xXxAmitushxXx
New member
../images/Emo214.gifDWMU פרק 7 ../images/Emo9.gif../images/Emo214.gif
פרקים אחרוינם: http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=131289868 שורות אחרונות: "טוב..." הוא היה נראה מאוכזב, ולא יכולתי לעשות דבר כדי לשנות את זה. אני שחקנית, ושנינו יודעים זאת. "כמה זמן את צריכה בשביל להתארגן? אני אקח אותך..." הוא אמר אחרי שתיקה קצרה "עשר דקות אבל אני אקח מונית" "אני אקח אותך, בבקשה אל תתווכחי..." "טוב..." עליתי במדרגות והחלפתי בגדים וסידרתי את השיער, לקחתי את 2 המזוודות וירדתי. הוא עלה במדרגות כדי לעזור לי איתן וחייכתי אליו, הוא חייך בחזרה, אבל הפעם זה היה חיוך אחר, חיוך שבור. פרק 7- קריאה מהנה
*דני* נכנסנו למכונית שלי והרגשתי נורא. אחרי שראיתי את דאגי הבנתי מה קרה ביניהם, איך יכולתי להיות כזה טיפש? הרי ראיתי איך הוא הגיב לכך שסיפרתי להם עליה. הוא אוהב אותה... אני עכשיו צריך לחכות עד שהיא תספר לי על שניהם, כי אני ממש לא רוצה להיות זה שיהרוס את הכול. אני לא יכול לכעוס עליה עכשיו, והיא שיקרה לי...אני יודע שהיא שחקנית אבל עד עכשיו היא הייתה אמיתית, אני מקווה... "הכול בסדר?" שאלתי אותה, כי ראיתי שהיא בוהה מחוץ לחלון. בטח חושבת על איך לספר לי או מתי בכלל לספר לי. "בערך" היא ענתה, ושמחתי שהיא לא אמרה כן. "מה...מה קרה?" נו, אני יודע טוב מאוד מה קרה "אני לא רוצה לדבר על זה..." היא ענתה ופתאום היא הייתה נראית חיוורת "את לא מרגישה טוב?" שאלתי בדאגה, היא הייתה נראית ממש לא טוב. "תעצור בצד..." היא לחשה ועצרתי בצד הכביש. היא ירדה מהמכונית והלכה כמה צעדים אחורה ונשענה על רגליה. "את בסדר?" שאלתי ותפסתי אותה. "אני..." היא לא הספיקה לסיים את המשפט והקיאה. "אני אלך להביא נייר, חכי רגע" אמרתי ורצתי למכונית. מזל שאני יודע שלפעמים אין לי מזל, לפעמים אני נתקע בלי דלק או שאני יוצא לנסיעות ארוכות בשביל לנקות את הראש. פתחתי את תא המטען ושמחתי שראיתי שם שני בקבוקי מים. לקחתי בקבוק אחד והוצאתי נייר ורצתי אליה בחזרה. היא הקיאה עוד פעם, אבל היא התחילה לבכות. שפכתי מים על ידיה והיא ניקתה את הפנים שלה, הבאתי לה לשתות כי אני יודע כמה זה מגעיל להקיא. היא לא הפסיקה לבכות. לקחתי אותה בחזרה למכונית פתחתי את הדלת והיא רק ישבה והתכופפתי כדי להביט בה. "מה קרה?" שאלתי והיא נדה לשלילה "ג'יין...את יודעת שאת יכולה לספר לי" "אני לא יודעת למה, אני באמת לא יודעת למה אני בוכה. אני פשוט מרגישה רע" היא לא שיחקה אותה הפעם, היא הייתה אמיתית. העיניים שלה בהקו מהדמעות והיא ניגבה אותן כל פעם שהן ירדו מחדש. "קחי, תשתי עוד" הבאתי לה את המים והיא שתתה ונרגעה מעט. הלכתי לצד השני של המכונית והבאתי מהתיק שלי כריך קטן. הבאתי לה והיא לא רצתה אז פשוט דחפתי לה את זה לפה. היא אכלה בשקט וראיתי שהיא הפסיקה לרעוד. היא הייתה נראית יותר טוב עכשיו. "את בסדר?" שאלתי אחרי חמש דקות "כן" היא ענתה לי ונכנסה למכונית וסגרה את הדלת. נכנסתי גם וישבנו שקטים עד שהיא אמרה שהיא מאחרת, והמשכנו. בשדה התעופה נכנסנו שנינו וחיכינו לשאר הצוות, לא רציתי להשאיר אותה לבד, גם לא יכולתי. התיישבנו ליד מזרקה גדולה ולא דיברנו, למרות שרציתי לשאול אותה מה היה בינה לבין דאגי. "אני מצטערת דני" היא הביטה בי ונאנחה "אני צריכה לספר לך משהו..." יופי, חשבתי בפנים. אבל אז ראינו את שאר השחקנים מתקרבים ובעקבותיהם צלמי פפראצי. קמתי מיד וגם היא ולקחנו את הדברים והתרחקנו משם. "אני אספר לך בהזדמנות אחרת, אני לא חושבת שזה רעיון טוב עכשיו...אני גם לא מרגישה כ"כ טוב..." "אין בעיה, אבל תבטיחי שתספרי לי" "אני מבטיחה" היא אמרה במין עצב שכזה, וכאב לי. ואם היה ביניהם משהו, ואם עדיין יש ביניהם משהו אני אהיה חייב לוותר עליה. התקרבתי אליה ונישקתי אותה נשיקה קצרה, ואז קלטתי...אולי תהיה זאת הנשיקה האחרונה שלנו. התקרבתי אליה ושוב נישקתי אותה והנשיקה הזאת כאבה לי יותר מכול... "ביי" אמרתי בלחש והתרחקתי ממנה, לא מביט לאחור, לא מסוגל להביט לאחור. *ג'יין* כולם הגיעו ושאלו מה קורה איתי ולמה אני נראית לא טוב, עניתי שאני עייפה וזה יעבור לי. במטוס המפיק הודיע שייתכן ונהיה שם שבוע, קיללתי בלב...אני לא יודעת למה פתאום נהייתי עצבנית כ"כ. ניסיתי להעביר את הזמן בשמיעת מוזיקה ושינון הטקסטים אבל בסוף פרשתי לשינה, המחשבות על דני ודאגי עוררו אותי כל פעם מחדש, אז שתיתי מעט ונרדמתי. הדבר הבא שאני זוכרת היה כבר בפריז, כשירדנו מהמטוס ובניגוד למזג האוויר הלונדוני- בפריז היה מעט יותר חמים, נאנחתי ונשמתי את האוויר המרענן וירדתי מהמטוס. בבית המלון התארגנו מהר ויצאנו לאולפן המרכזי שבצרפת, בדרך צילמו אותנו כ"כ הרבה פעמים שכל פעם שמצמצתי הייתי בטוחה שאני מתעוורת. התחלנו בצילומים אחרי שעתיים, בשעה שמונה בבוקר. היה נחמד עד שהרגשתי שוב את הבחילה עולה בגרוני, ביקשתי סליחה מכולם ורצתי לשירותים. דרלה העוזרת ניגשה אליי ושאלה אם אני בסדר ואמרתי לה שכן שזה בגלל הטיסה. היא חקרה אותי בעיניה הצרות ועזרה לי לקום ולהתאושש. סיימנו את הצילומים בשעה שלוש אחר הצהריים. נכנסתי לחדר במלון והתקלחתי, הייתי חייבת לרענן את עצמי אחרי יום שכזה. נשכבתי לנוח ונרדמתי. ~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~ פרק הבא בהודעה הבאה
פרקים אחרוינם: http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=131289868 שורות אחרונות: "טוב..." הוא היה נראה מאוכזב, ולא יכולתי לעשות דבר כדי לשנות את זה. אני שחקנית, ושנינו יודעים זאת. "כמה זמן את צריכה בשביל להתארגן? אני אקח אותך..." הוא אמר אחרי שתיקה קצרה "עשר דקות אבל אני אקח מונית" "אני אקח אותך, בבקשה אל תתווכחי..." "טוב..." עליתי במדרגות והחלפתי בגדים וסידרתי את השיער, לקחתי את 2 המזוודות וירדתי. הוא עלה במדרגות כדי לעזור לי איתן וחייכתי אליו, הוא חייך בחזרה, אבל הפעם זה היה חיוך אחר, חיוך שבור. פרק 7- קריאה מהנה
