../images/Emo221.gif החלפות ../images/Emo221.gif
שם: מירב הררי. גיל: 46. עיסוק: ד"ר לעבודה סוציאלית ומרצה באוניברסיטה. תחביבים: קריאה, ספורט, תיאטרון, קולנוע ושינה. שם: יעל הררי. גיל: 16. עיסוק: תלמידת כיתה י"א בתיכון מכבים רעות וכתבת ב"מעריב לנוער". תחביבים: אוהבת לכתוב, לנגן על גיטרה, לשיר בלהקה שלי וללכת לתיאטרון ולקולנוע. הבחירות של אמא טלוויזיה: "אבודים" הסדרה הראשונה שהרשיתי לעצמי להתמכר אליה ולהתמסר אליה לחלוטין, בצפייה משותפת עם הבת שלי. שילוב של כל הז'אנרים האפשריים בסדרה אחת; דרמה, מותחן פסיכולוגי, מדע בדיוני, הרפתקאות ומתח. הסדרה תפורה בצורה מעולה, כאשר שום דבר אינו מופיע במקרה, לכל פרט ישנה משמעות, והעיקר - אתה לא מבין דבר. דיסק: "Imagine"/ג'ון לנון אין כמו ג'ון לנון. דיסק מרגש, הרמוני, לירי, שאף פעם אינו מתיישן, בדיוק כמו שירי הביטלס, הלהקה בה התחיל לנון את דרכו. דיסק שהפך לקלאסיקה, ותמיד מרגש אותי מחדש. סרט: "חלף עם הרוח" הדרמה האולטימטיבית, ששימשה אבטיפוס להרבה סרטים שבאו אחריו. מרגשת, מרתקת, נוגעת ובעלת ערך סנטימנטלי עבורי, כיוון שהיה הסרט הראשון שראיתי עם האדם שלימים הפך לבעלי ואבי ילדי. ספר: "מאה שנים של בדידות"/גבריאל גארסיה מארקס קראתי אותו בגיל ההתבגרות, וכמעט אינני זוכרת את התוכן שלו, אבל האווירה והקסם של העיירה בקולומביה, בה מתרחשת העלילה, נחרטו לי כחוויה מאוד חזקה ומשמעותית. מאז קראתי עוד ספרים מאת אותו סופר, אבל אף אחד מהם לא נחרט בעוצמה כזו כמו אותו הספר. הביקורות של יעל "אבודים" למען האמת, אני מאוד חלוקה בדעתי לגבי הסדרה הזו. מצד אחד, זו סדרה מאוד מעניינת. העלילה מרתקת וסוחפת, וכל פרק משאיר אותך בפה פעור ועם רצון לעוד. כל הפרטים מתחברים באופן מושלם, ואתה רק יושב וחושב לעצמך עד כמה גאונים הכותבים של הסדרה. מצד שני, בשלב שהסדרה הפכה להיות מוזרה מדי (מישהו אמר עשן שחור שמתעופף והורג אנשים?), היא די איבדה את הקסם שבה. העניינים התחילו להסתבך עד לרמה מבלבלת בהחלט, ונראה כאילו אפילו לכותבים אין פתרונות לכל הבעיות אליהן הם הכניסו את הדמויות המסכנות על האי. בקיצור, מיצינו. "Imagine" איזו מין ביקורת אתם מצפים שאכתוב על האלבום הזה? הרי עשרות פעמים הוא היה מושמע במערכת אצלי בחדר ומילות השירים שבו היו אבן דרך משמעותית בעיצוב החשיבה והאמונות שלי כמו שהן היום. הרי הוא יצירת מופת. מי אני שאבקר אותו? אני לא אחדש דבר ולא אפתיע - זהו אלבום מופלא. המוזיקה פשוטה וחודרת, והמילים נהדרות, כיאה ללנון. האמירה החזקה מאחורי השיר "Imagine" עדיין צובטת בלב, והתמימות והפשטות ב"Jealous Guy" עדיין גורמים לי לחייך. הכל עדכני, הכל רלוונטי. הכל פשוט מצוין. "חלף עם הרוח" כל מי שיביט בכרזת הסרט המקסימה שתלויה לנו באמצע הבית, יחשוב שמדובר בסיפור אהבה מתקתק עם סוף טוב. ישן, תמים, קלאסי ומוצלח. טעות מרה! קצת קשה ליצור סיפור אהבה בלתי נשכח כאשר שתי הדמויות הראשיות הן ציניות, מתוסבכות, ולא חביבות במיוחד. אבל מי אני שאגיד שהסרט הזה הוא אינו יצירת מופת? הצילום יפהפה, הסיפור מקסים והדמויות פשוט נוגעות ללב. קלאסיקה אמיתית שהרוויחה את מקומה בהיכל התהילה של הקולנוע בכבוד רב. "מאה שנים של בדידות" עם כל הרצון להישמע אינטלקטואלית וחכמה, אפילו אני, חובבת קלאסיקות ידועה, פשוט לא נהניתי מהספר. עזבו לא נהניתי, אני בטוחה שהייתי קוראת אותו בשמחה אם בכלל הייתי מבינה מה, מתי, איפה, מי נגד מי, או פשוט... מה קורה שם?! העלילה אמנם סוחפת, אבל המחבר, מארקס, יכול לכתוב ספר קצת יותר ידידותי למשתמש הצעיר בגיל העשרה שמאוד רוצה לקרוא את ספרו, אבל פשוט לא יכול. מצטערת, אבל לקרוא כל פסקה שלוש פעמים עד שהיא תיקלט היטב במוח, זה פשוט לא הקטע שלי. אז בקיצור, חכו עד שייצא הסרט.
שם: מירב הררי. גיל: 46. עיסוק: ד"ר לעבודה סוציאלית ומרצה באוניברסיטה. תחביבים: קריאה, ספורט, תיאטרון, קולנוע ושינה. שם: יעל הררי. גיל: 16. עיסוק: תלמידת כיתה י"א בתיכון מכבים רעות וכתבת ב"מעריב לנוער". תחביבים: אוהבת לכתוב, לנגן על גיטרה, לשיר בלהקה שלי וללכת לתיאטרון ולקולנוע. הבחירות של אמא טלוויזיה: "אבודים" הסדרה הראשונה שהרשיתי לעצמי להתמכר אליה ולהתמסר אליה לחלוטין, בצפייה משותפת עם הבת שלי. שילוב של כל הז'אנרים האפשריים בסדרה אחת; דרמה, מותחן פסיכולוגי, מדע בדיוני, הרפתקאות ומתח. הסדרה תפורה בצורה מעולה, כאשר שום דבר אינו מופיע במקרה, לכל פרט ישנה משמעות, והעיקר - אתה לא מבין דבר. דיסק: "Imagine"/ג'ון לנון אין כמו ג'ון לנון. דיסק מרגש, הרמוני, לירי, שאף פעם אינו מתיישן, בדיוק כמו שירי הביטלס, הלהקה בה התחיל לנון את דרכו. דיסק שהפך לקלאסיקה, ותמיד מרגש אותי מחדש. סרט: "חלף עם הרוח" הדרמה האולטימטיבית, ששימשה אבטיפוס להרבה סרטים שבאו אחריו. מרגשת, מרתקת, נוגעת ובעלת ערך סנטימנטלי עבורי, כיוון שהיה הסרט הראשון שראיתי עם האדם שלימים הפך לבעלי ואבי ילדי. ספר: "מאה שנים של בדידות"/גבריאל גארסיה מארקס קראתי אותו בגיל ההתבגרות, וכמעט אינני זוכרת את התוכן שלו, אבל האווירה והקסם של העיירה בקולומביה, בה מתרחשת העלילה, נחרטו לי כחוויה מאוד חזקה ומשמעותית. מאז קראתי עוד ספרים מאת אותו סופר, אבל אף אחד מהם לא נחרט בעוצמה כזו כמו אותו הספר. הביקורות של יעל "אבודים" למען האמת, אני מאוד חלוקה בדעתי לגבי הסדרה הזו. מצד אחד, זו סדרה מאוד מעניינת. העלילה מרתקת וסוחפת, וכל פרק משאיר אותך בפה פעור ועם רצון לעוד. כל הפרטים מתחברים באופן מושלם, ואתה רק יושב וחושב לעצמך עד כמה גאונים הכותבים של הסדרה. מצד שני, בשלב שהסדרה הפכה להיות מוזרה מדי (מישהו אמר עשן שחור שמתעופף והורג אנשים?), היא די איבדה את הקסם שבה. העניינים התחילו להסתבך עד לרמה מבלבלת בהחלט, ונראה כאילו אפילו לכותבים אין פתרונות לכל הבעיות אליהן הם הכניסו את הדמויות המסכנות על האי. בקיצור, מיצינו. "Imagine" איזו מין ביקורת אתם מצפים שאכתוב על האלבום הזה? הרי עשרות פעמים הוא היה מושמע במערכת אצלי בחדר ומילות השירים שבו היו אבן דרך משמעותית בעיצוב החשיבה והאמונות שלי כמו שהן היום. הרי הוא יצירת מופת. מי אני שאבקר אותו? אני לא אחדש דבר ולא אפתיע - זהו אלבום מופלא. המוזיקה פשוטה וחודרת, והמילים נהדרות, כיאה ללנון. האמירה החזקה מאחורי השיר "Imagine" עדיין צובטת בלב, והתמימות והפשטות ב"Jealous Guy" עדיין גורמים לי לחייך. הכל עדכני, הכל רלוונטי. הכל פשוט מצוין. "חלף עם הרוח" כל מי שיביט בכרזת הסרט המקסימה שתלויה לנו באמצע הבית, יחשוב שמדובר בסיפור אהבה מתקתק עם סוף טוב. ישן, תמים, קלאסי ומוצלח. טעות מרה! קצת קשה ליצור סיפור אהבה בלתי נשכח כאשר שתי הדמויות הראשיות הן ציניות, מתוסבכות, ולא חביבות במיוחד. אבל מי אני שאגיד שהסרט הזה הוא אינו יצירת מופת? הצילום יפהפה, הסיפור מקסים והדמויות פשוט נוגעות ללב. קלאסיקה אמיתית שהרוויחה את מקומה בהיכל התהילה של הקולנוע בכבוד רב. "מאה שנים של בדידות" עם כל הרצון להישמע אינטלקטואלית וחכמה, אפילו אני, חובבת קלאסיקות ידועה, פשוט לא נהניתי מהספר. עזבו לא נהניתי, אני בטוחה שהייתי קוראת אותו בשמחה אם בכלל הייתי מבינה מה, מתי, איפה, מי נגד מי, או פשוט... מה קורה שם?! העלילה אמנם סוחפת, אבל המחבר, מארקס, יכול לכתוב ספר קצת יותר ידידותי למשתמש הצעיר בגיל העשרה שמאוד רוצה לקרוא את ספרו, אבל פשוט לא יכול. מצטערת, אבל לקרוא כל פסקה שלוש פעמים עד שהיא תיקלט היטב במוח, זה פשוט לא הקטע שלי. אז בקיצור, חכו עד שייצא הסרט.