../images/Emo221.gif חבר, אתה ראסטאפר ../images/Emo221.gif
27 שנה אחרי מותו המוזיקה של בוב מארלי עדיין ממשיכה לסחוף אחריה מיליוני אנשים בעולם * השבוע חוגגים לו יומולדת גם בישראל, אז תנו לו בראסטה! * ואם אתם עדיין לא מכירים, זה הזמן... מאת: רביד אורן [email protected] ביום חמישי הקרוב 7.2 יחגגו למלך הרגאיי בוב מארלי יום הולדת. לא תהיה עוגה, לא נרות ואפילו חתן השמחה כבר מזמן לא חי, אבל שורה ארוכה של אמנים, ביניהם מוקי, מוש בן ארי, אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, מאור כהן, עמרי גליקמן (סולן להקת התקווה 6) ומלכה אינגדשט, תצדיע לאחד הסמלים החשובים ביותר של מוזיקת הרגאיי ושל ג'מייקה. זו לא הפעם הראשונה שחוגגים יום הולדת למלך הרגאיי המנוח. מסורת החגיגות התחילה בשנת 1991, ביוזמת ממשלת ג'מייקה, המדינה בה נולד מארלי ובה חי את מרבית שנותיו, שהכריזה על יום הולדתו כעל יום חג. במהלך השנים התרחבה המסורת, וכיום החגיגות מתרחשות גם במדינות נוספות בעולם, כמו ארצות הברית, צרפת ואנגליה. גם ישראל הצטרפה לחגיגה העולמית, והשנה היא תחגוג לו בפעם השלישית. לא סתם זכה בוב מארלי לכבוד הגדול הזה ולהכרה עולמית, ולא בחינם הפך לאגדה עוד בחייו. גם כיום, 27 שנים לאחר מותו, הוא נחשב לזמר הרגאיי המוכר והמצליח בעולם, לראשון שהצליח להפיץ מסחרית את מוזיקת הרגאיי מחוץ לגבולות ג'מייקה, אבל גם למי שנלחם כל חייו על זכויותיהם של אחיו השחורים ברחבי העולם. מארלי קידם את מאבק לחופש ולשוויון בשיריו וגם במסגרת התנועה הראסטפרית אליה הצטרף בראשית שנות ה70-. יש הטועים וקובעים כי זו כת דתית, אך למעשה מדובר בתנועה חברתית תרבותית, המבקרת את השלטון והממשל בג'מייקה כמו בשאר העולם. יעדם הרוחני הוא חזרה למקום מוצאם, אפריקה, אם לא באופן פיזי, לפחות מבחינה רוחנית. מאבקו של מארלי לשוויון ולחופש ברחבי העולם מיקם אותו כמעין קדוש בג'מייקה יחד עם פורצי דרך שחורים נוספים, כמו מרתין לותר קינג, מרווין גיי ומלקולם אקס. העולם נכבש בוב מארלי נולד לאב ממוצא בריטי ג'מייקני לבן ולאם שחורה, וסבל בילדותו מהערות גזעניות שהופנו אליו בשל מוצאו המעורב. בגיל חמש עבר עם אמו ממחוז סיינט אן בו נולד לקינגסטון, בירת ג'מייקה. בעיר זו החל מארלי את דרכו המוזיקלית ושם הקים את להקת הוויילרז האגדית, יחד עם באני ויילר ופטר טוש. הוויילרז שרו בסגנון רוטס, שזהו הרגאיי השורשי הרגוע, המחובר לטבע. בשנת 1973 הוציאו הוויילרז את אלבומם הראשון "Catch a Fire" שנמכר היטב, ובהמשך שנה שחררו את האלבום המצליח "'Burnin", שכלל את הלהיטים "Get Up, Stand Up" ו"I Shot the Sheriff". אריק קלפטון, שהקליט שנה מאוחר יותר גרסת כיסוי לשיר האחרון, הקפיץ את מארלי לתודעה העולמית. למרות ההצלחה, הלהקה התפרקה בשנת 1974 וחבריה פנו לקריירות עצמאיות. באופן מפתיע, מארלי המשיך להקליט שירים תחת השם "בוב מארלי והוויילרז", ובאותה שנה הוא שחרר את הלהיט "No Woman No Cry", מתוך האלבום "Natty Dread", שנועד לשוק הבינלאומי. בדצמבר 1974, יומיים לפני שמארלי היה אמור להשתתף בקונצרט תמיכה במייקל מאנלי, ראש ממשלת ג'מייקה, הוא נורה ונפצע על ידי מתנקש בביתו שבג'מייקה. בתקרית נפצעו גם אשתו ריטה ומנהלו האישי. למרות פציעתו הופעתו בקונצרט התקיימה כמתוכנן.
27 שנה אחרי מותו המוזיקה של בוב מארלי עדיין ממשיכה לסחוף אחריה מיליוני אנשים בעולם * השבוע חוגגים לו יומולדת גם בישראל, אז תנו לו בראסטה! * ואם אתם עדיין לא מכירים, זה הזמן... מאת: רביד אורן [email protected] ביום חמישי הקרוב 7.2 יחגגו למלך הרגאיי בוב מארלי יום הולדת. לא תהיה עוגה, לא נרות ואפילו חתן השמחה כבר מזמן לא חי, אבל שורה ארוכה של אמנים, ביניהם מוקי, מוש בן ארי, אסף אמדורסקי, ירמי קפלן, מאור כהן, עמרי גליקמן (סולן להקת התקווה 6) ומלכה אינגדשט, תצדיע לאחד הסמלים החשובים ביותר של מוזיקת הרגאיי ושל ג'מייקה. זו לא הפעם הראשונה שחוגגים יום הולדת למלך הרגאיי המנוח. מסורת החגיגות התחילה בשנת 1991, ביוזמת ממשלת ג'מייקה, המדינה בה נולד מארלי ובה חי את מרבית שנותיו, שהכריזה על יום הולדתו כעל יום חג. במהלך השנים התרחבה המסורת, וכיום החגיגות מתרחשות גם במדינות נוספות בעולם, כמו ארצות הברית, צרפת ואנגליה. גם ישראל הצטרפה לחגיגה העולמית, והשנה היא תחגוג לו בפעם השלישית. לא סתם זכה בוב מארלי לכבוד הגדול הזה ולהכרה עולמית, ולא בחינם הפך לאגדה עוד בחייו. גם כיום, 27 שנים לאחר מותו, הוא נחשב לזמר הרגאיי המוכר והמצליח בעולם, לראשון שהצליח להפיץ מסחרית את מוזיקת הרגאיי מחוץ לגבולות ג'מייקה, אבל גם למי שנלחם כל חייו על זכויותיהם של אחיו השחורים ברחבי העולם. מארלי קידם את מאבק לחופש ולשוויון בשיריו וגם במסגרת התנועה הראסטפרית אליה הצטרף בראשית שנות ה70-. יש הטועים וקובעים כי זו כת דתית, אך למעשה מדובר בתנועה חברתית תרבותית, המבקרת את השלטון והממשל בג'מייקה כמו בשאר העולם. יעדם הרוחני הוא חזרה למקום מוצאם, אפריקה, אם לא באופן פיזי, לפחות מבחינה רוחנית. מאבקו של מארלי לשוויון ולחופש ברחבי העולם מיקם אותו כמעין קדוש בג'מייקה יחד עם פורצי דרך שחורים נוספים, כמו מרתין לותר קינג, מרווין גיי ומלקולם אקס. העולם נכבש בוב מארלי נולד לאב ממוצא בריטי ג'מייקני לבן ולאם שחורה, וסבל בילדותו מהערות גזעניות שהופנו אליו בשל מוצאו המעורב. בגיל חמש עבר עם אמו ממחוז סיינט אן בו נולד לקינגסטון, בירת ג'מייקה. בעיר זו החל מארלי את דרכו המוזיקלית ושם הקים את להקת הוויילרז האגדית, יחד עם באני ויילר ופטר טוש. הוויילרז שרו בסגנון רוטס, שזהו הרגאיי השורשי הרגוע, המחובר לטבע. בשנת 1973 הוציאו הוויילרז את אלבומם הראשון "Catch a Fire" שנמכר היטב, ובהמשך שנה שחררו את האלבום המצליח "'Burnin", שכלל את הלהיטים "Get Up, Stand Up" ו"I Shot the Sheriff". אריק קלפטון, שהקליט שנה מאוחר יותר גרסת כיסוי לשיר האחרון, הקפיץ את מארלי לתודעה העולמית. למרות ההצלחה, הלהקה התפרקה בשנת 1974 וחבריה פנו לקריירות עצמאיות. באופן מפתיע, מארלי המשיך להקליט שירים תחת השם "בוב מארלי והוויילרז", ובאותה שנה הוא שחרר את הלהיט "No Woman No Cry", מתוך האלבום "Natty Dread", שנועד לשוק הבינלאומי. בדצמבר 1974, יומיים לפני שמארלי היה אמור להשתתף בקונצרט תמיכה במייקל מאנלי, ראש ממשלת ג'מייקה, הוא נורה ונפצע על ידי מתנקש בביתו שבג'מייקה. בתקרית נפצעו גם אשתו ריטה ומנהלו האישי. למרות פציעתו הופעתו בקונצרט התקיימה כמתוכנן.