../images/Emo221.gif../images/Emo189.gifמסע אסטרלי-מהו?
שוטטתי קצת ברשת... ומצאתי מאמר מאוד מעניין "אנו רגילים כל כך לראות את העולם הפיזי שלנו, כמוחשי ומוצק, עד שההכרה בכך שישנו עולם, בו כוח המשיכה לא שולט, וצורות משתנות תוך כדי כך שחושבים עליהם, או מתגלים אנשים אשר נפטרו, גורמת לנו להלם. המישור האסטרלי עשוי מחומר עדין מסוים, וכאשר אדם חש רגשות מסוימים הם נוצרים במישור האסטרלי מחומר זה. המישורים האסטרליים הנמוכים מורכבים מהתגשמות של רגשות שליליים כמו פחד, חרדה, שנאה, תשוקה וכו'. המישורים האסטרלים מכילים את כל אשר אנו יוצרים בדמיון שלנו, לכן, מקומות כמו גן עדן או גיהנום לסוגיהם ולצורותיהם קיימים, בהתאם לכל תפיסה של כל דת. הם גם מיושבים בנשמות של האנשים מהגזע או הדת המתאימה. כאשר אנו קוראים יצירות ספרותיות מסוימות, אנו למעשה מגשימים במחשבה שלנו את הדמויות המופיעות שם. כל קורא מוסיף נדבך בהגשמתם של הדמויות הספרותיות הללו במישורים האסטרליים. העובדה שהאדם יוצר במישור האסטרלי בעזרת מחשבותיו ורגשותיו, הופכת אותו לבורא בזעיר אנפין, ומאחר והאדם הוא יצור בעל בחירה חופשית, הוא יכול להביא לידי התגשמות במישור האסטרלי דווקא את אותם דברים מהם הוא ירא או שונא! "אם נרצה, נוכל למצוא גם במקורותינו מצבי תודעה שהם מעין מסעות אסטרליים. ידוע למשל שביום השבת נמצא האדם היהודי בעל התפתחות רוחנית גבוהה, במסע של התעלות נפש למישורים גבוהים של קדושה. הוא נמצא במצב של מעין תחושת ריחוף והתעלות משך כל יום השבת. עם צאת השבת ולשם ההפרדה בין מצב זה למציאות החולין, נוהגים בעת ההבדלה להריח בשמים ולאמר: "שובי נפשי למנוחייכי..." דהיינו, אנו מזמינים את הגוף האסטרלי שלנו לשוב ולהיות במצב מקביל עם הגוף הפיזי. (בהקשר לאנרגיות השוררות בעולמינו ביום השבת ולהקבלה שבין היום השביעי לאלף השביעי לפי הקבלה, נדון במאמר ניפרד) השפה העברית עשירה במטבעות לשון המצביעות על מצב של היפרדות הנפש מן הגוף, ולמעלה מזה. למשל הבטוי "יצאה נפשי לקראתו", זה מזכיר את השלב השלישי של המסע האסטרלי. באשר לתופעת השינה, ניתן גם כאן להבין מתוך משמעות תפילת הבוקר על נדודי הנפש ומסעותיה בשעת השינה. אנו נוהגים לומר בתפילת "מודה אני" את המילים: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמותנך...". האם חוויתם חוויה כזו? אשמח לשמוע חוויות
קישור
שוטטתי קצת ברשת... ומצאתי מאמר מאוד מעניין "אנו רגילים כל כך לראות את העולם הפיזי שלנו, כמוחשי ומוצק, עד שההכרה בכך שישנו עולם, בו כוח המשיכה לא שולט, וצורות משתנות תוך כדי כך שחושבים עליהם, או מתגלים אנשים אשר נפטרו, גורמת לנו להלם. המישור האסטרלי עשוי מחומר עדין מסוים, וכאשר אדם חש רגשות מסוימים הם נוצרים במישור האסטרלי מחומר זה. המישורים האסטרליים הנמוכים מורכבים מהתגשמות של רגשות שליליים כמו פחד, חרדה, שנאה, תשוקה וכו'. המישורים האסטרלים מכילים את כל אשר אנו יוצרים בדמיון שלנו, לכן, מקומות כמו גן עדן או גיהנום לסוגיהם ולצורותיהם קיימים, בהתאם לכל תפיסה של כל דת. הם גם מיושבים בנשמות של האנשים מהגזע או הדת המתאימה. כאשר אנו קוראים יצירות ספרותיות מסוימות, אנו למעשה מגשימים במחשבה שלנו את הדמויות המופיעות שם. כל קורא מוסיף נדבך בהגשמתם של הדמויות הספרותיות הללו במישורים האסטרליים. העובדה שהאדם יוצר במישור האסטרלי בעזרת מחשבותיו ורגשותיו, הופכת אותו לבורא בזעיר אנפין, ומאחר והאדם הוא יצור בעל בחירה חופשית, הוא יכול להביא לידי התגשמות במישור האסטרלי דווקא את אותם דברים מהם הוא ירא או שונא! "אם נרצה, נוכל למצוא גם במקורותינו מצבי תודעה שהם מעין מסעות אסטרליים. ידוע למשל שביום השבת נמצא האדם היהודי בעל התפתחות רוחנית גבוהה, במסע של התעלות נפש למישורים גבוהים של קדושה. הוא נמצא במצב של מעין תחושת ריחוף והתעלות משך כל יום השבת. עם צאת השבת ולשם ההפרדה בין מצב זה למציאות החולין, נוהגים בעת ההבדלה להריח בשמים ולאמר: "שובי נפשי למנוחייכי..." דהיינו, אנו מזמינים את הגוף האסטרלי שלנו לשוב ולהיות במצב מקביל עם הגוף הפיזי. (בהקשר לאנרגיות השוררות בעולמינו ביום השבת ולהקבלה שבין היום השביעי לאלף השביעי לפי הקבלה, נדון במאמר ניפרד) השפה העברית עשירה במטבעות לשון המצביעות על מצב של היפרדות הנפש מן הגוף, ולמעלה מזה. למשל הבטוי "יצאה נפשי לקראתו", זה מזכיר את השלב השלישי של המסע האסטרלי. באשר לתופעת השינה, ניתן גם כאן להבין מתוך משמעות תפילת הבוקר על נדודי הנפש ומסעותיה בשעת השינה. אנו נוהגים לומר בתפילת "מודה אני" את המילים: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמותנך...". האם חוויתם חוויה כזו? אשמח לשמוע חוויות