כדאי לקרוא בבלוגיה - 20/6/07

Purple Mushroom

New member
../images/Emo91.gif.לחודשים ולשנים הבאות בתחרויות בבלוגיה

צריך להיות מנוי לבלוג הבית , כדי לעקוב ביתר קלות . אה , ומניסיון אישי : צריך גם שיהיה מחשב פעיל ותקין , ואינטרנט רציף לזה . מה שלא היה לי כמעט 4 חודשים , אז פיספסתי תחרויות .
 

דנטל

New member
כן, הרעיון של מנוי עבר במוחי

אבל אני לא מנויה אצל אף אחד, פרט לאחד החברים הכי טובים שלי, ואני מעונינת שזה ישאר כך, אז אני בבעיה. בכל מקרה, אני מדי פעם נכנסת לשער הבלוגיה ורואה מה יש, אבל לא שמתי לב לתחרות סודות. ראיתי רק תחרות סודות על גבי הפורומים. לא שיש לי מה לכתוב בנושא, רק הפתיע אותי שיש יותר מתחרות אחת.
 

Bezalel P

New member
אנחנו רוצים לתת הזדמנות לכולם

גם למי שכותב בפורומים וגם למי שכותב בבלוגים
ההקרנה היא אותה הקרנה והכרטיסים אותם כרטיסים.
 

Duo Maxwell

New member
אינדיבידואליזם? לא בבית ספרנו!

" חודשיים לאחר מכן, האשליה המתוקה של בית ספר חלומי התנפצה לרסיסים. אני ושאר התלמידים הפסקנו להיות בני אדם השווים בערכם למורים; הפכנו לחיילים קטנים וצייתניים ששילמו ביוקר על כל שגיאה שלהם, חיילים קטנים במדים שכונו "חולצות בית ספר". אותה מורה פיקדה עלינו, וחיוכה המלאכי התחלף במהרה בארשת פנים קודרת. הצחוק נעלם, הייחודיות נמחקה, החופש נלקח. נעמדנו דום מבלי לפצות פה בכל פעם שהיא נכנסה לכיתה. היא אמרה שככה אנחנו "נותנים כבוד למורה". לא דיברנו איתה על האווירה העכורה, אבל בחדרי חדרים, לאחר פשיטת המדים, היינו תוהים בינינו לבין עצמנו: "האם זה מתוך כבוד, או שמא, מתוך פחד?" " http://www.tapuz.co.il/blog/viewentry.asp?EntryId=1011825
 
הגירה עם ילד נכה: לא כל בית הוא מבצר

http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1018122 ....כמו כולם, הן הניחו שהוא מבין עברית ברמה של ילד בן שנה. איש לא חשד שהילד אוטיסט, למרות שהוא כמעט ולא יצר קשר עין, כמעט היה חסר הבעות פנים וכמעט לא בכה. אף גננת, רופאה או אחות טיפת חלב לא גילתה לנו שלילד יש דפוסי תקשורת קלאסיים של פעוט אוטיסט. אף אחד לא הסביר לנו, שבניגוד לפעוטות אחרים, הוא לא יעבור בקלות לאזור בו מדברים שפה אחרת. כשהבן הגיע לגיל שנה וחצי, משפחת המנחה כבר הייתה בשוויץ. הבן גילה שכהוא מהמהם קטע מוסיקלי מסרטון ילדים זה או אחר שמכיל סיטואציה מסוימת, סובביו מתייחסים להמהום כאל בקשה להיות באותה סיטואציה. הוא היה מהמהם, למשל, קטע שיר על מעיל כשרצה שילבישו אותו וקטע שיר על חיתול כשרצה החלפת חיתול. כשנחתנו בשוויץ, המנחה ובתו אספו אותנו מנמל התעופה. הפעוט, שהוחזק במנשא על גבי, החל לטופף על ראשי ולהמהם את `איזה יום שמח לי היום`, כשהוא ראה אותם. הפתיע אותי שהוא כל כך התגעגע אליהם. בשוויץ, הבן הוכנס לגן עם גננות שמרניות וקשוחות כמנהג המקום. הילד נפרד ממשפחתו המורחבת, מביתו, מצעצועיו, משפה שמשהו ממנה הוא כן הבין ומגן הילדים הירושלמי החמים. הילד הגיע למקום בו רק הוריו מכירים את סרטוני הילדים העבריים שהוא מצטט. הילד גם הבין, כנראה, שההורים די מאוכזבים ממה שהם מצאו במקום החדש, כמו שקורה כשאין ניסיון בהגירה. היינו בטוחים שהדיכאון הוא הסיבה היחידה להתעלמות החדשה שלו מסביבתו וגם נסיגה התפקודית הכללית שלו. לא הבנו שמלבד הדיכאון יש עוד סיבה לנסיגה התפקודית: אוטיסטים רבים חווים נסיגה תקשורתית וכללית בסביבות גיל שנה וחצי. ...... http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1018122
 
למעלה