דרושים מרואיינים

[דיסוצ]

../images/Emo222.gifדרושים מרואיינים

עתונאי יהודי (ניצול שואה) המתגורר בגרמניה מבקש לכתוב כתבה על בני נוער ישראליים בני דור שלישי לשואה, אשר מקעקעים על זרועם את המספר שקעקעו הגרמנים על זרועות בני משפחתם. מי שעונה לתיאור הנ"ל ומוכן להתראיין בנושא מוזמן לפנות אליי במסרים. תודה.

 

[ענת אדרת]

זאת לא תופעה רחבה

הפורום שלנו קיים כמעט שנה, ועד היום נכנס איש אחד, דור שני שעשה זאת, וסיפר שבנו מתעניין בנושא. תוכלי למצוא אותו, אם תדפדפי בסבלנות אחורה. אם העיתונאי יסכים, אולי אפשר יהיה להעלות כאן בעברית תקציר של המאמר. לעניות דעתי זאת תופעה מצמררת, אני מתנגדת, אך מבינה את המניעים של אלו שעושים זאת.

 

[deebeebee]

אני לא יודעת מה המניעים

וזה מצמרר אותי.

 

[ענת אדרת]

זה בדיוק המניע - לצמרר../images/Emo186.gif

זו הסיבה שלא הצעתי לבחורה לפנות לפורומים של נוער, כדי לא לתת את הרעיון הזה לנוער שעוד לא חשב על זה.

 

[דיסוצ]

תודה, אחפש אותו.

אני מסכימה שזו תופעה מצמררת, ולא הייתי מעלה על דעתי שהיא קיימת בכלל... אם ימצאו מרואיינים והוא אכן יכתוב את הכתבה, אשמח להעלותה לכאן בעתיד.

 

[ללי שוברת שתיקה]

תגובה שונה

אומנם לא נתקלתי בתופעה הזו מעולם, אבל יחד עם הזעזוע, אצלי ישר נידלקה נורת ה - " גאוני"! זה היה הדבר הראשון שחשבתי לפני שניות אחדות כשקראתי את ההודעה. האמת.... לי זה בטח היה נותן רעיון, רק שאף אחד מסבי או סבתותי לא היה במחנות ולא נשא מספר. ככל שעוברות השניות, אני פשוט חושבת שזה יותר גאוני. אבל זו רק אני.... מצטערת אם זה מזעזע או פוגע במישהו, זו כמובן לא הכוונה.

 

[ענת אדרת]

../images/Emo41.gifזאת בדיוק השאלה../images/Emo41.gif

שאלה שמעסיקה אותי בעקבות השרשור הזה: איפה עובר הגבול בין לזכור ולהנציח את קורבנות השואה, לבין להחיות מחדש את השואה. אנשים לא מסתובבים עם טלאי צהוב וכדו', אבל אנשים בונים אנדרטאות, ואתרים לזכר הניספים ומספרים את סיפוריהם. איפה לדעתך עובר הגבול הזה בין זכרון והנצחה לבין להחיות מחדש את השואה באמצעות קעקוע מספר על היד?

 

[ללי שוברת שתיקה]

לדעתי

לדעתי זו לא החייאה, זו השרשרת. אני לא חושבת שצריך אולי לנפנף בזה על זרוע חשופה בכל היזדמנות, אבל זה משהו שאולי הייתי עושה בצינעה, כאקט פרטי ביותר לזכור מישהו שהוא לא איזה היסטוריה עתיקה, אלה מישהו קרוב, שעל ברכיו הייתי אמורה לגדול. אז נכון שבמקרה שלי זה לא רלוונטי, אבל מבחינת האופי שלי, יש סיכוי שאם רעיון כזה היה מתגלגל אלי וכן היה רלוונטי אז היה יוצא לפועל. זה כמו שאני לא רוכשת מוצרים תוצרת גרמניה,זה אקט פרטי, אני לא מנסה לשכנע אף אחד להתנהג כמוני או להבין וכו.. זה המשהו הקטן שאני בוחרת לעשות, גם לא לנסוע לגרמניה. נכון, אני נוסעת לאוסטריה, שלכאורה גרועה באותה מידה, אבל פה בדיוק אני מעבירה את הקו הדק, הפופורציה שבין משהו סימבולי עבורי לבין לתת לזה לקבוע את חיי. אני חושבת שגם נתתי דוגמה יפה בשירשור פה למטה, כשכתבתי על האחיין שלי. ( לא זוכרת את נושא השירשור בדיוק). לסיכום, כפי שאני תמיד אומרת, אין עבר בלי עתיד! ואם לא היינו מבינים את זה וזוכרים את זה, מזימתו של נסראללה ודומיו, היתה יוצאת לפועל. וכן, אני בהכרח רואה את הקשר בין העבר להווה ולעתיד ואת החשיבות של החוליות השונות בשרשרת.

 

[ללי שוברת שתיקה]

אין עתיד בלי עבר!

כמובן תיקון מתבקש.

 

[ענת אדרת]

תודה רבה ללי

מעבר לעובדה שקעקוע מספר נראה לי אקט קיצוני. אנחנו מסכימות לגבי הרעיון של שימור העבר למען העתיד. כל טוב ללי ותודה, ובהצלחה בהמשך.

 

[ללי שוברת שתיקה]

פתאום נזכרתי..

במשפט מן האגדה " ובכל דור ודור, באים עלינו להשמידיינו..." "והיגדת לבינך... " כל כך אקטואלי ורלוונטי!