JuSt My LuCk
New member
../images/Emo221.gifBubble wrap פרק 23 ../images/Emo221.gif
אני יודעת שאתמול היה היום שלי... אני מצטערת שפרסמתי היום אבל האינטרנט שלי נדפק ורק היום תיקנו לנו אותו.... אני מצטערת
טוב בכל מקרה אנחנו מתקרבים לסוף... וטוב רציתי להגיד לכן תודה שאתן קוראות את הסיפור שלי ותודה על כל התגובות אני ממש מעריכה את זה
אז תהנו
דני קפץ על בוריס שבדיוק הסתובב עם גבו אליו. בוריס נפל על הריצפה. דני תפס בחוזקה בפרק ידו של בוריס והוציא ממנה את הסכין. הם זזו כל כך מהר שכמעט ולא הצלחתי לעקוב, דאגי עמד לידי תופס אותי באחיזה רפויה כאילו שכח היכן הוא. "טוב התקשרתי למשטרה הם אמרו למנוע פציעות ודברים כאלה עד שהם יגיעו...." אמר טום "אחי... אני חושב שכבר מאוחר מדי לזה" אמר דאגי בקול קצת משועשע... בנים,נהנים מכל דבר. "אולי תעזרו לו!??!?!!?" צעקתי בהיסטריה כאשר דאגי ובוריס המשיכו להתגלגל על הריצפה כאשר דני אוחז בסכין. "צודקת!" הם אמרו ונעלמו לכמה שניות, בסוף הם חזרו עם דלי מים והחלו לשפוך אותו עליהם. "מה לעזאזל בנים?!" צעקתי, כמובן שהמים רק הרתיחו את בוריס ואת דני והם נלחמו ביותר אגרסיביות. כעת כבר היה אפשר לשמוע את הסירנה של המשטרה. "אז קראתם למשטרה אה?!" צעק בוריס מעבר לאגרופיו של דני. "כן אז מה אתה הולך לעשות עם זה?!" שאל הארי בציניות. "את זה!" אמר בוריס והוציא עוד סכין מהכיס ותקע אותה בבטנו של דני שניסה בכל כוחו להאבק. "איה!!!" צעק דני ושטף של דם זרם מפציעו. "דני!!!!!!!!!!!!!!!!"צעקתי ורצתי לעברו ובדיוק לפני שהגעתי אליו הרגשתי משיכה, סובבתי את ראשי וראיתי את הארי אוחז במותני. "הארי עזוב אותי!" צעקתי בכעס ונאבקתי בו מתבוננת בדני מסתובב על צידו ובבוריס שעל פניו התנוסס מבט של ניצחון. "יא #@$#%$^%&^%*&^$%%^#$%@%$#$$##^&%....." שטף של קללות זרמו מפי לעבר בוריס. בוריס רק צחק וצחק בלגלוג. לפתע דני התרומם על ברכיו לקח את הסכין ותקע אותה באיזור הצלעות של בוריס. בוריס בעודו צוחק נפל על הריצפה והחל גם הוא לדמם. המשטרה הגיעה והחלה ישר לתחקר אותנו לפתע הם הבחינו בדני ובוריס שניהם כעת מחוסרי הכרה. "כאן ג'יימס אני צריך נט"ן לשני פצועים דחוף בפארק מידנייט בבקשה עבור" אחד השוטרים אמר במכשיר הקשר "בדרך, עבור" אמר קול נשי מהצד השני. שני אנבולניס הגיעו למקום, הם לקחו את דני ואת בוריס, התקושרת הגיעה גם כן ואנשים הצטופפו לראות יותר טוב את המחזה הנורא. עליתי לאנבולנס לצד דני, צוות המטפלים עבד במרץ וניסה לייצב אותו עוד לפני ההגעה לבית החולים. כאשר הגענו שלחו אותי לחדר ההמתנה אליו מיהרו להגיע השאר. חיכינו שם במתח שעות על גבי שעות עודדנו אחד את השני ואמרנו כל הזמן "יהיה בסדר". לפתע הרופא יצא "מה שלומו דוקטור?" שאל טום בשקט "אני מצטער לומר ש... איבדנו אותו.
אני יודעת שאתמול היה היום שלי... אני מצטערת שפרסמתי היום אבל האינטרנט שלי נדפק ורק היום תיקנו לנו אותו.... אני מצטערת
