חייך "אבל תמסור לה החלמה מהירה" צחקתי והוצאתי את הפלאפון מהכיס. מישהו כבר הקדים אותי, חייכתי. "דני" שמעתי את הקול שלה וכבר הרגשתי איך הלחץ מתפוגג לאט "מה שלומך אהובה?" "הרבה יותר טוב, מה איתך?" "עכשיו...מעולה" שמעתי אותה צוחקת ושוב זה העלה חיוך על פניי. "מתי תהיו פה?" "בשמונה, זה בסדר נכון?" היא שאלה "כן, העיקר שלא תאחרו..." "אל תדאג נגיע בזמן" "יופי. טוב טום מסמן לי לנתק אז...אוהב אותך" "גם אני" ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק הבא בהודעה הבאה
