רגע של רצינות
- פותח הנושא אמא של עופרי וטל
- פורסם בתאריך
אמא של א וגם של ר
New member
אני נוהגת כבת יענה-טומנת ראשי בחול
ומקווה לטוב. הסבר: אצל אמי התגלה גידול בשד בדיוק כשנולדה בתי (כמעט 5 שנים). אחרי שעברנו תקופה קשה ומאוד לא סימפטית המליצו לי לברר לגבי בדיקה גנטית. התקשרתי למרפאה שעורכת את הבדיקות הללו בבית חולים מאיר ובשיחת הטלפון אמרה לי המזכירה שאם אצל אמי התגלה סרטן השד כשהיתה מעל גיל 70 ככל הנראה זה לא מהסוג התורשתי. היא הוסיפה שאם אני רוצה אפשר לערוך את הבדיקה אבל רוב הסיכויים שאיני נושאת את הגן. קיבלתי את ההמלצה בשתי ידיים (ראש קטן, כבר אמרנו?!) ואכן לא בדקתי את העניין הגנטי. אני כן נבדקת פעם בשנתיים אצל כירורג. ושאלה לרופאות שבחבורה - האם המידע שנמסר לי נכון? האם בכל זאת לבצע את הבדיקה הגנטית?
ומקווה לטוב. הסבר: אצל אמי התגלה גידול בשד בדיוק כשנולדה בתי (כמעט 5 שנים). אחרי שעברנו תקופה קשה ומאוד לא סימפטית המליצו לי לברר לגבי בדיקה גנטית. התקשרתי למרפאה שעורכת את הבדיקות הללו בבית חולים מאיר ובשיחת הטלפון אמרה לי המזכירה שאם אצל אמי התגלה סרטן השד כשהיתה מעל גיל 70 ככל הנראה זה לא מהסוג התורשתי. היא הוסיפה שאם אני רוצה אפשר לערוך את הבדיקה אבל רוב הסיכויים שאיני נושאת את הגן. קיבלתי את ההמלצה בשתי ידיים (ראש קטן, כבר אמרנו?!) ואכן לא בדקתי את העניין הגנטי. אני כן נבדקת פעם בשנתיים אצל כירורג. ושאלה לרופאות שבחבורה - האם המידע שנמסר לי נכון? האם בכל זאת לבצע את הבדיקה הגנטית?
אמא של עופרי וטל
New member
אז מה הבנתי?
הבנתי שכולם (כמעט) ממליצות לעשות בדיקת גן, אבל אף אחת לא עשתה (אייקון פה פעור) אולי נעשה מפגש במאיר בגנטיקה? לי נראה שאני הולכת לעשות את הבדיקה הזאת, כמה שזה מפחיד עדיף לדעת...
הבנתי שכולם (כמעט) ממליצות לעשות בדיקת גן, אבל אף אחת לא עשתה (אייקון פה פעור) אולי נעשה מפגש במאיר בגנטיקה? לי נראה שאני הולכת לעשות את הבדיקה הזאת, כמה שזה מפחיד עדיף לדעת...
אמא שלי עשתה את הבדיקה הזו בשבילנו
(בשבילי ובשביל אחותי) ככה היא טוענת לפחות. ואני מאמינה לה. זה אחרי שהיא בעצמה חלתה ואמא שלה גם שנה לפניה. הבדיקה יצאה שלילית. מבחינתי זה חסר משמעות וגם הכירורג שהתייעצתי איתו טוען ככה. כי זה לא משנה את העובדה שאני בקבוצת סיכון. ואני צריכה להבדק לפחות כל חצי שנה - ואכן עושה את זה. וכי אחרי הרבה מאד מחשבה שהשקעתי בזה, הבנתי שגם אם אמא שלי הייתה יוצאת חיובית לגן, אני לא חושבת שהייתי עושה את הבדיקה. כי זה כמו להסתובב עם אקדח לרקה, רק שאף אחד לא יכול להבטיח לך שהוא אכן ירה מתישהו. אז בשביל מה? זה שיש את הגן, לא מבטיח שתחלי. ולהפך. זה שאין, לא מבטיח שלא. ולעשות צעד דרסטי כל כך למניעה בגלל הסיכוי שאולי - זה נראה לי מוגזם. ואי אפשר להאשים אותי בחוסר ידיעה. הייתי שם ליד אמא שלי בטיפולים ובניתוח, וליד סבתא שלי שעברה כריתה. ובכל זאת, אני בחרתי להסתפק בבדיקות כירורג ואולטראסאונד קבועות ובתדירות גבוהה. ובכל שאר ימות השנה, לחיות בתחושה שאני כאחת האדם. האישה כלומר
לי זה הרבה יותר חשוב. סוג של שפיות יחסית שמושגת על ידי זה שאת לא חושבת ומרגישה כמו פצצת זמן מהלכת. אבל זו רק אני כאמור. אני בהחלט מבינה אחרות שחושבות אחרת.
(בשבילי ובשביל אחותי) ככה היא טוענת לפחות. ואני מאמינה לה. זה אחרי שהיא בעצמה חלתה ואמא שלה גם שנה לפניה. הבדיקה יצאה שלילית. מבחינתי זה חסר משמעות וגם הכירורג שהתייעצתי איתו טוען ככה. כי זה לא משנה את העובדה שאני בקבוצת סיכון. ואני צריכה להבדק לפחות כל חצי שנה - ואכן עושה את זה. וכי אחרי הרבה מאד מחשבה שהשקעתי בזה, הבנתי שגם אם אמא שלי הייתה יוצאת חיובית לגן, אני לא חושבת שהייתי עושה את הבדיקה. כי זה כמו להסתובב עם אקדח לרקה, רק שאף אחד לא יכול להבטיח לך שהוא אכן ירה מתישהו. אז בשביל מה? זה שיש את הגן, לא מבטיח שתחלי. ולהפך. זה שאין, לא מבטיח שלא. ולעשות צעד דרסטי כל כך למניעה בגלל הסיכוי שאולי - זה נראה לי מוגזם. ואי אפשר להאשים אותי בחוסר ידיעה. הייתי שם ליד אמא שלי בטיפולים ובניתוח, וליד סבתא שלי שעברה כריתה. ובכל זאת, אני בחרתי להסתפק בבדיקות כירורג ואולטראסאונד קבועות ובתדירות גבוהה. ובכל שאר ימות השנה, לחיות בתחושה שאני כאחת האדם. האישה כלומר
סליחה שאני מעתיקה מפורום אחר
אבל זו בדיוק אותה השאלה (כמעט). גם אני עם סיפור דומה מאד (אמא שלי חלתה בסרטן שד, כנ"ל סבתא שלי וסבתא רבה שלי וכן רוב בנות הדודות של אמא שלי. במשפחה יש נשאות לגן BRACA 2). אני לא מבינה מה הכוונה של הרופא הזה בדיוק - "למנוע מהסרטן להופיע" ? עד כמה שאני מבינה יש שתי דרכים: 1. להתנהג ולחיות בצורה שתפחית את הסיכוי לחלות (פירוט בהמשך). 2. לעשות כריתה מניעתית של השדיים והשחלות. (שדיים בלבד זה לא מספיק). לגבי סעיף 1: דרכי ההתנהגות לא תלויות באם את נשאית או לא, הן מומלצות לכל אישה ובמיוחד למי שיש חשד שהיא נשאית - להבדק, להבדק, להבדק ! זה מציל חיים. ההבדל בין חיים ומוות בסרטן השד יכול בהחלט להיות גילוי מוקדם וזה מה שהציל לאמא שלי את החיים, זה ולא שום דבר אחר. בדיקת שד עושים אצל כירורג שד ולא אצל רופא נשים. רצוי גם ללמוד לעשות באופן עצמי ולבצע אחת לכמה זמן. אצל כירורג שד בשיגרה מומלץ כל שנה, עם סיפור משפחתי לפעמים כל חצי שנה. אם תרצי המלצה לכירורגית שד מ-ע-ו-ל-ה בקופ"ח כללית אז תגידי (היא נמצאת בחיפה ואני עולה אליה לרגל פעם בשנה כרגע ומאוחר יותר זה יהיה פעמיים בשנה, לא נורא בכלל). לגבי ממוגרפיות - קבלי אישור מהקופה לביצוע ממוגרפיה מגיל 24. זה מה שמגיע לך. אבל רק שתדעי שלא ניתן לבצע ממוגרפיה בהריון או בהנקה ועד שנה שלמה לאחר תום ההנקה (כלומר - אפשר טכנית, אין עם זה בעיה. רק שקריאת התוצאות היא חסרת משמעות לגמרי). כירורג שד טוב יודע לבדוק באופן ידני בהריון וגם בהנקה (בפעם האחרונה שהייתי אצל הכירורגית שלי הייתי גם בהריון וגם מניקה, אני מציבה לה אתגרים ) ולהעזר גם באולטרסאונד השוואתי בעת הצורך (כלומר ביצוע אולטרסאונד לשד למיוי הגושים בו ואז אחרי תקופה עוד אחד וכל פעם משווים לראות שאין שינוי). הבעיה עם דרך ההתמודדות השניה היא שהיא לא רלוונטית כל זמן שאת עדיין בכיוון של הבאת ילדים לעולם. לכן אני לא מבינה את המטרה של הבדיקה הגנטית דווקא במקרה כזה. הרי ההתנהגות המונעת ממילא מומלצת והכריתה לא רלוונטית. כל מה שנותר לך לעשות זה: 1. להבדק באדיקות, אצל כירורג שד מעולה שאת סומכת עליו ומנוסה באבחון סרטן שד. 2. כל לידה מורידה את סיכוייך לחלות בסרטן שד (סטטיסטית) ב-7% אז ללדת זו המלצה טובה. 3. כל שנת הנקה מורידה א סיכוייךלחלות בסרטן שד (סטטיסטית) ב-4% אז להניק זו גם כן המלצה מצויינת (מעבר לזה שזה כיף גדול, אני יודעת שאני עושה גם משהו למען בריאותי שלי). ואגב, הסטטיסטיקה הזו היא עבור כלל הנשים, אלו שהסיכוי שלהן לחלות הוא אחת משמונה (כבר מזמן לא אחת מתשע) הנה סיכום קצר בנושא. עבור מי שנשאית של הגן ההנקה היא גורם משפיע עוד יותר, הנה סיכום של מחקר שמראה שנשים שנשאיות של BRACA1 סטטיסטית מורידות את הסיכון שלהן לחלות בסרטן שד ב-45% אם הן מניקות מעל לשנה. 4. להיות מודעת לעצמך ולגופך ולדעת לבדוק את עצמך במקלחת, לשים לב לכל שינוי חשוד שנשאר במקומו יותר מכמה שבועות וללכת לבדוק. 5. להמנע כמה שיותר מלקיחת הורמונים. מה שאומר שהלאה עם הגלולות... או שיטות טבעיות (חום השחר למשל) או קונדומים או התקן בלי הורמונים. מעבר לזה - להמשיך לחיות את החיים. לדעת שגילוי מוקדם הוא הדרך הנכונה לנצחון של הסרטן הזה. לדעת שכל יום כלי הנשק במלחמה הזו הולכים ומשתפרים (וזה הזמן, אגב, לעשות ביטוח רפואי פרטי שכולל תרופות שאינן בסל, ניתוחים פרטיים וכאלו.... כמו שאת רואה אני קצת קונטרול פריק). לגבי הבדיקה הגנטית - אני לא עשיתי בינתיים. הכירורגית שד אליה אני הולכת אומרת שאין טעם כי ממילא לא ננקוט כרגע שום צעדים מניעתיים כירורגיים כלשהם כי אני רוצה עוד ילדים ואני עדיין צעירה. היא אמרה שנדבר על הבדיקה כשאהיה יותר קרובה לגיל 40... לדעתי היא צודקת במליון אחוז. בינתיים אני יוצאת מנקודת הנחה שאני נשאית מבחינת ההתנהגות (כל מה שפירטתי למעלה) ומעבר לזה - אני פשוט חיה. זה הכל. בהצלחה לך. אם תרצי עוד מידע אני אשמח לעזור.
אבל זו בדיוק אותה השאלה (כמעט). גם אני עם סיפור דומה מאד (אמא שלי חלתה בסרטן שד, כנ"ל סבתא שלי וסבתא רבה שלי וכן רוב בנות הדודות של אמא שלי. במשפחה יש נשאות לגן BRACA 2). אני לא מבינה מה הכוונה של הרופא הזה בדיוק - "למנוע מהסרטן להופיע" ? עד כמה שאני מבינה יש שתי דרכים: 1. להתנהג ולחיות בצורה שתפחית את הסיכוי לחלות (פירוט בהמשך). 2. לעשות כריתה מניעתית של השדיים והשחלות. (שדיים בלבד זה לא מספיק). לגבי סעיף 1: דרכי ההתנהגות לא תלויות באם את נשאית או לא, הן מומלצות לכל אישה ובמיוחד למי שיש חשד שהיא נשאית - להבדק, להבדק, להבדק ! זה מציל חיים. ההבדל בין חיים ומוות בסרטן השד יכול בהחלט להיות גילוי מוקדם וזה מה שהציל לאמא שלי את החיים, זה ולא שום דבר אחר. בדיקת שד עושים אצל כירורג שד ולא אצל רופא נשים. רצוי גם ללמוד לעשות באופן עצמי ולבצע אחת לכמה זמן. אצל כירורג שד בשיגרה מומלץ כל שנה, עם סיפור משפחתי לפעמים כל חצי שנה. אם תרצי המלצה לכירורגית שד מ-ע-ו-ל-ה בקופ"ח כללית אז תגידי (היא נמצאת בחיפה ואני עולה אליה לרגל פעם בשנה כרגע ומאוחר יותר זה יהיה פעמיים בשנה, לא נורא בכלל). לגבי ממוגרפיות - קבלי אישור מהקופה לביצוע ממוגרפיה מגיל 24. זה מה שמגיע לך. אבל רק שתדעי שלא ניתן לבצע ממוגרפיה בהריון או בהנקה ועד שנה שלמה לאחר תום ההנקה (כלומר - אפשר טכנית, אין עם זה בעיה. רק שקריאת התוצאות היא חסרת משמעות לגמרי). כירורג שד טוב יודע לבדוק באופן ידני בהריון וגם בהנקה (בפעם האחרונה שהייתי אצל הכירורגית שלי הייתי גם בהריון וגם מניקה, אני מציבה לה אתגרים ) ולהעזר גם באולטרסאונד השוואתי בעת הצורך (כלומר ביצוע אולטרסאונד לשד למיוי הגושים בו ואז אחרי תקופה עוד אחד וכל פעם משווים לראות שאין שינוי). הבעיה עם דרך ההתמודדות השניה היא שהיא לא רלוונטית כל זמן שאת עדיין בכיוון של הבאת ילדים לעולם. לכן אני לא מבינה את המטרה של הבדיקה הגנטית דווקא במקרה כזה. הרי ההתנהגות המונעת ממילא מומלצת והכריתה לא רלוונטית. כל מה שנותר לך לעשות זה: 1. להבדק באדיקות, אצל כירורג שד מעולה שאת סומכת עליו ומנוסה באבחון סרטן שד. 2. כל לידה מורידה את סיכוייך לחלות בסרטן שד (סטטיסטית) ב-7% אז ללדת זו המלצה טובה. 3. כל שנת הנקה מורידה א סיכוייךלחלות בסרטן שד (סטטיסטית) ב-4% אז להניק זו גם כן המלצה מצויינת (מעבר לזה שזה כיף גדול, אני יודעת שאני עושה גם משהו למען בריאותי שלי). ואגב, הסטטיסטיקה הזו היא עבור כלל הנשים, אלו שהסיכוי שלהן לחלות הוא אחת משמונה (כבר מזמן לא אחת מתשע) הנה סיכום קצר בנושא. עבור מי שנשאית של הגן ההנקה היא גורם משפיע עוד יותר, הנה סיכום של מחקר שמראה שנשים שנשאיות של BRACA1 סטטיסטית מורידות את הסיכון שלהן לחלות בסרטן שד ב-45% אם הן מניקות מעל לשנה. 4. להיות מודעת לעצמך ולגופך ולדעת לבדוק את עצמך במקלחת, לשים לב לכל שינוי חשוד שנשאר במקומו יותר מכמה שבועות וללכת לבדוק. 5. להמנע כמה שיותר מלקיחת הורמונים. מה שאומר שהלאה עם הגלולות... או שיטות טבעיות (חום השחר למשל) או קונדומים או התקן בלי הורמונים. מעבר לזה - להמשיך לחיות את החיים. לדעת שגילוי מוקדם הוא הדרך הנכונה לנצחון של הסרטן הזה. לדעת שכל יום כלי הנשק במלחמה הזו הולכים ומשתפרים (וזה הזמן, אגב, לעשות ביטוח רפואי פרטי שכולל תרופות שאינן בסל, ניתוחים פרטיים וכאלו.... כמו שאת רואה אני קצת קונטרול פריק). לגבי הבדיקה הגנטית - אני לא עשיתי בינתיים. הכירורגית שד אליה אני הולכת אומרת שאין טעם כי ממילא לא ננקוט כרגע שום צעדים מניעתיים כירורגיים כלשהם כי אני רוצה עוד ילדים ואני עדיין צעירה. היא אמרה שנדבר על הבדיקה כשאהיה יותר קרובה לגיל 40... לדעתי היא צודקת במליון אחוז. בינתיים אני יוצאת מנקודת הנחה שאני נשאית מבחינת ההתנהגות (כל מה שפירטתי למעלה) ומעבר לזה - אני פשוט חיה. זה הכל. בהצלחה לך. אם תרצי עוד מידע אני אשמח לעזור.
ובכלל משהו על סרטן...
פעם לקחתי קורס רציני ומקיף בנושא הזה. המרצה נכנס לכיתה ושאל "מתי פעם אחרונה הלכם לרופא שלכם כשהייתם בריאים ?" אני חושבת שהשאלה הזו מצילה חיים. גילוי מוקדם הוא מילת קסם בכל הנוגע לסרטן בכלל. ולכן אני ממליצה לכולן את מה שהמרצה הזה גרם לי לעשות - פעם בשנה ביום ההולדת שלי (שמשמש תזכורת) אני הולכת לרופא בריאה. ואני עושה בדיקות כלליות כולל בדיקות דם. רק כדי לראות שהכל בסדר. ביום ההולדת של בעלי גם הוא קובע תור. השנה גם נגה נכנסה לסבב (היא כבר בת שלוש תכף). זה בטח שלא מזיק. לבריאות לכולנו.
פעם לקחתי קורס רציני ומקיף בנושא הזה. המרצה נכנס לכיתה ושאל "מתי פעם אחרונה הלכם לרופא שלכם כשהייתם בריאים ?" אני חושבת שהשאלה הזו מצילה חיים. גילוי מוקדם הוא מילת קסם בכל הנוגע לסרטן בכלל. ולכן אני ממליצה לכולן את מה שהמרצה הזה גרם לי לעשות - פעם בשנה ביום ההולדת שלי (שמשמש תזכורת) אני הולכת לרופא בריאה. ואני עושה בדיקות כלליות כולל בדיקות דם. רק כדי לראות שהכל בסדר. ביום ההולדת של בעלי גם הוא קובע תור. השנה גם נגה נכנסה לסבב (היא כבר בת שלוש תכף). זה בטח שלא מזיק. לבריאות לכולנו.
היתה כתבה על זה ב"סופשבוע"
לא זוכרת אם האחרון או זה שלפניו. אשה כבת 35 שאחותה נפטרה מהמחלה ואחות שניה חלתה והבריאה, החליטה כצעד מניעתי לכרות את שני השדיים. אם אני לא טועה גם אמא שלה נפטרה מהמחלה ויש עוד מישהי במשפחה שלה שחלתה בה. אף אחת מהן לא נושאת את הגן. מה שיתכן שהן נושאות גן שעדיין לא אובחן. אך למרות העבודה שהיא לא נושאת את הגן, היא החליטה לבצע את הכריתה.
לא זוכרת אם האחרון או זה שלפניו. אשה כבת 35 שאחותה נפטרה מהמחלה ואחות שניה חלתה והבריאה, החליטה כצעד מניעתי לכרות את שני השדיים. אם אני לא טועה גם אמא שלה נפטרה מהמחלה ויש עוד מישהי במשפחה שלה שחלתה בה. אף אחת מהן לא נושאת את הגן. מה שיתכן שהן נושאות גן שעדיין לא אובחן. אך למרות העבודה שהיא לא נושאת את הגן, היא החליטה לבצע את הכריתה.
אין לי הרבה מה להוסיף על מה שכבר
נכתב פה ע"י הבנות, כולל ענתש. רק כמה דברים: 1. כשמחליטים לעשות בדיקה של גנים לסרטן השד צריך להחליט מה עושים עם התשובה (שלילית או חיובית). אתן דוגמה - אם מישהי חיה במתח נוראי מפחד המחלה והיא עושה בדיקה ויוצאת שלילית, אז עדיין הסיכון שלה קצת יותר גבוה משאר האוכלוסיה אבל לא כל כך גבוה אם הגן היה חיובי, וזה נותן לה אוויר לנשימה, מרגיע ומפחית לחצים. אז היה שווה לה לעשות. דוגמה הפוכה - מישהי שעשתה את הבדיקה כי היא רוצה לדעת מה עומד בפניה, ויצא לה חיובי. זה לא 100% שתחלה בסרטן אבל סיכוייה גבוהים. אז היא יכולה לתכנן טוב יותר את החיים שלה - למשל את ילודת הילדים (להחליט שעד גיל 35-40 היא מסיימת את הילודה ואז שוקלת מה לעשות). למשל להקפיד על בדיקות תכופות של כירורג שד ואם יש צורך אז ממוגרפיה ו/או אולטרסאונד שד. עוד נקודה למחשבה - אם יש סיפור משפחתי ויש הוכחה לנשאות הגן, יש לזה השלכה גם על הילדים. אמהות לבנות - צריך לשקול מה המידע שאתן נשאות יעשה לכן. חוץ מזה לאישה שיש סיפור משפחתי+ נשאית גן יש זכויות - מגיע ממוגרפיה בגיל צעיר יותר ובתדירות גבוהה יותר (ולא בגיל 50 כמו כלל האוכלוסיה) ועוד הטבות בבדיקות (תלוי בקופות השונות, אבל מגיע יותר מאשר לאישה שאינה בקבוצת סיכון). בעיני הפתרון של כריתת שדיים מניעתית הוא קיצוני, אבל כנראה שלנשים ספציפיות שבחרו בו הוא היה הפתרון הטוב ביותר ופתר אותן מהלחץ הנפשי המתמיד שהן חיו בו. בדיקת הגן לא תוכל למנוע מהסרטן להופיע, אלא תוכל לגרום לך למודעות הרבה יותר גדולה ולבדיקות תקופתיות כך שאם יופיע זה יאובחן כמה שיותר מהר. את השד קל לבדוק ויש אמצעים טובים ורגישים כמו ממוגרפיה (שהוכחה כיעילה הרבה יותר מבדיקה תקופתית, אבל שווה לשלב בינהן כמובן). לגבי סרטן השחלות - זה יותר בעייתי, ידוע שלחולות בסרטן השד יש סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השחלות. בניגוד לסרטן השד, סרטן השחלות קשה יותר לאבחון ולכן במקרים רבים הוא מאובחן מאד מאוחר , מה שגורם לכך שבזמן האבחנה הסרטן מתקדם ואין הרבה מה לעשות. לכן לנשים עם סיפור משפחתי רציני של סרטן השד (וכמובן לנשים שחלו בסרטן השד בעצמן) מציעים לסיים את תכנון המשפחה כמה שיותר מהר (בגבול הסביר כמובן ומה שמתאים למשפחה), ולפעמים עושים כריתה מניעתית של רחם+שחלות בגיל יחסית צעיר, לאחר סיום הילודה. מאחלת רק בריאות לכולנו!
נכתב פה ע"י הבנות, כולל ענתש. רק כמה דברים: 1. כשמחליטים לעשות בדיקה של גנים לסרטן השד צריך להחליט מה עושים עם התשובה (שלילית או חיובית). אתן דוגמה - אם מישהי חיה במתח נוראי מפחד המחלה והיא עושה בדיקה ויוצאת שלילית, אז עדיין הסיכון שלה קצת יותר גבוה משאר האוכלוסיה אבל לא כל כך גבוה אם הגן היה חיובי, וזה נותן לה אוויר לנשימה, מרגיע ומפחית לחצים. אז היה שווה לה לעשות. דוגמה הפוכה - מישהי שעשתה את הבדיקה כי היא רוצה לדעת מה עומד בפניה, ויצא לה חיובי. זה לא 100% שתחלה בסרטן אבל סיכוייה גבוהים. אז היא יכולה לתכנן טוב יותר את החיים שלה - למשל את ילודת הילדים (להחליט שעד גיל 35-40 היא מסיימת את הילודה ואז שוקלת מה לעשות). למשל להקפיד על בדיקות תכופות של כירורג שד ואם יש צורך אז ממוגרפיה ו/או אולטרסאונד שד. עוד נקודה למחשבה - אם יש סיפור משפחתי ויש הוכחה לנשאות הגן, יש לזה השלכה גם על הילדים. אמהות לבנות - צריך לשקול מה המידע שאתן נשאות יעשה לכן. חוץ מזה לאישה שיש סיפור משפחתי+ נשאית גן יש זכויות - מגיע ממוגרפיה בגיל צעיר יותר ובתדירות גבוהה יותר (ולא בגיל 50 כמו כלל האוכלוסיה) ועוד הטבות בבדיקות (תלוי בקופות השונות, אבל מגיע יותר מאשר לאישה שאינה בקבוצת סיכון). בעיני הפתרון של כריתת שדיים מניעתית הוא קיצוני, אבל כנראה שלנשים ספציפיות שבחרו בו הוא היה הפתרון הטוב ביותר ופתר אותן מהלחץ הנפשי המתמיד שהן חיו בו. בדיקת הגן לא תוכל למנוע מהסרטן להופיע, אלא תוכל לגרום לך למודעות הרבה יותר גדולה ולבדיקות תקופתיות כך שאם יופיע זה יאובחן כמה שיותר מהר. את השד קל לבדוק ויש אמצעים טובים ורגישים כמו ממוגרפיה (שהוכחה כיעילה הרבה יותר מבדיקה תקופתית, אבל שווה לשלב בינהן כמובן). לגבי סרטן השחלות - זה יותר בעייתי, ידוע שלחולות בסרטן השד יש סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן השחלות. בניגוד לסרטן השד, סרטן השחלות קשה יותר לאבחון ולכן במקרים רבים הוא מאובחן מאד מאוחר , מה שגורם לכך שבזמן האבחנה הסרטן מתקדם ואין הרבה מה לעשות. לכן לנשים עם סיפור משפחתי רציני של סרטן השד (וכמובן לנשים שחלו בסרטן השד בעצמן) מציעים לסיים את תכנון המשפחה כמה שיותר מהר (בגבול הסביר כמובן ומה שמתאים למשפחה), ולפעמים עושים כריתה מניעתית של רחם+שחלות בגיל יחסית צעיר, לאחר סיום הילודה. מאחלת רק בריאות לכולנו!
אמא של א וגם של ר
New member
T noki, כמו תמיד - תשובות מושקעות
מכל ה
. ולשאלה ששאלתי בשרשור - האם לידיעתך קיים קשר בין גיל הגילוי של סרטן השד לבין היותו גנטי? אם תקראי את התגובה שלי למעלה תביני מדוע אני שואלת. ונזכרתי במשהו שרק מוסיף על הבלבול: לפני מספר שבועות התקשרו אליי מאחת מחברות הביטוח ו"פימפמו" לי במשך רבע שעה על חשיבות ביטוח בריאותי לנשים, שכולל גם כיסוי במקרה של גילוי סרטן שד. אחרי רבע שעה, כשאמרתי שאני מוכנה לשקול לרכוש את הפוליסה הזו נזכרה הגברת מחברת הביטוח לשאול אותי אם יש מקרה של סרטן שד במשפחה. כשהשבתי שכן, היא התנצלה ואמרה שלא אוכל להצטרף לתכנית הזו
. היא לא שאלה על הגיל שבו אמי חלתה ולכן מוזר לי מאוד, בהתחשב בתשובה שקבלתי במכון הגנטי.
מכל ה
גיל צעיר של הופעת סרטן השד
מחשיד עוד יותר לסרטן שד משפחתי עם נטיה גנטית (מתחת לגיל 50 פחות או יותר, אבל ככל שיותר צעיר יותר מחשיד), מאשר גיל מבוגר. כך לגבי עוד סוגים של סרטן וגם לגבי מחלות לב למשל. החשד גדל אם יש יותר מקרובת משפחה אחת מדרגה ראשונה (אמא, אחות) שחלתה במחלה. נכון שיכול להיות סרטן שד משפחתי שמופיע בגיל מבוגר יותר, אבל מסתכלים בחשד הרבה יותר גדול על הופעה בגיל צעיר.
מחשיד עוד יותר לסרטן שד משפחתי עם נטיה גנטית (מתחת לגיל 50 פחות או יותר, אבל ככל שיותר צעיר יותר מחשיד), מאשר גיל מבוגר. כך לגבי עוד סוגים של סרטן וגם לגבי מחלות לב למשל. החשד גדל אם יש יותר מקרובת משפחה אחת מדרגה ראשונה (אמא, אחות) שחלתה במחלה. נכון שיכול להיות סרטן שד משפחתי שמופיע בגיל מבוגר יותר, אבל מסתכלים בחשד הרבה יותר גדול על הופעה בגיל צעיר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.