../images/Emo220.gif../images/Emo133.gifחלק |
"'cause it's nine in the afternoon and your eyes-" "די!!" קטע את השירה ג'ון "תעזבו אותי בשקט!אני פורש!פורש!נמאס לי ממכם!" צעק ג'ון ללהקה.. "אתה לא יכול לפרוש ג'ון!תראה את המעריצים!תראה את כל האנשים שרוצים שנבוא להופיעה בארצות שלהם!" רטן עליו ברנדון אך דבר זה לא עזר.. "אתם לא תשנו את דעתי" אמר ויצא מהדלת לכיוון המעריצות אשר חיכו על סף קבוע מחוץ לאולפן ההקלטות של הבנים.. לא תמיד היה בניהם ריבים,בעצם מעולם לא היו בניהם ריבים במיוחד שלא הגיעו למצב כזה... "הלהקה תתפרק בסוף..אנחנו בתקופה גרועה ובמקום לתמוך כל אחד דואג לתחת של עצמו" נזכר ברנדון בדבריו של ג'ון שנאמרו לפני כשבוע..כאילו חזה זאת מראש או תכנן זאת כבר מזמן.. "איך מודיעים למעריצים דבר כזה?לא מספיק על ברנט אז?וגם אז היתה לנו רבע מכמות המעריצים והם קבלו את זה קשה!ובכלל למצוא את ג'ון היה קשה!" התלונן ראין על הנפילה הפיתאומית הזאת.. זה כלל לא התחיל ככה.. מעולם לא סבלו מריבות כה קשות כמו זאת שגרמה לעזיבתו הפיתאומית של ג'ון.. כל העזיבה הזאת בעצם היתה להם מתחת לאף,אך הם העדיפו להעלים אותה..לטאטא אותה מתחת לשטיח,לשכוח ממנה כאילו מעולם לא היתה.. זה התחיל לפני כחודש.. "אני לא יודע מה לעשות..יש לנו מליוני מעריצים רוצים אותנו בכל מקום בעולם!" רטן ברנדון.. "נו וזה בעיה?!" שאל ספנסר כשחיוך מרוח על פניו "כן!" זעק ריאן כשנכנס לחדר.. "מה בעיה בזה?" שאל ג'ון כשדעתו דומה לשל ספנסר וחיוך על פניו עודנו קיים.. "איך עושים את כל העולם?!ותמיד יהיה תאריך שידפוק לכמה מאות מעריצים דברים והם או יוותרו על ההופעה או על דברים אחרים.." נאנח ברנדון מסביר את תשובתו.. "טוב ברנדון וריאן עכשיו שניכם תקשיבו טוב...אנחנו כבשנו גל מעריצים חדש..ואנחנו ננסה לעשות את הטוב ביותר..ננסה לתת את ה100% שלנו!ושהם יתפשרו!" אמר ספנסר ומיד אחרי משפט זה באה שתיקה לא קצרה.. "אני לא מבין איך כל זה התחיל" נאנח ריאן.. "עד לא מזמן היינו אנשים כמו כולם נערים כמו כולם..בני 18 בערך.." נאנח בשנית.. "אבל אל תגיד שאתה לא מאושר מזה!" זעק עליו ג'ון וזכה לחיוך מצד ריאן.. הוא אהב את הפרסום למרות חוסר הפרטיות שלפעמים העיק עליו ועל חבריו..אך ידע כי זה היה חלומו וזאת הסיבה לכך שהחזיק גיטרה בפעם הראשונה בחיו.. "חברים יאללה יש לנו אלבום על הראש!" נכנס לחדר החזרות גם פיט והעיץ בהם לקום.. "נו פיט!!אנחנו מתחננים אנחנו עייפים!" זעקו הארבעה יחד. "אתם שמנים יותר מפטריק!אפילו פטריק לא עצלן כמוכם!חבורת נקבות!רק אחרי זה אל תבכו לי שנשברת לכם ציפורן גם!" זרק פיט לאוויר בצחוק יורד מעט על ידידו הותיק והקרוב וחברו ללהקה פטריק..."פיט הכל בסדר?!" שאלו הארבעה כשראו שהוא עצבני מה שלא היה קשה למראה עין "כן! אני בסדר גמור!" אמר בשקט והתיישב על הספה "פיט..מה נסגר?!" שאל ספנסר שלקח פיקוד "מה נסגר?!אתם לא מבינים שאנחנו נתנו מילה למעריצים שאנחנו מתחילים סיבוב הופעות בעוד חצי שנה!" אמר אך הארבעה ידעו כי אין זו הסיבה האמיתית.. "טוב פיט,תגיד מה שבא לך הרי אנחנו יודעים שאין זאת הסיבה!" אמר ספנסר "ובכל מקרה אל תוציא את התיסכול מהלהקה שלך עלינו!" אמר ג'ון שהיה עצבני עוד טיפה מלפני כן "ג'ון" מלמל לו ריאן ונתן לו מכה קטנה על הכתף "אה!זה כאב!" אמר ג'ון "תסבול בשקט!" אמר פיט כאילו מחזיר לו "טוב תקשיבו אתם מתנהגים כמו תינוקות!פיט,לי יש שיחה איתך!וגם אחרי זה איתך ג'ון!" אמר ספנסר,היחיד שהיה באמת אופטימי להכל.. "עכשיו?" שאל פיט בחוסר רצון "עכשיו!" אמר קובע עובדה וקם לקחת אותו..השניים יצאו מהחדר והלכו לשבת בחדר אחר שקט..
