../images/Emo215.gif Let It Go
יש לי טיול שנתי מחר ומחרתיים
אז היום שמתי את הפרק
תהנו -------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 4]: דייב, סטיב ומאט משחקים בבית של סטיב. רוקסי רואה את אמא שלה והן מדברות, והיא שואלת איפה ג'יימס ואמא שלה לא עונה לה. אח"כ בן נכנס לחדר ואומר שהוא צריך לעשות עוד בדיקות. פרק 5: -בבית החולים- -נקודת המבט של אבא של רוקסי- קלי, אשתי יצאה מהחדר וחיבקה אותי. "היא כ"כ יפה." היא אמרה. "אני יודע." "היא שאלה אותי עליו." "ומה ענית לה?" שאלתי. "אני לא עניתי. אני מפחדת לענות. אני לא רוצה שהיא תיכנס לדיכאון או משהו." "את יודעת שמתישהו היא תדע." "אני יודעת. אבל מה נגיד לה בינתיים?" "אני בעד להגיד את האמת." אמרתי. "אבל..." היא אמרה ונאנחה. קייטי עברה במסדרון ועצרתי אותה. "תגידי, קייטי, מה אנחנו אמורים להגיד לרוקסי בקשר לג'יימס?" "אל תגידו לה כלום." "אבל זה קצת קשה... הוא היה חבר שלה." "היא כבר שאלה עליו?" "כן." אמרתי. "אוקיי. אנחנו בבעיה. אני אגיד לה." "תודה." אמרתי. "אין על מה." היא אמרה ונכנסה לחדר. -נקודת המבט של רוקסי- אני מתגעגעת לג'יימס. אני לא יודעת למה, אבל אני מרגישה שמשהו רע קרה לו. זה בטח בגלל שאני לא מרגישה טוב. "סיימנו?" שאלתי. "כן" בן אמר והוציא את המחט ממני. "אני אראה אותך עוד שעה." "אוקיי." אמרתי וקייטי נכנסה. "היי רוקסי." היא אמרה. "היי. את גם צריכה לעשות לי בדיקות?" שאלתי. "לא. אני צריכה לדבר איתך." "טוב, על מה?" "על ג'יימס." "מה איתו?" "הוא בבית החולים." "איפה? הוא יכול להכנס?" "אז זהו, שלא." "למה?" שאלתי והתחלתי לדמוע. "ג'יימס.." היא אמרה ונאנחה. "ג'יימס גם ניסה להתאבד. הוא לקח המון כדורים ויותר קטלניים ממה שאת לקחת. כרגע מצבו בינוני-קשה והוא מחוסר הכרה." "אני לא מאמינה. את צוחקת עליי, נכון?" אמרתי והתחלתי לבכות. ג'יימס, ג'יימסי שלי התאבד. בגללי. "לצערי לא." "רגע, מתי הוא יתעורר?" שאלתי. "אי אפשר לדעת." "אני יכולה לראות אותו?" "כן, אני יכולה להשיג לך אישור לראות אותו." "אני רוצה לראות אותו!" אמרתי. "מחר, אני מבטיחה." "מתי מחר?" "בבוקר." היא ענתה. "רגע, מתי בכלל אני משתחררת מפה?" שאלתי. "את תישארי פה היום, מחר ומחרתיים, ואח"כ את עוברת למחלקה אחרת לטיפול באנשים שניסו להתאבד. את תהיי שם בערך שבועיים עד חודש וחצי. תלוי מה יהיה המצב שלך." "אני לא רוצה! אני רוצה הביתה! אני רוצה את ג'יימס!" אמרתי והתחלתי להשתולל. "רוקסי, תרגעי." היא אמרה כמה פעמים. "לא רוצה!" אמרתי והיא הזריקה לי סם הרגעה. -בבית של אמה- -נקודת המבט של אמה- מאט שכח את הטלפון שלו אצלי והוא צלצל. עניתי. "מאט?" שאלה קלי, אמא של רוקסי. "לא, חברה שלו." "איפה הוא?" "אני לא יודעת. תגידי, מה עם רוקסי?" "רוקסי התעוררה! אם אתם רוצים לראות אותה אל תבואו מחר, תבואו היום. מחר היא רואה את ג'יימס. "אוקיי." אמרתי והתקשרתי לבית של מאט.אמרתי את ההודעה למאט ואני והוא רצנו לביה"ח והודענו את החדשות לשאר הבנים. -בבית החולים- "טוב, מי מאיתנו נכנס?" מאט שאל. "לא יודעת." "תיכנסי את. היא צריכה עידוד נשי." "איזה חמוד אתה!" אמרתי וחיבקתי אותו ונכנסתי לחדר שלה. "היי רוקסי." "אמה!" היא אמרה וחיבקתי אותה. "הכל בסדר איתך?" שאלתי. "איתי כן, עם ג'יימס לא." "רוקסי, יהיה בסדר." "לא יהיה בסדר, ג'יימס התאבד. באשמתי. בגללי הוא יכול למות בכל רגע." "רוקסי, let it go, זו לא אשמתך."
יש לי טיול שנתי מחר ומחרתיים
