../images/Emo215.gif Let It Go
נמנמנממממ שמתי היום כי מחר אני נוסעת לשבוע אז יובלע [לושהה] תשים בימים רביעי ושבת הקרובים עד שאני אחזור
רק שתדעו, אני נוסעת לאוסטריה לסקי
תהנו
------------------- Let it Go מאירועי הפרק הקודם [פרק 7]: רוקסי רואה את ג'יימס ומגלה על הקעקוע המאולתר שלו. היא לא מאמינה שהוא כמעט מת וכשהיא צריכה ללכת היא רוצה להשאר. מגיע לבית הספר בחור חדש – צ'ארלי. הוא לומד עם אמה מתמטיקה והם קובעים לאחה"צ שהוא יעזור לה. מאט מקנא והוא ואמה רבים. פרק 8: -בבית הספר- -נקודת המבט של אמה- אני לא מאמינה שרבנו. אף פעם לא רבנו. במיוחד לא על דבר כזה טיפשי. חשבתי לעצמי והסתכלת לרצפה, כדיי שלא יראו את הדמעות. נתקעתי במישהו ונפלו לי הספרים מהיד. התכופפנו שנינו להרים את הספרים. הרמתי 2 ספרים והוא את השאר וקמנו מהרצפה. "היי!" צ'ארלי אמר. "היי.." אמרתי בחוסר חשק לדבר עם מישהו. "היי, הכל בסדר?" הוא שאל וזלגה לי דמעה. "כן, כן." אמרתי. צ'ארלי ניגב דמעה נוספת שזלגה לי ואמר: "אין בנאדם ששווה את הדמעות שלך." "תאמין לי שהוא שווה. הוא מדהים וחכם ויפה והכי חשוב... אני אוהבת אותו." "אה." הוא אמר ופתאום היה לו פרצוף חמוץ כזה. ראיתי את מאט מרחוק ורצתי אליו. "טוב אני חייבת לעוף, ביי. לא נראה לי שתבוא אליי היום. נדבר." הגעתי אל מאט. "מאטי?" שאלתי והוא לא ענה. "מאט?" הוא שוב לא ענה והמשיך ללכת. עצרתי אותו והרמתי את הפנים שלו כך שהעיניים שלו יסתכלו על שלי. "אני אוהבת אותך." אמרתי. הוא שוב התעלם. "אני חושבת שלא שמעת טוב..." אמרתי. "אני אוהבת את מאט וויליס!" צרחתי במסדרון ביה"ס. ראיתי חצי חיוך על הפנים שלו. הוא התקרב אליי ולחש לי באוזן "אני אוהב אותך אמה. יותר מידי." זלגה לו דמעה. הוא המשיך ללכת. "אתה מוכן לעצור שניה?" שאלתי. "טוב." הוא מילמל. "תקשיב," אמרתי והוא קטע אותי. "אני מצטער. מאוד." חיבקתי אותו. "אין לך על מה להצטער." אמרתי ונישקתי אותו. "היום, אני ואתה עושים לנו יום כיף!" אמרתי, החזקנו ידיים והמשכנו ללכת. "ומה עם צ'ארלי הזה?" "הוא יסתדר בלעדיי. אני לא אסתדר בלעדיך." אמרתי והוא חייך. "טוב, קבענו" -בבית החולים- -נקודת המבט של רוקסי- ישבתי לי בחדר. בכיתי. מאושר. מעצב. החבר שלי, אני לא מאמינה. נכנס מישהו לחדר. "שלום, אני הפסיכולוג שלך – הארי." הוא אמר. הסתכלתי עליו וראיתי מישהו צעיר, דיי חתיך. "רוקסי, נכון?" "כן." אמרתי וחייכתי. "קודם כל, איך את מרגישה?" "בסדר, אתה יודע.." "לא, אני לא יודע." הוא אמר והסתכל בין הדפים שלו. "איך הייתה הפגישה עם ג'יימס?" "בסדר, אתה יודע.." "אני שוב לא יודע." "חבל." אמרתי. ככה בערך שעה עניתי לו. "לא חבל שאת לא נותנת אף אחד להתקרב? לא חבל שאת חושבת שהכל בסדר, כשרוב הדברים לא בסדר? הא?" "חבל." שתקנו שנינו. "אני מצטערת.." אמרתי. הרגשתי כאילו יש בינינו קליק, הוא הזכיר לי קצת את ג'יימס. סיפרתי לו הכל (חוץ ממה שקרה בסופשבוע). למה התאבדתי, מה קרה לי מאז אבל לא סיפרתי לו איך אני מרגישה אחרי שראיתי את ג'יימס. הוא ניסה להוציא את זה ממני אבל לא הצליח. וכך חלף לו שבוע, כשכל שבוע הוא מנסה להוציא ממני דברים על ההרגשה שלי לגבי ג'יימס. "בואי נעשה עסק. את מספרת לי ואני מסדר לך עוד פגישה עם ג'יימס." הארי אמר. 8 ימים חלפו מאז שראיתי את ג'יימס. "טוב. אבל אני רוצה לפגוש אותו כשאנחנו נסיים פה." "המממ טוב, שניה." הוא אמר והלך לדבר עם קייטי. אחרי כמה זמן הוא חזר. "בסדר." "יופי" "אז... איך את מרגישה בקשר לג'יימס?" "אני רוצה אותו בחזרה. אני צריכה אותו. לראות אותו מחובר לכל הדברים האלה זה הדבר הכי נורא שקרה לי בעולם." -בפגישה עם ג'יימס- "ג'יימס, בבקשה תתעורר. בשבילי. בשבילך. בבקשה." אמרתי ובכיתי. "אם אתה תתעורר אני מבטיחה לך שאחרי חצי שנה אנחנו נתחתן למרות שאנחנו ממש ממש ממש צעירים. אני מבטיחה!" אמרתי. פתאום דברים התחילו לצפצף. רצתי לקרוא לקייטי וראיתי על הפנים שלה שמשהו לא בסדר.
נמנמנממממ שמתי היום כי מחר אני נוסעת לשבוע אז יובלע [לושהה] תשים בימים רביעי ושבת הקרובים עד שאני אחזור
