../images/Emo215.gif Let It Go
הממ.. סורי על האיחור חחח. נו מה זה חופש ואני עסוקה
תהנו. --------------------------- מאירועי הפרק הקודם [פרק 13]: מאט נשאר בבית ואמה באה אליו, הוא מספר לה שהוא מתגעגע לג'יימס והם הולכים לבית חולים. אמה ומאט מכירים את כריס, מאט בהתחלה חושב שכריס חבר של רוקסי, אבל אח"כ הוא מגלה שזה לא נכון. מאט הולך לאבא של ג'יימס ושואל אותו איך אפשר לראות את ג'יימס, ואבא של ג'יימס אומר לו שהוא צריך לבקש מקייטי. פרק 14: -בבית החולים- -נקודת המבט של מאט- הלכתי לדלפק ושאלתי איפה קייטי. "קייטי עכשיו בניתוח, עוד חצי שעה היא תהיה פה." הפקידה אמרה לי בקרירות. "טוב." אמרתי. "אני יחכה פה" אמרתי והצבעתי לכיוון של אחד הכיסאות שם." "בסדר" היא אמרה והלכתי לשבת. -בינתיים בחדר של רוקסי- כריס הלך למסעדה עם המשפחה שלו ואמה נשארה איתי בחדר. "אז מה... איך את?" היא אמרה. "אני... משתפרת. ג'יימס, לא ממש." "אני שאלתי על ג'יימס?" אמה אמרה. "לא, אבל..." "אין אבל, למה את חושבת שזו אשמתך?! זו הייתה ההחלטה שלו ואני לא חוש.." היא לא סיימה את המשפט והארי נכנס. "הכל טוב פה?" הוא שאל וחייך. "כן." אמה אמרה. "רוקסי, אנחנו צריכים לדבר. לבד." "טוב הממ... אני אלך" אמה אמרה ויצאה מהחדר. הארי לקח כיסא וישב מולי. "רוקסי, מחר את עוברת למחלקה הפסיכולוגית." "אוקיי" אמרתי. "אבל.." "מה אבל עכשיו?! מה עם המחלקה הפסיכולגית הזאת?!" "היא... הממ... לא בביה"ח הזה, היא בבית חולים במרחק של 40 דקות מפה." "מה?! למה?!" "כי הם מתמחים שם במקרים כמו שלך." "אני לא רוצה! לא רוצה!! תשאירו אותי פה!!" צעקתי. "רוקסי, זה רק 40 דקות מפה." הארי אמר. "40 דקות באוטו זה בערך 20 דקות ברכבת." מילמלתי. "לא באוטו. במטוס." הארי אמר. "ב... ב... מטוס?! מה אתה נורמלי?! אתה מעביר אותי למדינה אחרת?!" "הממ... רוקסי אני... לא... זה הממ... המקום הכי טוב." "לא אכפת לי!! אני אהיה שם לבד, בלי כריס, בלי קייטי, בלעדייך ובלי... בלי... ג'יימס." "כריס גר קרוב לשם, ממש 10 דקות הליכה." "אז מה?! אני רוצה את ג'יימס! אני רוצה אותו איתי!" אמרתי ופרצתי בבכי. "אין ברירה רוקסי. מחר בתשע בבוקר יש תהיי מוכנה, עם בגדים והכל. לחודש." "חודש?!" אמרתי בהלם. "אני מצטער. אם זה יילך טוב אז אולי שבועיים אבל לאור המצב האחרון החלטנו לחודש." "לא." "זה לא משהו שאת יכולה להחליט בו, רוקסי." הארי אמר. "לפני שנצא את תוכלי לראות את ג'יימס. חצי שעה בדיוק. כמעט כפול ממה שאנחנו תמיד מסכימים." הוא אמר ואני חשבתי על תוכנית הבריחה שלי כבר, כי אצל ג'יימס יש חלון בחדר. "אני אחשוב על זה." אמרתי וניגבתי את הדמעות. "אני בא איתך לשם, לבית חולים הזה." הארי אמר. "באמת?!" "כן. חשבת שאני אנטוש אותך?!" "הממ.. בערך חחח." אמרתי וחיבקתי אותו. "יאללה, ביי." הארי אמר וצא מהחדר. -נקודת המבט של קייטי- הלכתי לבדוק משהו והמזכירה אמרה לי שאיזה בחור רוצה לדבר איתי והצביעה עליו. ניגשתי אליו. "שלום אני.." "את קייטי?" הוא אמר. "כן." "שלום, אני מאט. החבר הכי טוב של ג'יימס." "היי מאט" היא אמרה וחייכה. "יש סיכוי לראות אותו היום?" הוא שאל. "הממ... אני לא כ"כ יודעת. עוד 10 דקות אני אבוא עם תשובה, טוב?" "כן." הוא אמר והלכתי להתייעץ עם הארי ובן. -אחרי 10 דקות- הלכתי אליו. "אי אפשר." אמרתי. "מה? למה?" "היום אי אפשר. מחר בערב כן. זה בסדר בשבילך?" "כן, ברור, יואו תודה רבה!" הוא אמר וחיוך ענקי הופיע על פניו.
הממ.. סורי על האיחור חחח. נו מה זה חופש ואני עסוקה
