../images/Emo221.gif הדיפלומט ../images/Emo221.gif
כמה אנשים שאתם מכירים טסו לקטאר בשביל הכיף? החל מהרגע לפחות אחד - שי זבדי מכפר סבא * הוא אמנם היה "היהודי הראשון שאנחנו רואים", אבל הצליח ליצור קשרים טובים גם עם האויב מאת כ"נ תום טרגר [email protected] "תעיף את המבוגרים מהשלטון, תן לנו הצעירים לסגור עניין, ונביא מהר מאוד את שלום", כך אומר בהחלטיות שי זבדי בן ה17-, תלמיד "אורט שפירא" בכפר סבא, כשניצוץ של אופטימיות בעיניו. לאחרונה הוא ביקר עם משלחת נוער ישראלית בכנס בינלאומי שהתקיים בקטאר שבמפרץ הפרסי, שם הכיר ויצר קשר עם הצד השני שתושבי ישראל לא מכירים. איך הגעת לקטאר?! "הכל התחיל כשבית הספר שלי השתתף בפרויקט 'TIMEMUN' (The Israel Middle East Model UN - ת.ט) שמארגן בית הספר האמריקאי באבן יהודה. בפרויקט הזה כל בית ספר מקבל מדינה שאותה הוא אמור לייצג בכנס שמתקיים כל שנה בפברואר. כשהגעתי לכיתה י', הוצע לכל מי שלומד אנגלית להצטרף לפרויקט, ובעזרת לחץ פיזי מתון מצד ידידה שלי, הצטרפתי. יצא שבפעם הראשונה שבה השתתפתי בכנס הייתי שגריר דרום קוריאה. מאוד נהניתי והגשתי בקשה לנהל ועדה בכיתה י"א. זכיתי לנהל את ועדת זכויות האדם בשנה שעברה בכנס בארץ, והיה מאוד מעניין. "מיד אחרי שהכנס נגמר, הציעו לי להשתתף בכנס דומה בניו יורק, בבנייני האו"ם. הגשתי בקשה, רואיינתי ונסעתי. בניו יורק, בכנס הגדול בעולם (3,000 משתתפים מכל העולם), ייצגתי את קוסטה ריקה בוועדת הבריאות העולמית, וקיבלנו צל"ש על הייצוג. אחר כך ניהלתי בארץ את מועצת הביטחון בכנס בארץ, יחד עם עוד שמיניסט מפולין שלומד בבית הספר האמריקאי. לפני שהספקתי לעכל את התפקיד, לקחתי על עצמי גם את ניהול האתר של הכנס בארץ (www.timemun.org) והוצע לי להיות חלק ממשלחת שיצאה עם בית הספר האמריקאי להשתתף בכנס Model UN בקטאר. "היינו שישה ישראלים ושישה תלמידים מבית הספר האמריקאי והיה מדהים. אני ייצגתי את ערב הסעודית בוועדה שדימתה את פעילות הליגה הערבית. היה מאוד מעניין ללמוד את הדעות של מדינה כל כך שונה מישראל וכל כך נגד ישראל. היה כיף גם 'לתקוף' את ישראל. כל הנסיעה היתה חוויה אחת גדולה. היה מאוד מעניין לשמוע מה קורה בפועל מול מה המדינה טוענת שקורה". ספר על ההיכרות עם חברי המשלחות השונות. "פגשנו הרבה חבר'ה מכל העולם - סעודים, לבנונים, סורים, פלסטינים, קטארים, הונגרים, צ'כים, טורקים, אל סלוודורים ובחריינים. היה מוזר. אחרי הכל, לחלק גדול מהמדינות שמהן הגיעו המשתתפים אין בכלל יחסים עם ישראל, אבל ברגע שהתחלנו בפעילות הכרנו יותר זה את זה, התחלנו לדבר ואפילו יצאנו לבלות יחד. אני חושב שהמשתתפים שהגיעו לכנס הזה היו אנשים עם 'ראש פתוח' לדעות אחרות, ולכן היה לנו קל להתחבר. אגב, כשדיברנו עם אנשים ממדינות מוסלמיות, הם היו בהלם מהנימוס והרוגע שלנו. אף על פי שאנחנו ישראלים, שמרנו על קור רוח ודיברנו כל הזמן בשקט ובמחשבה. אנחנו אפילו עדיין מתקשרים דרך 'פייסבוק'". מה היתה דעתך בנוגע לסכסוך היהודי-ערבי לפני המסע הזה? "אני חושב, וגם חשבתי לפני המשלחת, שלסכסוך הזה יהיה סוף, וסוף טוב. אצלנו בארץ, במסגרת הכנס יש ועדה נוספת, הוועדה השמינית שלא מדמה פעילות של ועדה אמיתית מהאו"ם, אלא בה כל אחד מייצג את עצמו. הוועדה הזו מורכבת מישראלים, ערבים-ישראלים, פלסטינים ותלמידים של בית הספר האמריקאי (לא בהכרח ישראלים). כל שנה הוועדה הזו מוציאה תוצרים מדהימים שמוכיחים בכל פעם מחדש שעל ידי הידברות ניתן לגשר על כל פער, ושתמיד יהיה ניתן להגיע לפתרון טוב". הבנתי שזכיתם בהרבה מדליות. "זכינו בחמישה פרסים חשובים ועוד מלא פרסים פנים-ועדתיים, כמו 'הנציג המשכיל ביותר', 'הנציג בעל החיוך הטוב ביותר' ו'הנציג המתבטא ביותר'". איפה הקרניים? ואיך ביליתם? "טיילנו די הרבה בקטאר. נסענו לחוף עם נוף מדהים, קניונים מטורפים, טיילנו בשוק אל-ווקף ובתחנת הטלוויזיה אלג'זירה. בערבים החופשיים ישבנו במלון עם כל מיני אנשים ודיברנו. שיחקנו קלפים ומשחקי חברה והיה ממש כיף". ספר על משהו מצחיק שקרה שם. "וואו, קרו המון דברים מצחיקים! קודם כל, להאשים את ישראל בכל דבר אפשרי במשך ארבעה ימים זה מצחיק! חוץ מזה, היו קטעים של 'וואו, אתה היהודי הראשון שאני פוגש בחיים!', שהיו ממש ממש מצחיקים. והיו את התהיות שלנו מתי ישאלו אותנו איפה הקרניים והזנב שלנו". ונסיים בדברים החשובים: איך היו הבנות במשלחת? "האמת היא שזה די משתנה. יש קטאריות יפות, סעודיות יפות, צ'כיות, ירדניות, הונגריות, אל-סלוודוריות ממש חמודות. אני מאמין שכל אחד היה מוצא מישהי שקולעת לטעם שלו".
כמה אנשים שאתם מכירים טסו לקטאר בשביל הכיף? החל מהרגע לפחות אחד - שי זבדי מכפר סבא * הוא אמנם היה "היהודי הראשון שאנחנו רואים", אבל הצליח ליצור קשרים טובים גם עם האויב מאת כ"נ תום טרגר [email protected] "תעיף את המבוגרים מהשלטון, תן לנו הצעירים לסגור עניין, ונביא מהר מאוד את שלום", כך אומר בהחלטיות שי זבדי בן ה17-, תלמיד "אורט שפירא" בכפר סבא, כשניצוץ של אופטימיות בעיניו. לאחרונה הוא ביקר עם משלחת נוער ישראלית בכנס בינלאומי שהתקיים בקטאר שבמפרץ הפרסי, שם הכיר ויצר קשר עם הצד השני שתושבי ישראל לא מכירים. איך הגעת לקטאר?! "הכל התחיל כשבית הספר שלי השתתף בפרויקט 'TIMEMUN' (The Israel Middle East Model UN - ת.ט) שמארגן בית הספר האמריקאי באבן יהודה. בפרויקט הזה כל בית ספר מקבל מדינה שאותה הוא אמור לייצג בכנס שמתקיים כל שנה בפברואר. כשהגעתי לכיתה י', הוצע לכל מי שלומד אנגלית להצטרף לפרויקט, ובעזרת לחץ פיזי מתון מצד ידידה שלי, הצטרפתי. יצא שבפעם הראשונה שבה השתתפתי בכנס הייתי שגריר דרום קוריאה. מאוד נהניתי והגשתי בקשה לנהל ועדה בכיתה י"א. זכיתי לנהל את ועדת זכויות האדם בשנה שעברה בכנס בארץ, והיה מאוד מעניין. "מיד אחרי שהכנס נגמר, הציעו לי להשתתף בכנס דומה בניו יורק, בבנייני האו"ם. הגשתי בקשה, רואיינתי ונסעתי. בניו יורק, בכנס הגדול בעולם (3,000 משתתפים מכל העולם), ייצגתי את קוסטה ריקה בוועדת הבריאות העולמית, וקיבלנו צל"ש על הייצוג. אחר כך ניהלתי בארץ את מועצת הביטחון בכנס בארץ, יחד עם עוד שמיניסט מפולין שלומד בבית הספר האמריקאי. לפני שהספקתי לעכל את התפקיד, לקחתי על עצמי גם את ניהול האתר של הכנס בארץ (www.timemun.org) והוצע לי להיות חלק ממשלחת שיצאה עם בית הספר האמריקאי להשתתף בכנס Model UN בקטאר. "היינו שישה ישראלים ושישה תלמידים מבית הספר האמריקאי והיה מדהים. אני ייצגתי את ערב הסעודית בוועדה שדימתה את פעילות הליגה הערבית. היה מאוד מעניין ללמוד את הדעות של מדינה כל כך שונה מישראל וכל כך נגד ישראל. היה כיף גם 'לתקוף' את ישראל. כל הנסיעה היתה חוויה אחת גדולה. היה מאוד מעניין לשמוע מה קורה בפועל מול מה המדינה טוענת שקורה". ספר על ההיכרות עם חברי המשלחות השונות. "פגשנו הרבה חבר'ה מכל העולם - סעודים, לבנונים, סורים, פלסטינים, קטארים, הונגרים, צ'כים, טורקים, אל סלוודורים ובחריינים. היה מוזר. אחרי הכל, לחלק גדול מהמדינות שמהן הגיעו המשתתפים אין בכלל יחסים עם ישראל, אבל ברגע שהתחלנו בפעילות הכרנו יותר זה את זה, התחלנו לדבר ואפילו יצאנו לבלות יחד. אני חושב שהמשתתפים שהגיעו לכנס הזה היו אנשים עם 'ראש פתוח' לדעות אחרות, ולכן היה לנו קל להתחבר. אגב, כשדיברנו עם אנשים ממדינות מוסלמיות, הם היו בהלם מהנימוס והרוגע שלנו. אף על פי שאנחנו ישראלים, שמרנו על קור רוח ודיברנו כל הזמן בשקט ובמחשבה. אנחנו אפילו עדיין מתקשרים דרך 'פייסבוק'". מה היתה דעתך בנוגע לסכסוך היהודי-ערבי לפני המסע הזה? "אני חושב, וגם חשבתי לפני המשלחת, שלסכסוך הזה יהיה סוף, וסוף טוב. אצלנו בארץ, במסגרת הכנס יש ועדה נוספת, הוועדה השמינית שלא מדמה פעילות של ועדה אמיתית מהאו"ם, אלא בה כל אחד מייצג את עצמו. הוועדה הזו מורכבת מישראלים, ערבים-ישראלים, פלסטינים ותלמידים של בית הספר האמריקאי (לא בהכרח ישראלים). כל שנה הוועדה הזו מוציאה תוצרים מדהימים שמוכיחים בכל פעם מחדש שעל ידי הידברות ניתן לגשר על כל פער, ושתמיד יהיה ניתן להגיע לפתרון טוב". הבנתי שזכיתם בהרבה מדליות. "זכינו בחמישה פרסים חשובים ועוד מלא פרסים פנים-ועדתיים, כמו 'הנציג המשכיל ביותר', 'הנציג בעל החיוך הטוב ביותר' ו'הנציג המתבטא ביותר'". איפה הקרניים? ואיך ביליתם? "טיילנו די הרבה בקטאר. נסענו לחוף עם נוף מדהים, קניונים מטורפים, טיילנו בשוק אל-ווקף ובתחנת הטלוויזיה אלג'זירה. בערבים החופשיים ישבנו במלון עם כל מיני אנשים ודיברנו. שיחקנו קלפים ומשחקי חברה והיה ממש כיף". ספר על משהו מצחיק שקרה שם. "וואו, קרו המון דברים מצחיקים! קודם כל, להאשים את ישראל בכל דבר אפשרי במשך ארבעה ימים זה מצחיק! חוץ מזה, היו קטעים של 'וואו, אתה היהודי הראשון שאני פוגש בחיים!', שהיו ממש ממש מצחיקים. והיו את התהיות שלנו מתי ישאלו אותנו איפה הקרניים והזנב שלנו". ונסיים בדברים החשובים: איך היו הבנות במשלחת? "האמת היא שזה די משתנה. יש קטאריות יפות, סעודיות יפות, צ'כיות, ירדניות, הונגריות, אל-סלוודוריות ממש חמודות. אני מאמין שכל אחד היה מוצא מישהי שקולעת לטעם שלו".