האם עיקרון המידתיות מופיע ב

[המונשרי]

../images/Emo221.gifהאם עיקרון המידתיות מופיע ב

תקשורת המקרבת או שהאדם נדרש לאלטרואיזם? להיות זה המבין , האמפאטי, היורד לשורשי העניין (המבין את הצורך והסיבה של דבר ועניין). ברמת העיקרון - אם כל החברה הייתה נוהגת כך הרי שכמעט ולא היו קונפליקטים...

 

[אפרת ארנון]

במהלך הקורס של התקשורת

המקרבת, אני זוכרת ששאלנו אותה שאלה. וארנינה ענתה לנו כך: השאיפה שלנו היא להיות אמפתיים לעצמנו ולאחרים כ מ י ט ב י כ ו ל ת נ ו במילים אחרות, אנו, ההופכים את התקשורת לדרך חיים, שואפים להעזר ולהשתמש בה כמה שניתן. באותם מקרים בהם בחרנו להילחם, לוותר או להתנתק, אלה המקרים בהם גם עשינו כמיטב יכולתנו. הרי - אנחנו בני אדם. הערך המוסף שלנו הוא, שיש לנו כלי לתקן גם לאחר מעשה, באם אנו רוצים לתקן. אני מזכירה, שלעיתים, אנו משתדלים מאוד עם הצד השני, וקורה שאין עם מי לדבר. במקרה זה אני שמחה שלפחות ניסיתי. כבר מזמן למדתי שלבור יש תחתית. וגם הסבלנות שלי לפעמים נגמרת. ו ז ה ב ס ד ר !!!!!!!

 

[המונשרי]

אפרת - ../images/Emo140.gif../images/Emo51.gif על התובנות.

 

[אפרת ארנון]

קלעת לדעתי!!!!!!!

תודה על שיתוף הפעולה והכנות!!!!!!!!!!!!!!! אני מבינה את הדברים כמו שהם ללא פרשנות. תנוח דעתך.

 

[הנחליאלי]

זה לא נראה לי קריטריון גורף

ל"להיות בן אדם" או "לא להיות בן אדם". חוץ מזה, פעם ראיתי חילזון שגרם הרבה פחות סבל ונזק לאחרים ממה שגרם בן אדם אחד. שהוא בן אדם. ממש בן אדם. ויותר טוב אילו היה חילזון.

 

[אפרת ארנון]

לא הבנתי כלל וכלל

למה התכוון המשורר בדבריו

 

[הנחליאלי]

"הרי אנחנו בני אדם"

כתבת.... so what? כנראה הכוונה שאנחנו לא... מלאכים? שטנים? אלוהימים? שדים? אבנים? כוכבים? חורים שחורים? דבר המשורר, אנא חברי לי מנגינה!

 

[אפרת ארנון]

וזו המנגינה -

מה שהתכוונתי אליו, שייך לשאלה שפתחה את השרשור הזה. השאלה התייחסה למידות. מכאן עניתי, שגם כשלקחנו על עצמנו את התקשורת כדרך חיים, עדין אנו יכולים לוותר לעצמנו ולריב מידי פעם. כשלמדתי את הקורס, עלה הנושא, ואני זוכרת שמישהי אמרה, שעכשיו, משהפכה היא להיות "תקשורתית", יש לה יסורי מצפון ושיפוט עצמי רב בכל פעם שאינה בוחרת בדרך הדיאלוג. לכן, הייתה זו תזכורת קטנה לכך שגם כשאנו משתדלים להיות נחמדים, הרי שכאן נכנסת המידתיות. מקווה שמובן יותר.

 

[הנחליאלי]

יש הבדל

אני יכול לצייר לעצמי את המפה הרגשית שלך (אמפתיה) ובכל זאת לא לעשות לטובתך מאומה, לעמוד על דרישותיי, לא להיענות לצרכייך וכו'. אם אחליט לעשות כך, בוודאי מתוך ראייה נכוחה של המפה שלך, הסגנון שלי יתמתן, וסגנון הקונפליקט ואולי הכמות שלו יושפעו מכך. אלטרואיזם = זולתנות, פירושו שאני משנה את בחירותיי האגואיסטיות = אנוכיות מתוך הבאה בחשבון של צורכי הזולת ורגשותיו. זה באופן תאורטי. כאילו -- הפרדה גמורה. אבל למעשה ברגע שאת מתחילה להכיל את הזולת בצורה מעמיקה ומקיפה יותר בתודעתך, בדרך כלל, אם כי לא תמיד, תצוץ בך גם נטיית מה לזולתנות. אפשר להגיד שאמפתיה היא תנאי לאפקיטיביות של הזולתנות. כי איך תפעלי לטובת הזולת אם לא תביאי בחשבון את צרכיו ורגשותיו. ואפשר להגיד שיכולה להיות זולתנות גם בלי אמפתיה. נניח שאני מחליט לאשפז את Y אישפוז בכפייה בגלל התמכרות לסמים ונטייה אבדנית. ו-Y ממש לא רוצה להתאשפז, לא מרגיש צורך להתאשפז, וכו'. ובכל זאת, מתוך הזולתנות הסמכותית שלי, אני מחליט בשבילה על הצורך שלה, לא בדרך האמפתיה אלא בדרך הידיעה המוסמכת של מה שטוב לו.