../images/Emo221.gif החלפות - והשבוע: יעל ויעקב פלג../images/Emo221.gif
עד כמה אתם שונים מההורים שלכם? * גם השבוע ביקשנו מההורים של כתבי הנוער שלנו לבחור את מוצרי התרבות שהם הכי אוהבים, ואז ביקשנו מכתבינו לכתוב על זה ביקורת * אחר כך החלפנו ביניהם * והרי התוצאו שם: יעקב פלג גיל: 40 עיסוק: מורה לתושב"ע באולפנת עפרה תחביבים: קריאה ושחמט שם: יעל פלג גיל: 15 עיסוק: תלמידת כיתה ט' באולפנא וכתבת נוער ב"מעריב לנוער" תחביבים: לדבר לעצמי, לחפש בלוגים ולהציק לחברות הבחירות של אבא ספר: "רוחות מלחמה" הספר "רוחות מלחמה" הוא החלק הראשון של אפוס גדול על מלחמת העולם השנייה מאת הרמן ווק. בשלל דמויות עמוקות מתאר הסופר את המלחמה הגדולה בהיסטוריה והאירועים שגרמו לה, בעטיפה מרתקת של רומן על אנשים פרטיים. בדרך אגב מתוארות דילמות רבות וחיים אישיים עשירים. מותח, מרתק ומעשיר, למרות שסוף המלחמה ידוע. דיסק: "שוואקי בהתעוררות" הדיסק האהוב עליי בשל היותו אוסף של שירי נשמה יהודיים רעננים ואותנטיים. שירים כמו "שירו למלך" או "למה נקרא שמה מוריה" מלאים עוצמה ורגש, ואני מוצא את עצמי מזמזם אותם ימים שלמים. סרט: "ללכת שבי אחריו" הסרט הזה שימש אותי היטב בסמינריונים רבים, ומהנה אותי בין השאר בהיותי מורה. מעשה במורה מקורי וחי, שמפיח חיים בנערים מדוכאים בבית ספר סופר מרובע. אלא שלהתעוררות הכוחות יש מחיר. על הסיכוי והסיכון בחינוך לעצמאות וחשיבה. טלוויזיה: אין לנו! הטלוויזיה היא המצאה מדהימה שיכולה להעביר מידע במהירות הבזק, אך נזקיה רבים על התועלת כרגע. בעצם מהותה היא מעודדת פסיביות, גם כשהתכנים יפים. בדרך כלל, כיוון שהיא מנסה למשוך קהל, היא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר ועובדת על גירוי יצרים וסטיגמות. יש בה ברכה לאנשים זקנים המרותקים למיטתם באפס מעשה, אולם בביתנו אין טלוויזיה. הניסיון לבצע צפייה מבוקרת כושל בדרך כלל - מעט מאוד אנשים מוצאים עוז בנפשם לכבות את הטלוויזיה כשהתכנים מידרדרים. אישית אין לי זמן לטלוויזיה, אם כי לא אתנגד לצפות בתוכנית ראויה, מעוררת מחשבה ונקייה ממין ומאלימות. למרבה הצער, כיום זה גם אומר נקייה מפרסומות, וכמעט אין כאלה תוכניות.
הביקורות של יעל
"רוחות מלחמה" בכריכה כחולה ואותיות זהובות, שנראות כמו ספר קודש, מסתתר סיפור מקסים ומסתורי על קורות משפחה של קצין אמריקאי במלחמת העולם השנייה. למרות שידוע שבספרים ישנים יש סיפורים טובים, אני לגמרי מסתכלת בקנקן, ולא היה סיכוי שאי פעם אדחוף את עצמי לקרוא 900 עמודים (ושלא תחשבו שקראתי הכל) על השואה, שאני כל כך לא אוהבת לקרוא. אבל למרות העטיפה המכוערת, האותיות הקטנות, השפה הגבוהה והתיאורים המשמימים של הלחימה של היטלר, מצאתי עצמי שוקלת לקרוא את החלק השני. בכל מקרה, המסקנה שלי היא שלהבא, אם אבא אומר שספר הוא טוב, כדאי להאמין לו. דיסק: "שוואקי בהתעוררות" לא הייתי צריכה לטרוח ולהקשיב במיוחד לסיוט הזה, הרי הדיסק הזה מתנגן כל צהרי שישי בבית שלנו ואני כבר מכירה אפילו את המילים. עם כל הכבוד לשוואקי וההתלהבות הנסחפת של כולם מסביבו, הוא בדיוק כמו כל זמרי ה"אוי ה' אני אוהב אותך", רק שלא נזקפת לזכותו היותו מתנחל, כי הוא לא. אם הוא היה עושה מוזיקה ושירי מתנחלים, הייתי מפרגנת. עם גיטרה, חליל, מוזיקת נשמה וגבעה בסוף העולם אין לי בעיה, אבל עם מוזיקה טובה שהצמידו לה פסוקים במבטא אמריקאי כבד שצריך כישרון כדי לפענח על מה השיר, יש לי בעיה ועוד איך. בעיניי זה פשוט בזבוז של מוזיקה טובה. סרט: "ללכת שבי אחריו" מורה מצחיק ואהוב, שאוהב שירה יפה, שורק ברחוב, ומרשה לתלמידיו לעמוד על שולחנות זה תיאור של גיבור הסרט, מר קיטינג, וגם תיאור קרוב מאוד לאבא שלי. את הסרט ראיתי עם חברה שהיא, כמוני, תלמידה של הרב יעקב פלג (לא ליפול מהכיסא, אבא מורה זה לא רע), ושתינו הסכמנו שהסרט כולו זועק 'אבא שלי' עם כל הגישה החינוכית. זה סרט מעולה, שגרם לי לבלוע את הדמעות ובאמת ליהנות כמעט מכל רגע בשעתיים שהקדשתי לו. אין ספק, חזרתי להאמין בהוראה ובמורים. עוד יש תקווה. טלוויזיה: אין לנו! אז אין לנו טלוויזיה בבית. גם כן עניין. כילדה, כששאלתי את אבא באכזבה רבה למה אין לנו טלוויזיה, הוא ענה שזה לא צנוע. לא צנוע, לא צנוע, אבל העיניים שלי נצצו כשישבתי אצל סבתא שעות ובהיתי ב"הופ", ובהמשך בטלנובלות סטייל "אהבה מעבר לפינה", כשאני מעבירה ערוץ כשאמא נכנסת לחדר. עד כיתה ח' נורא קינאתי בחברות שידעו מה קורה ב"כוכב נולד" ומכירות את כל המערכונים הטובים, אבל זה עבר והיום זה כבר לא מטריד אותי. אם אני ממש רוצה טלוויזיה, אני הולכת לחברות או רואה קטעים באינטרנט. אני לגמרי אדישה לתוכניות כמו "כוכב נולד", "נולד לרקוד" או "הישרדות". כבר עברתי את השלב שזה מעניין אותי. לא מרגישה פספוס, לא רוצה להכיר תוכניות או להבין בדיחות. טוב לי עם הבורות הזאת, שתכל'ס נכפתה עליי. המשך הפרוייקט והביקורות של יעקב - בגיליון החדש של מעריב לנוער
עד כמה אתם שונים מההורים שלכם? * גם השבוע ביקשנו מההורים של כתבי הנוער שלנו לבחור את מוצרי התרבות שהם הכי אוהבים, ואז ביקשנו מכתבינו לכתוב על זה ביקורת * אחר כך החלפנו ביניהם * והרי התוצאו שם: יעקב פלג גיל: 40 עיסוק: מורה לתושב"ע באולפנת עפרה תחביבים: קריאה ושחמט שם: יעל פלג גיל: 15 עיסוק: תלמידת כיתה ט' באולפנא וכתבת נוער ב"מעריב לנוער" תחביבים: לדבר לעצמי, לחפש בלוגים ולהציק לחברות הבחירות של אבא ספר: "רוחות מלחמה" הספר "רוחות מלחמה" הוא החלק הראשון של אפוס גדול על מלחמת העולם השנייה מאת הרמן ווק. בשלל דמויות עמוקות מתאר הסופר את המלחמה הגדולה בהיסטוריה והאירועים שגרמו לה, בעטיפה מרתקת של רומן על אנשים פרטיים. בדרך אגב מתוארות דילמות רבות וחיים אישיים עשירים. מותח, מרתק ומעשיר, למרות שסוף המלחמה ידוע. דיסק: "שוואקי בהתעוררות" הדיסק האהוב עליי בשל היותו אוסף של שירי נשמה יהודיים רעננים ואותנטיים. שירים כמו "שירו למלך" או "למה נקרא שמה מוריה" מלאים עוצמה ורגש, ואני מוצא את עצמי מזמזם אותם ימים שלמים. סרט: "ללכת שבי אחריו" הסרט הזה שימש אותי היטב בסמינריונים רבים, ומהנה אותי בין השאר בהיותי מורה. מעשה במורה מקורי וחי, שמפיח חיים בנערים מדוכאים בבית ספר סופר מרובע. אלא שלהתעוררות הכוחות יש מחיר. על הסיכוי והסיכון בחינוך לעצמאות וחשיבה. טלוויזיה: אין לנו! הטלוויזיה היא המצאה מדהימה שיכולה להעביר מידע במהירות הבזק, אך נזקיה רבים על התועלת כרגע. בעצם מהותה היא מעודדת פסיביות, גם כשהתכנים יפים. בדרך כלל, כיוון שהיא מנסה למשוך קהל, היא פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר ועובדת על גירוי יצרים וסטיגמות. יש בה ברכה לאנשים זקנים המרותקים למיטתם באפס מעשה, אולם בביתנו אין טלוויזיה. הניסיון לבצע צפייה מבוקרת כושל בדרך כלל - מעט מאוד אנשים מוצאים עוז בנפשם לכבות את הטלוויזיה כשהתכנים מידרדרים. אישית אין לי זמן לטלוויזיה, אם כי לא אתנגד לצפות בתוכנית ראויה, מעוררת מחשבה ונקייה ממין ומאלימות. למרבה הצער, כיום זה גם אומר נקייה מפרסומות, וכמעט אין כאלה תוכניות.
