Shani Brenner 123
New member
../images/Emo221.gifריטה כותבת על הדרך לאלבום החדש../images/Emo221.gif
ריטה כותבת יומן אישי - מתוך האתר הרשמי Rita.co.il 25-8-2011 לפני כשבע עשרה שנים עליתי על מטוס בניו יורק בדרכי לארץ מסיבוב הופעות בארה"ב. התיישבתי לי ליד גבר בסביבות ה-50 או ה-60, אמרנו שלום בנימוס אחד לשני ושקעתי בצפיית הסרט שהקרינו. לאחר כמה שעות פנה אלי שכני לטיסה ושאל "ומה את הולכת לעשות אחרי תסיימי להיות זמרת?". נעלבתי מהשאלה, חשבתי שהוא ציני וחצוף ועניתי לו שעדיין לא שקלתי את האופציות. "אני שואל מפני שהייתי מציע לך שיום אחד תחקרי את התרבות שממנה באת. יש לי הרגשה שאין לך מושג עד כמה עשירה וחשובה התרבות הזו שלך. שמעי, אמנם אני כמו שמכנים ממוצא אשכנזי, אבל אני פרופ' לתרבות הפרסית ואני מרצה בכל העולם על השורשים שלך. שורשייך הפרסיים הם המקור לכל כך הרבה, קחי את הזמן, לכי תעשי את המסע, את תהיי גאה בה". בזמן שהקשבתי לו , עין אחת הייתה נעוצה בסרט. העלילה שם עניינה אותי באיזו מידה, הייתי עייפה, וידעתי שארצה לשיר כל חיי וגם ככה אין לי הרבה זמן לעוד התעסקות, מלבד בתרבות הקרובה ביותר שלי, התא המשפחתי. ככה שמה שנשאר לי מהשיחה עם האיש המרתק הזה (שהסביר לי עוד כל מיני דברים, שאולי יום אחד אזכיר אותם), הוא זכרון מוחבא בתוך מגירה בתוכי ביודעי שיקח עוד הרבה זמן עד שאממש את מה שהאיש במטוס מניו ניורק, שאינני זוכרת את שמו, הציע לי שאעשה.
ריטה כותבת יומן אישי - מתוך האתר הרשמי Rita.co.il 25-8-2011 לפני כשבע עשרה שנים עליתי על מטוס בניו יורק בדרכי לארץ מסיבוב הופעות בארה"ב. התיישבתי לי ליד גבר בסביבות ה-50 או ה-60, אמרנו שלום בנימוס אחד לשני ושקעתי בצפיית הסרט שהקרינו. לאחר כמה שעות פנה אלי שכני לטיסה ושאל "ומה את הולכת לעשות אחרי תסיימי להיות זמרת?". נעלבתי מהשאלה, חשבתי שהוא ציני וחצוף ועניתי לו שעדיין לא שקלתי את האופציות. "אני שואל מפני שהייתי מציע לך שיום אחד תחקרי את התרבות שממנה באת. יש לי הרגשה שאין לך מושג עד כמה עשירה וחשובה התרבות הזו שלך. שמעי, אמנם אני כמו שמכנים ממוצא אשכנזי, אבל אני פרופ' לתרבות הפרסית ואני מרצה בכל העולם על השורשים שלך. שורשייך הפרסיים הם המקור לכל כך הרבה, קחי את הזמן, לכי תעשי את המסע, את תהיי גאה בה". בזמן שהקשבתי לו , עין אחת הייתה נעוצה בסרט. העלילה שם עניינה אותי באיזו מידה, הייתי עייפה, וידעתי שארצה לשיר כל חיי וגם ככה אין לי הרבה זמן לעוד התעסקות, מלבד בתרבות הקרובה ביותר שלי, התא המשפחתי. ככה שמה שנשאר לי מהשיחה עם האיש המרתק הזה (שהסביר לי עוד כל מיני דברים, שאולי יום אחד אזכיר אותם), הוא זכרון מוחבא בתוך מגירה בתוכי ביודעי שיקח עוד הרבה זמן עד שאממש את מה שהאיש במטוס מניו ניורק, שאינני זוכרת את שמו, הציע לי שאעשה.