../images/Emo215.gif Let It Go
לא התקבלתי לקולנוע
לשלוח ערעור או לא? בכל מקרה, תהנו 
-------------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 11]: מאט כועס על סטיב ורץ לבית שלו, סטיב רץ אחריו ומנסה להתנצל, אבל מאט לא מקבל את ההתנצלות. הארי עושה לרוקסי הפתעה ומביא לה את כריס, חבר ילדות שלה. הם מדברים והיא מספרת לו בקצרה מה קרה לה. פרק 12: -נקודת המבט של כריס- -בבית החולים- "רגע רוקסי, למה זה נשמע כאילו שזה לא באמת קרה לך?" "מזתומרת?" היא שאלה. "את מספרת את זה כאילו זה עבר לידך, לא עליך." "אני.. המ..." היא אמרה ופרצה בבכי. חיבקתי אותה חזק. "די, יהיה בסדר. בואי לחדר שלך." אמרתי והלכנו לחדר שלה בבית החולים. היא לא הפסיקה לבכות, אפילו לא לשניה. "אני לא יכולה יותר כריס, לא יכולה. ג'יימס הוא... הולך למות." "מי זה ג'יימס?" "חבר שלי, שהתא..." היא אמרה וחזרה לבכות. "למה כמעט מת? יש התדרדרות במצב שלו?" "אין שינוי במצב שלו. חוץ מהקטע של הנשימה." "תאמיני לי שכל דבר קטן שיקרה לו עכשיו זה התקדמות." אמרתי וראיתי חיוך קטן על פניה. "יהיה בסדר." אמרתי. "אז את מוכנה לספר לי עכשיו הכל?" "הממ... לא ממש... מחר, אני מבטיחה." "טוב." "אז מה איתך?" היא שאלה. "איתי? כלום." "אין לך חברה או משהו?" "הייתה, נפרדתי ממנה וזהו." "מתי ולמה?" "לפני חצי שנה ובגלל שלא אהבתי אותה יותר." "אה." "רגע, מה הקשר שלך להארי?" "הארי הוא האח הגדול שלי. מה, את לא זוכרת אותו?" "הארי הארי?" "כן, היית מאוהבת בו, איך את לא זוכרת?" "אני לא הייתי מאוהבת בו!" "ממש. רק כל יום ביקשת שישב לידך ויעזור לך." "כי אתה היית טיפש." "לא אני לא." "שתוק." "רוקסי אהבה את הארי! רוקסי אהבה את הארי! רוקסי אהבה את הארי!" צרחתי ושנינו התגלגלנו מצחוק. "תשתוק הוא בחוץ!" היא אמרה והתחילה להרביץ לי, ואני הרבצתי לה בחזרה. "התגעגעתי אלייך." אמרתי. "גם אני אלייך. בכל פעם שהייתי שותה שוקו הייתי נזכרת בך. אתה יכול לשאול את ג'יימס. בעצם המ.... אתה.." "אני אוכל." אמרתי וחייכתי חיוך קטנטן. "יו, איך אני מתה שנישן ביחד כמו פעם, נצטופף במיטה הקטנה שלך ונדבר עד אמצע הלילה. חבל שאי אפשר פה." היא אמרה. "את האמת? אולי כן אפשר. חכי שניה." אמרתי ויצאתי לדבר עם הארי. "הארי, יש מצב שאתה עושה לי טובה ענקית?" "ברור. מה?" "יש מצב שאני אוכל לישון היום בחדר של רוקסי?" "הממ... רגע הנה קייטי, אני אדבר איתה." הוא אמר והלך לדבר עם מישהי. אחרי כמה דקות הוא חזר. "טוב. תירצתי את זה כדבר שיעזור לטיפול." "יש!" "התגעגעת אליה, הא?" "יותר מידי." "כמה זמן עבר? 6,7 שנים?" "כן." אמרתי. "טוב תכף יביאו עוד מיטה לחדר שלה." "טוב." אמרתי והלכתי לחדר שלה. באותו לילה היא סיפרה לי הכל, אני בכיתי, היא בכתה, אני צחקתי, היא צחקה, אני שתקתי, היא שתקה. ממש כמו פעם. הלכנו לישון בחמש בבוקר. -בשעה 11 בבוקר- -נקודת המבט של רוקסי- הארי דפק בדלת ונכנס. לפני שהוא הספיק להגיד מילה רצתי אליו,קפצתי עליו ונתתי לו חיבוק גדול. "אז מה, אני רואה שהתגעגעת אליי ואל כריס." הוא אמר. "כן, בערך." "חחחח יופי. איך את היום?" "במצב רוח הרבה יותר טוב." "מעולה." "הארי, תסגור ת'אור באמאשלך" כריס צעק. "תסגור אתה." אמרתי והלכתי אליו. "טוב, אני אזוז. רק באתי לבדוק שהכל בסדר." הארי אמר והלך. נכנסתי למיטה של כריס והמשכתי לישון איתו כמו פעם, במיטה אחת קטנה וצפופה, מחובקים ומאושרים.
לא התקבלתי לקולנוע
-------------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 11]: מאט כועס על סטיב ורץ לבית שלו, סטיב רץ אחריו ומנסה להתנצל, אבל מאט לא מקבל את ההתנצלות. הארי עושה לרוקסי הפתעה ומביא לה את כריס, חבר ילדות שלה. הם מדברים והיא מספרת לו בקצרה מה קרה לה. פרק 12: -נקודת המבט של כריס- -בבית החולים- "רגע רוקסי, למה זה נשמע כאילו שזה לא באמת קרה לך?" "מזתומרת?" היא שאלה. "את מספרת את זה כאילו זה עבר לידך, לא עליך." "אני.. המ..." היא אמרה ופרצה בבכי. חיבקתי אותה חזק. "די, יהיה בסדר. בואי לחדר שלך." אמרתי והלכנו לחדר שלה בבית החולים. היא לא הפסיקה לבכות, אפילו לא לשניה. "אני לא יכולה יותר כריס, לא יכולה. ג'יימס הוא... הולך למות." "מי זה ג'יימס?" "חבר שלי, שהתא..." היא אמרה וחזרה לבכות. "למה כמעט מת? יש התדרדרות במצב שלו?" "אין שינוי במצב שלו. חוץ מהקטע של הנשימה." "תאמיני לי שכל דבר קטן שיקרה לו עכשיו זה התקדמות." אמרתי וראיתי חיוך קטן על פניה. "יהיה בסדר." אמרתי. "אז את מוכנה לספר לי עכשיו הכל?" "הממ... לא ממש... מחר, אני מבטיחה." "טוב." "אז מה איתך?" היא שאלה. "איתי? כלום." "אין לך חברה או משהו?" "הייתה, נפרדתי ממנה וזהו." "מתי ולמה?" "לפני חצי שנה ובגלל שלא אהבתי אותה יותר." "אה." "רגע, מה הקשר שלך להארי?" "הארי הוא האח הגדול שלי. מה, את לא זוכרת אותו?" "הארי הארי?" "כן, היית מאוהבת בו, איך את לא זוכרת?" "אני לא הייתי מאוהבת בו!" "ממש. רק כל יום ביקשת שישב לידך ויעזור לך." "כי אתה היית טיפש." "לא אני לא." "שתוק." "רוקסי אהבה את הארי! רוקסי אהבה את הארי! רוקסי אהבה את הארי!" צרחתי ושנינו התגלגלנו מצחוק. "תשתוק הוא בחוץ!" היא אמרה והתחילה להרביץ לי, ואני הרבצתי לה בחזרה. "התגעגעתי אלייך." אמרתי. "גם אני אלייך. בכל פעם שהייתי שותה שוקו הייתי נזכרת בך. אתה יכול לשאול את ג'יימס. בעצם המ.... אתה.." "אני אוכל." אמרתי וחייכתי חיוך קטנטן. "יו, איך אני מתה שנישן ביחד כמו פעם, נצטופף במיטה הקטנה שלך ונדבר עד אמצע הלילה. חבל שאי אפשר פה." היא אמרה. "את האמת? אולי כן אפשר. חכי שניה." אמרתי ויצאתי לדבר עם הארי. "הארי, יש מצב שאתה עושה לי טובה ענקית?" "ברור. מה?" "יש מצב שאני אוכל לישון היום בחדר של רוקסי?" "הממ... רגע הנה קייטי, אני אדבר איתה." הוא אמר והלך לדבר עם מישהי. אחרי כמה דקות הוא חזר. "טוב. תירצתי את זה כדבר שיעזור לטיפול." "יש!" "התגעגעת אליה, הא?" "יותר מידי." "כמה זמן עבר? 6,7 שנים?" "כן." אמרתי. "טוב תכף יביאו עוד מיטה לחדר שלה." "טוב." אמרתי והלכתי לחדר שלה. באותו לילה היא סיפרה לי הכל, אני בכיתי, היא בכתה, אני צחקתי, היא צחקה, אני שתקתי, היא שתקה. ממש כמו פעם. הלכנו לישון בחמש בבוקר. -בשעה 11 בבוקר- -נקודת המבט של רוקסי- הארי דפק בדלת ונכנס. לפני שהוא הספיק להגיד מילה רצתי אליו,קפצתי עליו ונתתי לו חיבוק גדול. "אז מה, אני רואה שהתגעגעת אליי ואל כריס." הוא אמר. "כן, בערך." "חחחח יופי. איך את היום?" "במצב רוח הרבה יותר טוב." "מעולה." "הארי, תסגור ת'אור באמאשלך" כריס צעק. "תסגור אתה." אמרתי והלכתי אליו. "טוב, אני אזוז. רק באתי לבדוק שהכל בסדר." הארי אמר והלך. נכנסתי למיטה של כריס והמשכתי לישון איתו כמו פעם, במיטה אחת קטנה וצפופה, מחובקים ומאושרים.
