../images/Emo215.gif Let It Go
נמנמנמנמנמממ תשמעו לילי אלן! והאפי וולנטיינס דיי
---------------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 2]: דייב, מאט ואמה מגלים מה קרה לג'יימס ורוקסי. דייב מספר למאט מה הוא עשה ומאט סולח לו. בבית החולים הם מגלים את המצב של רוקסי – בינוני ואת המצב של ג'יימס – קשה. סטיב לא מגיע לביה"ס כבר כמה ימים. הטלפון של קייטי מצלצל והצלצול הוא wherever you will go. פרק 3: -נקודת המבט של קייטי- זה היה ממספר חסוי. זרקתי את הטלפון לתיק והלכתי לבדוק את המטופלת. הסתכלתי בדפים שלה. "הממ... רוקסי. כמה ימים בקומה לקחה כדורים. צריך לבדוק לחץ דם ודופק" אמרתי. הלכתי להביא את הדברים שהייתי צריכה לבדוק אותה איתם. התקרבתי למיטה שלה ושוב הטלפון צלצל. לא היה לי כוח לענות. ישבתי לידה והיד שלי נגעה בכף היד שלה. שמתי את השרוולון הזה על היד שלה והתחלתי לנפח. אחרי שסיימתי לנפח את השרוולון לחצתי עליו קצת, בשביל לבדוק אם הוא מספיק מלא. פתאום אני מרגישה שהיא נוגעת לי ביד בעדינות. חשבתי שאני סתם מדמיינת, והתחלתי לרוקן את השרוולון. אחרי שהורדתי אותו מהיד שלה הרגשתי שהיא ממש ניסתה להחזיק אותי. "רוקסי, רוקסי?" שאלתי אותה. היא החזיקה ביד שלי. "אני עוד שניה חוזרת." אמרתי ורצתי לקרוא לבן. שנינו רצנו מהר חזרה אליה ובן התחיל לבדוק אותה. "רוקסי, את שומעת אותי?" הוא שאל "אם את שומעת אז תלחצי לי את היד." הוא אמר והיא לחצה. "עכשיו תלחצי את היד השניה". היא לחצה. היא החלה לפקוח את העיניים שלה. "welcome back" בן אמר, והמשיך לבדוק אותה. "קייטי, את יכולה בבקשה להודיע את זה למשפחה שלה?" "כן, ברור." אמרתי והלכתי אליהם. התקרבתי אליהם והם קמו. "אתם המשפחה של רוקסי?" שאלתי. "כן. למה? קרה לה משהו?" אמא שלה שאלה. "כן. היא התעוררה." אמרתי והם התחילו לחבק אחד את השני. "אפשר לראות אותה?" אבא של רוקסי שאל. "לא כרגע. עוד שעה בערך. היא צריכה לעבור כמה בדיקות." אמרתי והלכתי למטופל הבא. -נקודת המבט של סבתא של ג'יימס- אמא של רוקסי התקרבה עם חיוך ענקי. "היא התעוררה!" היא אמרה לי. "איזה יופי! ראיתם אותה כבר?" "לא, אבל עוד שעה בערך נוכל לראות אותה." היא אמרה וחזרה לאיפה שהיא הייתה. חשבתי על ג'יימס. אם רוקסי התעוררה אז גם ג'יימס חייב להתעורר! זה נתן לי תקווה אך באותו זמן גם איכזב אותי. ידעתי שג'יימס לקח כמות כפולה של כדורים. פחדתי שהוא לא יתעורר. פחדתי שאני אאבד את הבנאדם היחיד שנשאר מהמשפחה שלי. הייתי מוכנה למות במקומו. בעצם, זה הנכד החזק שלי. הוא צעיר וחזק. הוא ייצא מזה. -בבית של סטיב- -נקודת המבט של דייב- דפקנו בדלת וסטיב פתח לנו אותה. "היי" אמרתי "היי, אתם רוצים משהו לשתות, לאכול?" הוא שאל. "לא." ענינו ביחד והלכנו לסלון. "למה לא באת כבר כמעט שבוע לבי"הס?" שאלתי. "סתם." "מה סתם?" "כלום." "מה כלום?" "סתם, חברים שלי שלא ראיתי כמה שנים באו." "אתה בטוח?" "כן." הוא אמר והתחלנו לשחק בפלייסטיישן.
נמנמנמנמנמממ תשמעו לילי אלן! והאפי וולנטיינס דיי
---------------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 2]: דייב, מאט ואמה מגלים מה קרה לג'יימס ורוקסי. דייב מספר למאט מה הוא עשה ומאט סולח לו. בבית החולים הם מגלים את המצב של רוקסי – בינוני ואת המצב של ג'יימס – קשה. סטיב לא מגיע לביה"ס כבר כמה ימים. הטלפון של קייטי מצלצל והצלצול הוא wherever you will go. פרק 3: -נקודת המבט של קייטי- זה היה ממספר חסוי. זרקתי את הטלפון לתיק והלכתי לבדוק את המטופלת. הסתכלתי בדפים שלה. "הממ... רוקסי. כמה ימים בקומה לקחה כדורים. צריך לבדוק לחץ דם ודופק" אמרתי. הלכתי להביא את הדברים שהייתי צריכה לבדוק אותה איתם. התקרבתי למיטה שלה ושוב הטלפון צלצל. לא היה לי כוח לענות. ישבתי לידה והיד שלי נגעה בכף היד שלה. שמתי את השרוולון הזה על היד שלה והתחלתי לנפח. אחרי שסיימתי לנפח את השרוולון לחצתי עליו קצת, בשביל לבדוק אם הוא מספיק מלא. פתאום אני מרגישה שהיא נוגעת לי ביד בעדינות. חשבתי שאני סתם מדמיינת, והתחלתי לרוקן את השרוולון. אחרי שהורדתי אותו מהיד שלה הרגשתי שהיא ממש ניסתה להחזיק אותי. "רוקסי, רוקסי?" שאלתי אותה. היא החזיקה ביד שלי. "אני עוד שניה חוזרת." אמרתי ורצתי לקרוא לבן. שנינו רצנו מהר חזרה אליה ובן התחיל לבדוק אותה. "רוקסי, את שומעת אותי?" הוא שאל "אם את שומעת אז תלחצי לי את היד." הוא אמר והיא לחצה. "עכשיו תלחצי את היד השניה". היא לחצה. היא החלה לפקוח את העיניים שלה. "welcome back" בן אמר, והמשיך לבדוק אותה. "קייטי, את יכולה בבקשה להודיע את זה למשפחה שלה?" "כן, ברור." אמרתי והלכתי אליהם. התקרבתי אליהם והם קמו. "אתם המשפחה של רוקסי?" שאלתי. "כן. למה? קרה לה משהו?" אמא שלה שאלה. "כן. היא התעוררה." אמרתי והם התחילו לחבק אחד את השני. "אפשר לראות אותה?" אבא של רוקסי שאל. "לא כרגע. עוד שעה בערך. היא צריכה לעבור כמה בדיקות." אמרתי והלכתי למטופל הבא. -נקודת המבט של סבתא של ג'יימס- אמא של רוקסי התקרבה עם חיוך ענקי. "היא התעוררה!" היא אמרה לי. "איזה יופי! ראיתם אותה כבר?" "לא, אבל עוד שעה בערך נוכל לראות אותה." היא אמרה וחזרה לאיפה שהיא הייתה. חשבתי על ג'יימס. אם רוקסי התעוררה אז גם ג'יימס חייב להתעורר! זה נתן לי תקווה אך באותו זמן גם איכזב אותי. ידעתי שג'יימס לקח כמות כפולה של כדורים. פחדתי שהוא לא יתעורר. פחדתי שאני אאבד את הבנאדם היחיד שנשאר מהמשפחה שלי. הייתי מוכנה למות במקומו. בעצם, זה הנכד החזק שלי. הוא צעיר וחזק. הוא ייצא מזה. -בבית של סטיב- -נקודת המבט של דייב- דפקנו בדלת וסטיב פתח לנו אותה. "היי" אמרתי "היי, אתם רוצים משהו לשתות, לאכול?" הוא שאל. "לא." ענינו ביחד והלכנו לסלון. "למה לא באת כבר כמעט שבוע לבי"הס?" שאלתי. "סתם." "מה סתם?" "כלום." "מה כלום?" "סתם, חברים שלי שלא ראיתי כמה שנים באו." "אתה בטוח?" "כן." הוא אמר והתחלנו לשחק בפלייסטיישן.
