פריטים קטנים מהילדות

[גאיה100]

../images/Emo214.gif../images/Emo210.gifפריטים קטנים מהילדות

בפרץ של יעילות התלבשתי על החדר מחשב ובמשך שעתיים מיינתי, זרקתי, תייקתי וסדרתי ספרים, דוחות, ניירת שהצטברה. פתאום נתקלתי במחברת שאמא שלי שמרה לי מכיתה ג'. מחברת "כתיבה" שלקחה אותי חזק בנוסטלגיה לשנים שביליתי כילדה באנגליה. ומעבר לנוסטלגיה, היה לי מאד כיף לשבת ולראות את הכתב שלי כילדה, את התכנים (האסוציאטיביים משהו

) , את הערות הקטנות של המורה. לגולי והגמד יש קלסר שפעם בכמה שבועות (או חודשים) שאחד מהם מביא איזו עבודה שתופסת לי את העין במיוחד (ובדרך כלל זה כולל איזו קפיצה בהתפתחות של הציור/כתיבה...), אני מציינת בצד את התאריך ומתייקת להם. באותו קלסר אני גם שמה את תמונות המחזור מהגן ומכתבים מיוחדים שהסבתות כותבות להם. בטוחה שיום אחד זה יהיה להם, וגם לי, כיף להתבונן ביצירות הילדות. עכשיו שאני כותבת אז ניזכרתי גם שלשניהם שמרתי את הסרט של הרגל מהבי"ח ולגולי את הנעליים הראשונות. ואיך אתן? יש לכן חפצים או מזכרות ילדות שהולכות איתכן? שומרות בצד פריטים של הילדים?

 

[גאיה100]

../images/Emo215.gifועוד שאלה

כמה אתן זוכרות מהילדות שלכן? זכרונות של ממש. אני חושבת שהכי רחוק, הזיכרון שלי מגיע אולי עד גיל 6. לפני זה , גורנישט.

 

[יעל של רעות]

כיף להיזכר בילדות....

"רק בישראל" עושים לי עכשיו נוסטלגיה כשהם מזכירים ומשדרים קטעים מתוכניות שגדלתי עליהן - קישקשתא, טלפלא, ריצ'רצ', סמי וסוסו ועוד.... נורא כיף להיזכר איך אנחנו היינו ילדים ומה ראינו אז ואיך חשבנו.... יש לי כמה ציורי ילדות שלי שקבורים אי שם בערימות הבלגן שלא ממוינות שלי. לילדים אני שומרת עבודות שלהם שמצאו חן בעייני במיוחד, עם שם ותאריך. הזכרונות שלי מגיעים עד גיל 4 ואולי כמה הבזקים מלפני זה, אני זוכרת את אמא שלי בהריון עם אחי הקטן, שההפרש בינינו הוא בדיוק 4 שנים. אני זוכרת סצינות שלמות מגן הילדים, גם גן פרטי לפני גן חובה, כולל מקרים לא נעימים. בגיל 4.5 נפלתי ממתלה מעל ארגז החול בגן ושברתי את היד, אני זוכרת את כל הארוע, כולל הטיפוס על המתלה מעל ארגז החול, הנפילה מגבוה, והכאבים העזים ביד, בכיתי כל כך חזק והגננת (האידיוטית) לא טרחה לברר למה אני כל כך בוכה, היא התעצבנה שהבכי שלי הפריע לה להקריא סיפור לילדים והענישה אותי בישיבה בצד, ישבתי כאובה ומושפלת בצד עד שאמא באה לקחת אותי בסוף היום, ורק במרפאה התברר ששברתי את היד בשני מקומות, היה לי גבס מהכתף עד האצבעות יותר מחודש... אני ממש זוכרת הכל מזה.

 

[חן123]

כמה נורא

בבקשה תגידי לי שאמא שלך נכנסה בדגננת

 

[יעל של רעות]

דווקא את זה אני לא ממש זוכרת....

הייתי די הרבה זמן עם הגבס וכל הילדים בגן ציירו לי עליו המון ציורים. כשהתגייסתי, הסתבר לי שהשבר ההוא גם הוריד לי פרופיל.

 

[מ י כ]

מצמרר

את זוכרת גם מה נעשה עם הגננת אחרי שהתברר ששברת יד?

 

[מרב.]

לי אין כמעט זכרונות מהילדות, בודדים ממש,

אבל יש לי כמה מזכרות ילדות (אלו שהצליחו להתחמק מאמא שלי..) בצורת עבודות ומחברות מבית ספר יסודי, מרגש נורא להיזכר (וכך מדיפדוף לפני כמה שנים השכלתי להבין שלשיר היקינטון יש 4 בתים ולא 2 כפי שחשבתי, ממחברת שירים מכיתה ב או משהו כזה..). בתור נערה קצת יותר בוגרת כבר אספתי בדקדקנות כל מיני פריטים שיזכירו לי דברים- פתקים שהתכתבתי בשיעור, מכתבים מחברים (יש לי 2 קופסאות נעליים מלאות וזה אחרי ניפוי קפדני. התכתבתי המון בגיל ההתבגרות, בצבא ואח"כ בטיול בדרום אמריקה..), תמונות שונות, וגם- קסטות (בתקופה שהן עוד נקראו קסטות..) בהן הקלטתי שירים ומצעדים משנות ה-80, וכל מיני פריטים הקשורים ללהקות אותן הערצתי. לא יודעת מאיין זה בא אבל יש לי צורך לזכור, להיזכר, להתרפק ובעיקר לתעד, וזה מתבטא היום באינספור תמונות ואלבומים, בשמירה של ברכות מרגשות שכותבים לי או שהילדים מקבלים לימי הולדת, מחברת תיעוד של כל מיני פנינים שהילדים אומרים או עושים, פה ושם עבודות מוצלחות מהגן ועוד. דווקא "פריטים" (דוגמת סרט בית החולים או הנעליים הראשונות) לא עושים לי את זה, אלא יותר מה שממש מעלה את הזיכרון למוחשי- דברים מצולמים או כתובים.

 

[חמניה1]

זכרון הילדות הראשון הוא מגיל 4

גרנו בבת ים, נפלתי מספסל ופתחתי את הסנטר. זכור לי היום בו אחותי נולדה. הייתי אצל סבא וסבתא שלי, אבא שלי בא ואני זוכרת כמה וכמה פעמים שהלכתי אליו שיגיד לי איך קוראים לה. יש לי זכרונות מגן טרום חובה, חובה וכתה א'. הורי לא שמרו שום דבר מהילדות. לאחרונה מצאתי מכתבים מזמן הצבא. אבל אלה פריטים שאני שמרתי. לבנות אני מקפידה לשמור כמה שיותר עבודות.

 

[סוכריה על מקל]

יש לי "ספר" לכל אחד מהילדים

ובו אני כותבת להם בציוני דרך (ימי הולדת, כניסה לגן חדש, התקדמות מסוימת, רכישות כישוּר חדש) וגם סתם ככה כשיש הברקות מיוחדות, פנינים מעניינות או משהו מתוק במיוחד שהם עשו. עבודות אני לא שומרת, את השוות במיוחד אני מצלמת ושומרת על המחשב. מהילדות שלי יש לי את הנעליים הראשונות שלי, את הצמיד שלי מביה"ח שנולדתי בו, פנקס החיסונים שלי, כמה אלבומי תמונות, ותיק קרטון עם ציורים מבי"ס יסודי. אני מניחה שיש עוד דברים אצל אמא שלי, שלאף אחד אין מושג איפה הם ואיך להגיע אליהם. וזכרונות ילדות - אני זוכרת את המכונית הראשונה שלנו, מכונית "פרינץ" בצבע בז' שנפרדנו ממנה כשהייתי בת 3. אני זוכרת אותי עומדת באמצע, בין שני המושבים הקדמיים שלה, בזמן נסיעה למושבה בשבת בבוקר, ואיך אנחנו מגיעים למושבה ורואים את סבא של אמא שלי הולך עם הכיפה הגדולה והשחורה שלו והמקל הלוך וחזור מול בית הכנסת (הוא נפטר כשהייתי בת שנה ותשעה חודשים). אני זוכרת את תחפושת כיפה אדומה שלי מגיל 3. אני זוכרת את עצמי יושבת בכסא הבטיחות שלי, כסא אדום מרופד ויניל, עם מעין "מעקה" עבה שהקיף אותי. זוכרת אותי יושבת בעגלת התינוק שלי יחד עם אחי, שעת צהרים, וילדים גדולים מאוד, ענקיים, כנראה בכתה א-ב, חוזרים מביה"ס היסודי שהיה ברחוב שלנו ומציצים אלינו לעגלה.

 

[חמניה1]

גם לסבא שלי היה פרינץ אבל ירוקה

ואם אני לא טועה גם אני או אחותי התחפשנו לכיפה אדומה. העלת לי זכרון של התחפושות שסבתא שלי היתה מכינה בעצמה.

 

[יעל של רעות]

וואו, את זוכרת ממש רחוק!

יש לך ממש זכרונות מגיל שנה וחצי?? מדהים. מעניין אם גם הנסיכה הקטנה שלך תזכור בעתיד איך היא שיחקה עם אח שלה עכשיו ואת הטיולים לאורך ת"א שעשיתם כשהרכב שלך היה בתיקון...

 

[סוכריה על מקל]

ותראי איך *את* זוכרת ../images/Emo45.gif

אני חושבת שהיא תזכור. גם יונתן וגם היא מפתיעים אותי כמה רחוק אחורה הם זוכרים - מקומות, אנשים, ארועים. התאוריה אומרת שאנחנו זוכרים בערך ממתי שהדיבור שלנו היה מבוסס כבר - כי הזכרונות שאנחנו יכולים לתאר הם מילוליים, אז ברגע שיש מילים מתחילים להיווצר זכרונות.

 

[ש י ב ו ל ת ב ש ד ה]

לי יש כמה זכרונות מהגן

פעם אחת הלכתי לגן עם אחותי ובדרך חצה את השביל נחש צפע שנראה לי אז ע נ ק י... מיד הסתובבנו וברחנו הביתה ומאז פחדתי ללכת שוב על אותו שביל (גרנו אז במושב) זכרון אחר מהגן קשור לפורים. חיפשו אותי לחתול תחפושת שלמה עם איפור של שפם והכל כשהגעתי לגן הגננת שאלה מי זה החתול הזה? אנחנו לא מכירים אותו?... ואני חשבתי לעצמי, לא מכירים אותו? כמה מעליב!!! ומיד ברחתי הביתה בוכה ונעלבת...!!!! לא זוכרת מה היה ההמשך, אם חזרתי למסיבה או לא אבל זוכרת כמה נעלבתי. מזכרות מהילדות אין לי, רק שמלה אחת שאמא שלי סרגה לי ויש לי תמונות שאני מצולמת איתה וברגע האחרון לפני שהבנות שלי גדלו מידי כדי ללבוש את השמלה הצלחתי להלביש אותה לקטנה שבינהן ולצלם זה היה מאוד מאוד מרגש! אני שומרת להן הכל, עדיין לא בצורה מסודרת אבל יש לי את כל הדברים מבית החולים, טפסים, צמידים שלהן ושלנו כובע קטן ששמים להם בבית החולים (לצערי רק אחד הגיע הביתה) ועוד ועוד כמובן שאני שומרת להן ציורים עם תאריך ושם וחוץ מזה יש לי מחברת קטנה שבה אני מנהלת יומן עבורן מהרגע שהן נולדו. מעבר לכך אני מצלמת בלי הכרה כל דבר שקורה גם תמונות וגם סרטים קצרים. אין ספק שכשהן יגדלו יהיו להן המון מזכרות...

 

[Big Mama 1]

יש לי רק מזכרת ילדות אחת

שמיכת פיקה (אמיתי, כזה שמשאיר סימן של וופל על הלחי בבוקר...לא הפיקה השטוח שיש עכשיו) משובצת באדום לבן שסבתא שלי קנתה לי כשהייתי ילדה..... אני כל כך אוהבת אותה ושומרת עליה מכל משמר אבל לפעמים אני עוד מתכסה איתה, בעיקר כשרע לי

לאדם אני שומרת המון דברים, מכל הגילאים, גם חפצים כמו בגד וצעצוע, וגם ציורים שכתבתי מאחור את התאריך. עוד דבר שאני מקפידה לשמור לו זה את ברכות יום ההולדת, בגיל שנה קניתי בריסטול מקושט מסביב, תליתי על הקיר, וביקשתי מכל האורחים לכתוב ברכה, ומהילדים לצייר ציור קטן. וככה התחילה מסורת של שמירה על ברכות יום הולדת שנמשכת עד היום, כל שנה אני אוספת את כל הפתקאות ב"שמר-דף" (שתי נקודות למי שהמציא את השם הזה לשקית הניילון שנקראת בפי העם ניילונית) ומתייקת בקלסר מיוחד משלו. כמובן שתמונות מחזור מהגנים ומבית הספר, ואת התעודות......

(בן פורת פוחצ'בסקי...)

 

[גוליגל]

גם לי יש שמיכה שקיבלתי מסבתי

שמיכה מסדרת ה"צבעוניים" של כיתן (פסי צהוב-ורוד-טורקיז עם קצת אפור) שעד היום נדמית לי הכי יפה והכי נעימה בעולם. בשימוש שוטף כל הקיץ, למרות שהגימור מסביב קרוע ומביש מעט. מי אמר שלא נוצרים חפצי מעבר בגיל 13?

 

[יופיופ6]

ולי יש את המגבת הראשונה שלי

השתמשתי בה עד גיל די מאוחר כי היא ענקית כזו. כשאבא שלי יצא לפנסיה לפני שלוש שנים הוא עשה סדר בניירות שיש בבית ועשה לי מן קלסר קטן עם כל מיני דברים שלי. יש שם את פנקס החיסונים שלי. שתי תמונות קבוצתיות מהגן. (תמונה אחת אני זוכרת במיוחד כי בדיוק צלמו כשהיה לי יום הולדת ואני בשמלה לבנה שמאוד אהבתי). תעודות מכיתה א' ובעצם מכל בית הספר היסודי - שנעים להסתכל בהן

... כי כתב ידי היה נאה בעיניי המורה ו"בהתעמלות מתקדמת יפה"

, ו"בחשבון אני מגלה ידע רב" (

) תעודות הוקרה והערכה על כל מיני התנדבויות שונות ומשונות. חוץ מזה יש לי מלא מכתבים וגלויות. וכמובן אלבום תמונות מהילדות. ואמא שלי עדיין שומרת לי בבית שלה את אוסף הברביות שלי וגם שתי בובות שאהבתי במיוחד.

לקטנים אני שומרת ברכות שקבלו כשנולדו או ליום הולדת שנה. אין הרבה כי לא עשינו ארוע. שומרת להם את הכרטיס שלהם שהיה מוצמד לעריסה שלהם בבי"ח. משתדלת לצלם אותם הרבה .

 

[baby4me]

לי יש מחברת מתכונים...

שהכנתי לאמא שלי לכבוד יום האם. היא בצורה קומקום ובפנים יש כמה מתכונים ראשונים שכאילו כתבתי לה במחברת וגם ברכה ליום האם...הכנתי את זה בכיתה א' או ב'... עד לפני כמה שנים שמרתי גם את כל היומנים שכתבתי מגיל 12 עד גיל 18...אבל לפני כשנתיים שלוש החלטתי לזרוק הכל לפח, כי לא בדיוק שימח אותי לקרוא את הדברים...

 

[אפרסקה]

יש לי קופסת עץ מילדות

זו "קופסת הפלאים שלי" ויש בה יומנים ישנים, ברכות, מכתבים תמונות. מזכרת מאוד מרגשת ואף משעשעת (לקרוא יומנים מגיל 16...אויש כמה שהכל אז היה נראה קיומי וקשה

) לענבר אני שומרת פה ושם דברים (כל הברכות להולדתה למשל, ציורים נבחרים) וכשתגיע לגיל המתאים גם היא תקבל קופסא.