../images/Emo215.gif Let It Go
מאירועי הפרק הקודם [פרק 1]: אמבולנס בא ומחייה את ג'יימס ורוקסי. המצב של ג'יימס הרבה יותר קשה משל רוקסי. הם מגיעים לבית החולים ואחי כמה זמן אבא של ג'יימס וסבתו מגיעים לבית החולים והמומים לשמוע מה קרה. יום אחרי אותו דבר קורה עם הוריה של רוקסי. פרק 2: -נקודת המבט של דייב- -בבית הספר- "מאט, תגיד לי שאני חולם" אמרתי. "אתה חולם?" "תגיד לי שזה לא נכון." "מה לא נכון?" הוא שאל. "ג'יימס ורוקסי הם... הם...." לא סיימתי את המשפט ופרצתי בבכי. "דייב, מה קרה לג'יימס ולרוקסי? אתה מלחיץ אותי!" "הם.. הם.. ניסו להתאבד." "מה?! אתה רציני?!" "כן, סבתא שלי עכשיו אמרה לי – היא החברה הכי טובה של סבתא של ג'יימס." "רגע, ומה מצבם? הם בסדר? הם חיים?" "לא אמרו לי." "אני לא מאמין. אבל למה?" אמר מאט וגם הוא פרץ בבכי. "זה בגללי... הכל בגללי.. בגלל מה שקרה.." מילמלתי. "מה קרה?" מאט שאל. "טוב, תקשיב, אבל תבטיח לי שלא תכעס עליי.." אמרתי והתחלתי לספר לו. -אחרי חצי שעה- -נקודת המבט של מאט- אמה התקרבה וניגבתי את הדמעות. "מאטי..." היא אמרה וכמעט נישקה אותי. "מה קרה?" היא שאלה. "זה רוקסי וג'יימס... שניהם התאבדו." "אני לא מאמינה!" היא אמרה וחיבקה אותי חזק. "הם בסדר?" "אני לא יודע." "הם יצאו מזה, תאמין לי. שניהם חזקים." "אני מקווה" אמרתי וחיבקתי אותה. -אחרי הצהריים- -בבית החולים- "דייב, אני יכול לדבר איתך שניה?" שאלתי. "כן, ברור. בוא" הוא אמר והלכנו לצד. "זה לא אשמתך. אתה לא יכולת לדעת שזה לא אקמול. אני סולח לך." "תודה מאט. זה ממש חשוב לי." הוא אמר והלכנו לקבלה. "שלום, אנחנו רוצים לראות את רוקסי וג'יימס." אמה אמרה. "אתם משפחה שלהם?" הפקידה שאלה "כמו משפחה." היא אמרה. "אז אתם לא משפחה שלהם?" "לא, לא ממש." דייב אמר. "אז לצערי אתם לא יכולים להכנס ולראות אותם." "רגע, איך הם? הם בסדר?" דייב שאל. "אני לא יכולה לתת לכם פרטים בקשר למצבם. אתם יכולים להמתין ולדבר עם המשפחות שלהם. הם עוד שניה יוצאים מהחדרים שלהם." היא אמרה וחיכינו שם. כשההורים של רוקסי באו, הם יצאו עם דמעות. באנו אליהם והתחלנו לשאול אותם איך היא. "היא במצב בינוני. יש השתפרות מאתמול." הם אמרו וכולנו נאנחו לרווחה. "רגע, ומתי היא תחזור לעצמה?" שאלתי. "לא יודעים. היא מחוסרת הכרה. היא יכולה להגיעה למצב של קומה." "ואתם יודעים מה עם ג'יימס?" "הוא במצב קשה. הוא לקח הרבה יותר כדורים ממנה." -4 ימים אחריי- -בבית הספר- "תגיד, דייב, למה סטיב לא בא לביה"ס ולא עונה לטלפונים?" אמרתי. "אין לי מושג. זה ממש מוזר." "נעבור אצלו בבית כשנסיים" דייב אמר. -בחדר של רוקסי- -נקודת המבט של קייטי, האחות שטיפלה בה- הטלפון צלצל. שמעתי אותו רק אחרי חצי דקה כי שמתי צלצול חדש, את השיר "wherever you will go" חיפשתי בתיק וכנראה שהוא היה קבור שם עמוק עמוק, אחרי שהטלפון צלצל בערך 3 דקות, מצאתי אותו וגיליתי שניתקו.
מאירועי הפרק הקודם [פרק 1]: אמבולנס בא ומחייה את ג'יימס ורוקסי. המצב של ג'יימס הרבה יותר קשה משל רוקסי. הם מגיעים לבית החולים ואחי כמה זמן אבא של ג'יימס וסבתו מגיעים לבית החולים והמומים לשמוע מה קרה. יום אחרי אותו דבר קורה עם הוריה של רוקסי. פרק 2: -נקודת המבט של דייב- -בבית הספר- "מאט, תגיד לי שאני חולם" אמרתי. "אתה חולם?" "תגיד לי שזה לא נכון." "מה לא נכון?" הוא שאל. "ג'יימס ורוקסי הם... הם...." לא סיימתי את המשפט ופרצתי בבכי. "דייב, מה קרה לג'יימס ולרוקסי? אתה מלחיץ אותי!" "הם.. הם.. ניסו להתאבד." "מה?! אתה רציני?!" "כן, סבתא שלי עכשיו אמרה לי – היא החברה הכי טובה של סבתא של ג'יימס." "רגע, ומה מצבם? הם בסדר? הם חיים?" "לא אמרו לי." "אני לא מאמין. אבל למה?" אמר מאט וגם הוא פרץ בבכי. "זה בגללי... הכל בגללי.. בגלל מה שקרה.." מילמלתי. "מה קרה?" מאט שאל. "טוב, תקשיב, אבל תבטיח לי שלא תכעס עליי.." אמרתי והתחלתי לספר לו. -אחרי חצי שעה- -נקודת המבט של מאט- אמה התקרבה וניגבתי את הדמעות. "מאטי..." היא אמרה וכמעט נישקה אותי. "מה קרה?" היא שאלה. "זה רוקסי וג'יימס... שניהם התאבדו." "אני לא מאמינה!" היא אמרה וחיבקה אותי חזק. "הם בסדר?" "אני לא יודע." "הם יצאו מזה, תאמין לי. שניהם חזקים." "אני מקווה" אמרתי וחיבקתי אותה. -אחרי הצהריים- -בבית החולים- "דייב, אני יכול לדבר איתך שניה?" שאלתי. "כן, ברור. בוא" הוא אמר והלכנו לצד. "זה לא אשמתך. אתה לא יכולת לדעת שזה לא אקמול. אני סולח לך." "תודה מאט. זה ממש חשוב לי." הוא אמר והלכנו לקבלה. "שלום, אנחנו רוצים לראות את רוקסי וג'יימס." אמה אמרה. "אתם משפחה שלהם?" הפקידה שאלה "כמו משפחה." היא אמרה. "אז אתם לא משפחה שלהם?" "לא, לא ממש." דייב אמר. "אז לצערי אתם לא יכולים להכנס ולראות אותם." "רגע, איך הם? הם בסדר?" דייב שאל. "אני לא יכולה לתת לכם פרטים בקשר למצבם. אתם יכולים להמתין ולדבר עם המשפחות שלהם. הם עוד שניה יוצאים מהחדרים שלהם." היא אמרה וחיכינו שם. כשההורים של רוקסי באו, הם יצאו עם דמעות. באנו אליהם והתחלנו לשאול אותם איך היא. "היא במצב בינוני. יש השתפרות מאתמול." הם אמרו וכולנו נאנחו לרווחה. "רגע, ומתי היא תחזור לעצמה?" שאלתי. "לא יודעים. היא מחוסרת הכרה. היא יכולה להגיעה למצב של קומה." "ואתם יודעים מה עם ג'יימס?" "הוא במצב קשה. הוא לקח הרבה יותר כדורים ממנה." -4 ימים אחריי- -בבית הספר- "תגיד, דייב, למה סטיב לא בא לביה"ס ולא עונה לטלפונים?" אמרתי. "אין לי מושג. זה ממש מוזר." "נעבור אצלו בבית כשנסיים" דייב אמר. -בחדר של רוקסי- -נקודת המבט של קייטי, האחות שטיפלה בה- הטלפון צלצל. שמעתי אותו רק אחרי חצי דקה כי שמתי צלצול חדש, את השיר "wherever you will go" חיפשתי בתיק וכנראה שהוא היה קבור שם עמוק עמוק, אחרי שהטלפון צלצל בערך 3 דקות, מצאתי אותו וגיליתי שניתקו.
