ביקורות על Discipline במקורות הישראלים

[LookSexyTalkDirty]

../images/Emo220.gifביקורות על Discipline במקורות הישראלים

 

[LookSexyTalkDirty]

[1]אחות שלו - עכבר העיר.

אלבומה החדש של ג'נט ג'קסון חמקמק כמו דמות נשית מתוך משחק סייבר סקס מתקדם שמציעה סיפוק קר ורובוטי בהיי דפינישן .

איך בעצם נשמע הקול שלג'נט ג'קסון? וואו, קשה להגיד. למרות שג'נט היא אחת הזמרות המצליחות בהיסטוריה, עדיין לא בטוח שהייתם מצליחים לזהות את הקול שלה בין 10 זמרות אנונימיות אחרות. מצד אחד מדובר בחיסרון, כי בניגוד לצווחה החתולית של ג'ניס ג'ופלין או לנסיקות הגוספליות של אריתה פרנקלין, הקול של ג'נט הוא יציר מימי, חסר נפח או אפיון מזוהה כלשהו. מצד שני, הוא מאפשר לכל מפיק תורן לעצב את ג'נט וליצוק את קול הרפאים שלה לתוך כל תבנית מוזיקלית נדרשת: דיסקו-Fאנק, היפ הופ רך, אלקטרו-סול וכל ז'אנר אחר שתואם את רוח הזמן. כך גם באלבום הנוכחי.

הסאונד הגיבור האמיתי ב-"Discipline" הוא הסאונד. באלבומה החדש ג'נט ניפנפה שותפים ותיקים והלכה על תותחים צעירים כמו The-Dream ו-Ne-Yo, שיחד עם בן הזוג של ג'קסון, ג'רמיין דופרי ואחרים, יצרו פיסת Cool הייטקית ראויה להערכה. למעט כמה בלדות איטיות שפוגמות קצת בזרימה של האלבום, "Discipline" מצטיין ביצירת אווירה, עם מקצבים שנעים בין האוס ניו יורקי, היפ הופ דרומי וצ'יל אאוט אלקטרוני מפנק. הכל כאן מלוטש, גדול, עבה ועשיר ונותן לג'קסון מצע אטמוספירי מענג ללחשש עליו את הגיגי הקונספט הסמי ארוטיים שלה.

הקונספציה. ג'נט אוהבת לשיר על סקס. את זה יודע כל מי שטרח לשמוע אלבום שלה. כאן היא לוקחת את הנושא עוד צעד קדימה ומנסה ליצור אלבום סקס למבוגרים, כיאה לגברת בת 41. העטיפה מציגה אלמנטים מעולם ה-S&M, המילים רומזניות, מיסי אליוט מתארחת לסשן התגססויות ובשיר הנושא מתחננת ג'קסון לגבר שלה שיפשיט אותה, יקשור אותה ויפתיע אותה במעשים מגונים מגוונים. ובכל זאת, ג'קסון נשארת כל הזמן מרוחקת, בלתי מושגת, בלי זיעה, כמו דמות מתוך משחק סייבר סקס מתקדם, שמציעה סיפוק קר ורובוטי בהיי דפינישן - שנותנת לך הכל פרט למגע אנושי. זה גם מה שהופך אותה, בסוף היום, לדמות מעניינת ובלתי מפוענחת.

משליטה למשמעת. באלבומה השלישי והמכונן "Control", שיצא, אלוהים ישמור איך שהזמן רץ, כבר לפני 22 שנה, השיקה ג'קסון את האימג' שמלווה אותה עד היום: דיוות דאנס סקסית ומשוחררת שאומרת לגבר שלה מה לעשות ולא מקבלת ממנו שום שיט. בכך סללה דרך לרבבות שבאו אחריה, ממרי ג'יי ועד בריטני. באלבום החדש היא מרחיבה עוד את גבולות האימג' הזה, אבל ברגעים נדירים אפשר לראות אצלה הבזק של נשמה אמיתית: אשה אפרו אמריקנית בת 41 ששרה על החיים שלה. מצד שני, כשרואים שג'נט בעצם לא כותבת את השירים שהיא שרה באלבום, שוב עולות שאלות לגבי סוגיית הנשמה. כל הבלבול הזה הוא כנראה מה שהופך את ג'נט לאמנית שממשיכה לרתק ולסקרן ולמכור מיליונים גם מאלבומים מוצלחים פחות, וגם - כפי שמבשר כרגע מצעד הבילבורד - מאלבומים מוצלחים יותר, כמו "Discipline".

 

[LookSexyTalkDirty]

[2]גרון עמוק בחלל -ג'ייסון דנינו הולט.

גרון עמוק בחלל - ג'ייסון דנינו הולט לא נמשך לג'נט ג'קסון מה שיפה אצל ג'נט ג'קסון זה שהיא לא מוותרת. ג'נט לא תגיד לחבר'ה שלה: "לא הולך לי, אני כבר לא מגניבה ובאופן מוזר אני הולכת ונהיית דומה למייקל המוטציה". לא ולא. ג'נט אומרת: "טוב נו, אז אולי באלבום הבא". והנה מגיע אחד כזה. דיסיפלין (או משמעת בחך מקומי) הוא האלבום העשירי במספר של הג'קסונית ואני בטוח שכשהיא הקליטה באולפן היא הייתה בטוחה שהפעם יש לה יצירת מופת ביד. הרי ג'נט היא מזן הזמרות שלא באמת שרות, אלא מספקות ליחשושים וגניחות בפסקול ומנסות לספק שדיים וישבן בקליפים. אבל היא ממש לא לבד – תשאלו את בריטני, לפני שהיא עשתה שורה אחת יותר מדי אפשר היה להגיד שהיא עשתה לעצמה קריירה מזה. אז איך זה שהאלבום של ג'נט פשוט לא טוב? אז נכון, זה עניין של המפיקים הנכונים והחלטות נכונות של סאונד ותדמית וכאן כנראה היא פישלה, ובגדול. ג'נט ג'קסון נורא נורא רוצה להיות סקסית. כל הקטע הדיספלינארי שלה מגובה בלוק סאדו מאזו שכזה (ע"ע ארוטיקה של מדונה) ובשני הסינגלים שהיא הוציאה עד עכשיו המילה סקסי הייתה בערך המילה היחידה שמבינים בשירים (ליחשושים כבר אמרתי, כן?) - אולי זה רק אני אבל אותי מביך לחשוב על ג'נט ג'קסון מזדיינת. מאמי, על מי את עובדת, רואים שלא הביאו בך כבר שנים. התוצאה היא דיסק ארוך כאורך הגלות (22 רצועות ?!) שכולו באווירת זיונים בחלל החיצון רק בלי שום שיר מפציץ או הפתעה לטובה, ואני באמת שמעתי כל אחד ואחד מהשירים באלבום - אין פה אפילו יציאה אחת. אז נסכם את זה בזה שמה שיש לג'נט להציע זה חזרה לתחילת הניינטיז רק עם הרבה יותר פוטושופ, ועל זה אני בכיף מוותר. אבל אל תדאגו, יגיע גם אלבום אחריו, ומי יודע, אולי משם תבוא הגאולה. נ.ב - אולי בכל זאת מילה טובה על ג'קסון - הקליפ ל-“ROCK WIT U” מעולה בעייני. חבל רק שזאת לא מדונה שם עם הרקדנים. ג'נט ג'קסון - Discipline הליקון 2008

 

[TalovesMj]

../images/Emo1.gifמי נתן לפישר הזה לכתוב בכלל?

נו העיקר שהוא הביא ז.י.ן כל מילה רביעית... קצת פלפל.

 

[aMJel]

פחחחחח הוא חייב למות.

כותב כמו אוחצ'ה ממורמרת שלא קיבלה 999 שנה. עאלק חבל שמדונה לא שם עם הרקדנים.

 

[LookSexyTalkDirty]

[3]משמעת עצמית - ניר ממון,Ynet .

חכו עם ההספדים לקריירה של ג'נט ג'קסון. האלבום החדש שלה, "Discipline", מוכיח שבגיל 42 עדיין יש לה מה להציע. קל לפטור אלבום חדש של ג'נט ג'קסון בזלזול. בשנים האחרונות היא לא בדיוק סייעה למעריציה הרבים בתיחזוק הקשר. מאלבום לאלבום דומה היה שהיא יורה לכל הכיוונים ובעיקר מעייפת, מעייפת, מעייפת. אלבומיה הפכו לרדודים יותר ויותר, עד שלאלבומה האחרון, "20 .Y.O", אפילו מעריציה המושבעים לא הצליחו להאזין עד סופו. בנוסף, בקריירה של הג'קסונית שולט לאחרונה יצור כעור ומאותגר אנכית שהוא גם אחד האנשים העשירים באמריקה, החבר ובקרוב הבעל ג'רמיין דופרי. דופרי הוא כנראה המפיק המצליח ביותר בהיפהופ כיום ומספק להיטים בסיטונאות לראפרים זהובי שיניים, בעיקר מהדרום (Dem Frenchize Boyz ,Ludacris ,Nelly) ולדיוות אר-אנ-בי כמו מאריה קרי, מוניקה או אשר. באלבום הקודם של ג'נט, דופרי לקח את המושכות ודרדר את העניינים למחוזות האר-אנ-בי החלול והריקני, שלא לומר סופני. מספיק להקשיב לראפ שלו כדי להבין שהאיש חאפר. אבל יתכן שיותר מהכל, מדברת מגרוני הקנאה, וגם אתם תחשבו כמוני אם תצפו בו מציץ לג'נט מתחת לחצאית בקליפ שלו. דופרי סחב איתו את ג'נט מג'וב שהביא לו המון מזומנים בחברת וירג'ין, לג'וב אחר עם המון מזומנים בחברת דף-ג'אם. הבית החדש שלה ושל מיני-מי דופרי מיהר לארגן לה וואחד קמפיין לקראת אלבום חדש שנקרא Discipline, במטרה להוכיח שהיא עדיין רלבנטית. לשמחתי הרבה, באתי לפהק, ויצאתי מחובק.Discipline הוא אכן אלבום בנזונה.

הסקסיות עדיין שם: דופרי בהפגנת גבריות מעוררת פליאה, שלל מג'נט את זכויות הכתיבה. הוא גם הוציא כרטיס אדום לג'ימי ג'אם וטרי לואיס – האנשים ששלפו ב-1985 את ג'נט ממעמד סופגניה דמוית מייקל ג'קסון והפכו אותה לזו שמייקל לועס את אבקת הסוכר שלה. לראשונה מאז, שני המפיקים הגאונים לא נוטלים חלק באלבום של ג'נט וכנראה שזה היה צריך לקרות. עשור עבר מאז שהגיעה ובאמתחתה מצבור טרי ורענן של שירי פופ איכותיים ולא מאוסים, כפי שמציע האלבום הזה. זה מתחיל (אחרי אינטרו מקושקש) עם סינגל פצצות, Feedback, באדיבות מפיק ההיפהופ-אר-אנ-בי רודני ג'רקינס "דארקצ'יילד". אז אולי זה לא להיט ענק, אבל כשפידבק ייכנס לכם לראש הוא לא ייצא. וזה כיף. ג'רקינס תרם עוד כמה הפקות-על לאלבום, כולל LUV המטופש אך הממכר. סוס נוסף שמצטרף למרוץ הוא המוזיקאי ne-yo, או שייפר סמית בפי אימו, האיש החם בסול האמריקאי המתחדש, עם שני אלבומי סולו מצוינים ששווה לבדוק וגם שרשרת להיטים שכתב לביונסה, ריהאנה, ואחרים. סמית מספק לאלבום בלדה מצוינת המרפררת לסטיבי וונדר (This Can't Be Good) ובלדת סקס נוטפת הורמונים (ובמקרה שלנו, סיליקון). דופרי גם מפתיע ביציאה חזקה אחת או שתיים משל עצמו כמפיק (כמו Rock With U הנוטה לדיסקו/דאנס), אם כי גם חוטא בשלושה פילרים משעממים ומיותרים. חבל שעד האמצע, האלבום קולח, ולפתע מתחיל לגמגם. כמו בהרבה מקרים אחרים בפופ, Discipline יכל להיות אלבום כמעט קלאסי, אם היה מכיל 9 קטעים, אבל 13 שירים ועוד 9 קטעי מעבר הופכים אותו לגדוש מדי, ומעט מתיש. ג'נט, שלהבדיל מאחיה אף פעם לא היתה זמרת גדולה, נשמעת סקסית כרגיל, ושומרת על תו התקן בהרמוניות המוכרות שעוטפות כמעט כל שיר. לאף אחד לא צריך להיות אכפת מטקסטים שנראה כאילו שוגרו ב-SMS. בסטנדרטים של ממלכת הפופ, המילים של ג'נט דווקא קולחות וקולעות. בת 42, מוכיחה ג'נט ג'קסון שיש לה עוד מה להציע, או לפחות, כשמציעים לה עדיין שירים טובים. לבחורה הזאת מגיע הרבה יותר כבוד ממה שהיא קיבלה בשנים האחרונות. היא אחראית לפחות לאחד מאלבומי הפופ הגדולים של כל הזמנים – Rhythm Nation 1814. קשה להאמין שהיא תחזור לשיא הזה, אבל את ההספדים אפשר להשאיר בצד ולקוות שDiscipline הוא סוג של נקודת מפנה משמחת. ציון סופי - 4 מתוך 5 כוכבים.

 

[LookSexyTalkDirty]

[4]פורטל העיר מודיעין

מאז מחזה הפטמה עם ג'סטין טימברלייק לא היה ככזה הדבר. ג'נט ג'קסון חוזרת לכותרות עם אלבום פופ עושי היטב אך משמים. כמו מחזה הפטמה כמו גם עכשיו – סערה רבה על לא דבר. ממרומי גיל 42 מנסה ג'קסון להוכיח לעולם שהיא עדיין שווה משהו ויודעת מה היא עושה. היא מנסה ללכת בעקבות טרנדים עכשוויים ב-RNB, ולמען האמת היא עושה זאת בהצלחה יחסית ראויה. השאלה היא אם זה באמת מעניין, והתשובה למצער היא לא. משהו חיוור ב-RNB, הוא לא הילד הכובש שהיה לפני שנים. נעדרת בו הסקסיות שפינתה את מקומה לשלל סינתיסייזרים ועיבוד יתר. בשונה מיוצרות אחרות כמו נניח Alicia Keys, שהולכת וממצבת את עצמה כמלכה האם החדשה של הז'אנר, ג'נט ג'קסון – למרות משקל השנים וההישגים הלא מבוטלים שלה – לא מחדשת, אלא הולכת בעקבותיהם של אחרים. היא לא מנסה להציג כלום חדש אלא ברצף של שיר רודף שיר, מציגה את חזון זהה לעצמו, נטול גיוון או ריענון. כאילו הכול היה אותו דבר. לעיתים היא אף נשמעת מיושנת להחריד, מזכירה את אחיה מייקל ג'קסון ברגעים מסוימים ומטרידים למדי. על משבצת המפיק הראשין הוצב ג'רמיין דופרי. הלה, ראפר ומפיק שעשה לעצמו חיל בזכות יכולותיו בתחום ההיפ הופ הדרומי של ארה"ב, הותיר את טביעת אצבעותיו על הסאונד של כל האלבום. אלמנטים הנמצאים בקלות בכל שיר קראנק מופיעים ברקע של האלבום שהופך ליצירה מוסיקלית פושרת ומשמימה. דומה שהאלבום נקרע בין הרצון שלו להיות קלאבי במובן ההיפ הופי, ה-RNB וההאוסי של העניין, לבין מה שהוא באמת. הוא מציג את ג'קסון כאמנית המסוגלת למשהו אחר אבל לא יודעת איך. אם להשוות אותה ליוצרות אחרות בנות דורה היא עדיין לא עלתה על הניתוב שבו היא מחדשת את עצמה ומרעננת את הרפרטואר באופן מוחלט ומופתי. היא לא קיילי, מדונה או אחרות. למרות שללא ספק היא בקליבר שלהן. הניסיון שלה להצמד לאומת ההיפ הופ המחפשת את דרכה, משליך גם על יצירתה. כמו סצינת ההיפ הופ גם היא לא מוצאת את דרכה. מדונה וקיילי פנו לעולמות אחרים, ג'נט עדיין לא שם.

 

[aMJel]

כמה פלצנות בכתבה אחת :\

 

[לפני שהלילה נגמר]

אלבום די גרוע.

 

[yanivm1]

הלוואי ואיזה זמר אחד בארץ בכלל יתקרב להפקה

של ג'נט... שמיים וארץ...

 

[Beautiful Intention]

מתי הקשקשנים האלה יבינו שהכל עניין של טעם ?