../images/Emo20.gif זה ממש מפחיד
גרשון, כבר הועלו טענות כאלו בעבר, וגם מגוף הכתבה עולה שעדיין אין מחקרים המאששים את הטענה הזו, אבל הכותרת מפחידה ועוד יותר התוכן. אנחנו משתמשים בריספרדל לשביעות רצון מלאה. הבעיה היחידה היא שצריך כל הזמן להגדיל את המינון. התחלנו במינון ממש ממש הומאופטי של 0.0125 מ"ג ליום לפני כשנה והגענו עכשיו ל-2/1מ"ג ליום. אינני יודעת באיזה מינון התרופה מהווה סכנה, אבל ללא השימוש בתרופה זו היה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להחזיק את בעלי בבית. אינני יודעת מה עדיף? 6 חודשי חיים בסוף תהליך המחלה, כאשר איכות החיים בלאו הכי כל כך ירודה כשהוא כבר לא יזהה אותי ואת המשפחה והחיים שלנו יהיו מלאי סבל וייסורים? או אולי שווה להרוויח שנה או יותר של איכות חיים סבירה יחסית ולקצר בסוף התהליך איכות חיים בלתי סבירה?!? איני יודעת... אבל אני מעדיפה להיות מסוגלת להחזיק את בעלי בבית לאורך זמן ככל האפשר. רק כאשר זה יהיה בלתי אפשרי יותר ובלית ברירה אאלץ לאשפז אותו, ושם זה כבר בלאו הכי יהיה "מוות בתוך החיים" ... ואם לעשות חשבון קר, נראה לי גם שעלות של אחזקת חולים כאלו במוסדות מבחינת המדינה, עדיף שלא יאריכו חיים כל כך... העלות של החזקת חולה אלצהיימר במוסד במשך 6 למשפחה כיום היא כ-60,000 ש"ח פלוס מינוס, במוסדות שגובים מחירים סבירים.