כמה גבוה / נמוך נמצא האופק?

[tlingit]

../images/Emo222.gifכמה גבוה / נמוך נמצא האופק?

קרה לכם? מתאמן/מתאמנת אשר מתארים חזון שבעצם נמצא במרחק שנתיים-חמש שנים קדימה, כלומר השינוי הבא שעלה על דעתם אבל לא מצליחים לראות יותר רחוק מזה הנסיון לשאול בפרספקטיבה הפוכה – כשתסתכל/י לאחור בסוף חייך, מה תשמח/י לראות או מה היה מיותר, על מה היית מוותר/ת – לא מצליח להגיע לתשובות שונות בהרבה. גם הנסיון להשתמש בזכייה בהגרלת ה 50 מליון המפורסמת מעלה הצעות של טיול מסביב לעולם אבל בלי הצלחה לקשור את זה לחיי המתאמן/מתאמנת. אילו עוד רעיונות יש לכם לנסות למתוח את שרירי הדמיון והתעוזה לחלום

האם בכלל צריך? או שעדיף להשאר עם המתאמנים במקום בו הם בוחרים (לפחות כרגע) להיות?

 

[צביקה38]

אפשר....

לבקש מהמתאמן לתאר היכן יהיו הילדים שלו בעוד 5 שנים,10 שנים.מה יקרה למקום העבודה שלו וכדומה ואחר כך לחזור אליו,אישית-אולי אחרי שידמיין את הסביבה יהיה לו קל יותר או נוח יותר למצוא את עצמו בתוכה. תלוי בפרסונה כמובן. סופשבוע נפלא צביקה ברגמן

 

[עידית רון]

טווח ארוך וקצר

מודה מתלבטת. האם נכון להסתכל כל כך קדימה או לטווח יותר קצר עד שנה. מזהה שהקושי שלי, הוא שלי! שבמהירות האור, עוברת שינויים בהתקדמות המקצועית שבד"כ לא רק שלא תכננתי, גם לא פינטזתי עליהם. לכן לחשוב היום על עוד חמש שנים בפרוט נראה לי קושי זמנים קצרים יותר של טווח עד עוד שנה אפשרי ויותר רלוונטים לגבי. מכאן שמקצועית קשה לי עם מתאמנים למקד אותם למחשבה שכזאת. מעבר כמובן למסגרת מאד גדולה עבורם זוגיות, ילדים, אהבה ועוד. אשמח למחשבות הארות מקצועיות, ואישיות של חברי הפורום. ערב נפלא לכולם

 

[tlingit]

../images/Emo45.gif הרעיון מצא חן בעיני

להוביל קודם לסביבה העתידית, כלומר לאפשר קפיצת דמיון בתחום אחד ואז להשתמש בזה לתחום אחר. (חייבת לומר שספקותי ישר מזנקים ואומרים שהתשובה תהיה עדיין אותו דבר אבל הרי אין טעם לנחש אלא לנסות ולראות מה קורה. אנשים תמיד יכולים להפתיע)

 

[צביקה38]

עתידנות ../images/Emo187.gif

יש מקצוע חדש ושמו עתידן ומטרתו של בעל המקצוע לנסות להבין מה יהיה בעתיד ולבסס את המחקר שלו. אני מניח שניתן לקחת מלימודי מקצוע זה חומר ולהשליך ממנו לתהליך האימון. בשורות טובות צביקה ברגמן

 

[הגבירה מן האגם]

אשמח אם תרחיבי

בעניין הצורך לצייר אופק רחוק כל-כך. אני לא בטוחה שהבנתי את השאלה. להסתכל אחורה מסוף חיי נראית לי שאלה מעניינת אולי אבל לא מעוררת אותי לפעולה. בברכה,

 

[tlingit]

אנסה ../images/Emo22.gif

השאלה היא בעצם למה שואף המתאמן? מה הסיבה או המטרה שמניעה אותו? לאן הוא רוצה להגיע? בשביל מה כל הפעילות שהוא מתווה ומתכנן? האם פשוט עושים דברים כי צריך לעשותם? כי אסור לשבת בטל? כי בסוף הלילה שיעבור מהר צריך לקום לעבודה? האם יש סיבה ללכת ולהתאמץ להקים את זה או להרים את ההוא או שהוא פשוט פועל מתוך הרגלים, פרדיגמות, סיפורים שהוא מכיר? הכוונה שלי היא לנסות לברר, עוד לפני שמתעוררים לפעולה, אם הוא/היא רוצים למצא מטרה או תכלית לקיומם בעולם מעבר לקיום היום-יומי. והשאלה היא האם צריך לעשות בירור כזה, או לעזוב את "העניין המטפיזי", ללכת עם המתאמן/מתאמנת ולעבוד על השגת הדברים שנמצאים ברשימה שלהם? הצלחתי להסביר? במידת מה עידית רון הדהדה את השאלה שלי.

 

[שרון גור]

השאלה שלי היא...

מה השאלה שלך ומה השאלה שלו?

כשקראתי היתה לי תחושה לא ברורה לגבי מה שלך ומה שלו בסוגיה הזו. יש בזה משהו?

 

[tlingit]

../images/Emo203.gif

השאלה היא שלי מלכתחילה כמובן

 

[נרקיס גל]

כמה מילים על חזון

אני ממליצה לקרוא את שני הספרים של רובין שארמה:"גלה את יעודך" ו"מי יבכה כשתמות". הם מתיחסים לשאלת החזון. וכמובן את הפרק "צפה את הסוף מראש" בספרו של סטיבן קובי - שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד. להלן ציטטה מספרו של קובי, מעין פרומו כדי לעורר את החשק לקרוא את ההמשך: "ראה את עצמך הולך להלוויה של אדם אהוב. דמיין את עצמך נוהג לבית הלוויות או לבית הקברות, מחנה את מכוניתך ויוצא ממנה. הנה אתה נכנס ורואה את האבלים מחזיקים פרחים בידיהם. אתה רואה את פניהם של חברים ובני משפחה וממשיך קדימה. אתה מרגיש את צער האבידה המשותף לנוכחים, את תחושת הסיפוק שהם מקרינים בשל עצם ההיכרות עם הנפטר. בעודך ממשיך לנוע אל קדמת האולם, מתחוור לך בבת אחת כי זוהי ההלוויה שלך. האנשים האלה כולם באו לחלוק לך כבוד אחרון, להביע רגשי אהבה והערכה לחייך." וההמשך מדבר על הנאומים שישאו בהלוויה האנשים מחייך. ובאשר לדרך בה אני נוהגת לעבוד עם המתאמנים על המטרות שלהם.המתאמנים שלי כותבים את סדר היום המפורט שלהם עוד עשרים שנה:ב- 27.1.2026 . זוהי נקודת המוצא וממנה חוזרים לאחור למטרות שלהם לטווח הבינוני ומשם = לטווח הקצר של תקופת הסכם האימון. ולסיום: נראה לי שהדרך הנכונה בכל מקרה היא להתנסות. לחבר את החזון שלי, לשוב ולעבד אותו. ולבוא אל האימון מתוך ההגשמה של החזון הזה. מאחלת לכולכם שבת חמימה ונעימה

 

[הגבירה מן האגם]

הרעיון ליצור סביבה עתידית

טוב לאנשים מסויימים ולאחרים לא. יש כאלה שזה גורם להם תחושה או אפילו הבנה שאין להם בעצם מושג לאן הם רוצים להוליך את חייהם, מה שמחליש למדי. בשל כך אני מעדיפה להשתמש בכלים שיעזרו להם לברר את הליבה שלהם כבני-אדם, להבהיר לעצמם מהם הערכים המרכזיים סביבם הם פועלים או מעוניינים לפעול. אז, זה לא משנה היכן בזמן אתה נמצא. יש כאלה שציור האופק הרחוק נותן להם דווקא כיוון והם בהחלט יכולים לבנות לעצמם "תכנית חומש" המעצימה אותם. גם במקרה כזה, ציור האופק אינו מספיק. צריכים גם תכנית פעולה ולוח-זמנים כדי להגיע לשם. במקרה כזה התכנון אחורנית היא טכניקה מצויינת משום שהיא הופכת את החיבור בין העכשיו לאופק הרחוק לדרך ברורה. אני נוטה שלא להרחיק עם רוב המתאמנים מעבר לשישה חודשים קדימה ומשם לתכנן אחורה. בדרך הזו הכל הופך להיות הרבה יותר ממוקד עשייה ובר השגה בטווח הנראה לעין. אנשים לומדים את הקצב הנכון להם והופכים יותר מציאותיים לגבי המשאבים וקצב ההתקדמות שלהם. מקווה שכיוונתי לשאלתך. בברכה,

 

[אבי בכר 2005]

זה מה שיש

עולות לי כמה שאלות כאן, 1. את אומרת לא מצליחים לראות יותר רחוק מזה,מה פרוש לא מצליחים? מה הם אומרים? מה התשובה שלהם? 2. את מציבה שאלה שניה ששוה לעמוד עליה משני הבטים, אחד "כשתסתכל/י לאחור בסוף חייך" יש בזה משהו פסימי, סופני,אני מעדיף לראות קדימה ,שנית למה לדבר על מה היית מוותר? למה זה רלוונטי? את חושבת שזה משהו שמעצים את המתאמן? 3. את אומרת גם "לא מצליח להגיע לתשובות שונות בהרבה" שווה לחשוב, שאולי זו התשובה שלו וללכת בדרך שהוא בוחר. 4. לבסוף את אומרת או שעדיף להשאר עם המתאמנים במקום בו הם בוחרים (לפחות כרגע) להיות?, אני הייתי מנסח זאת כך "לצעוד עם המתאמן בדרך שהוא בוחר ובקצב שהוא מטווה, התפקיד שלנו זה לבדוק יחד איתו כל הזמן שזו אכן הדרך שבא הוא רוצה ללכת וזה אכן הקצב שיבא אותו ליעדו בצורה האפקטיבית ביותר" לפעמים אנחנו נוטים לחשוב שיש דרך קצרה יותר ממה שהוא בחר ואכן אולי אנו צודקים אבל אז הוא עלול לפסיד שעור חשוב עבורו בדרך שהוא בחר ושללא שיעור זה הוא יגיע אל היעד, אבל לא מוכן, אותו דבר לגבי הקצב. לשאלתך בכותרת, מהו בעצם אופק? אופק הוא דבר יחסי מטבע הגדרתו , הוא אינו משהו שקיים באופן אובייקטיבי, אופק זה הדבר הכי רחוק שאתה יכול לראות, כל אחד והאופק שלו. סוף שבוע מצויין לכולם

 

[נרקיס גל]

סדר בבלאגן

משהו השתבש בסדר הדברים התגובה של אבי מופיעה כתגובה לדברי אך מתיחסת לדברים קודמים. שבת מתוקה!

 

[tlingit]

../images/Emo223.gif

1- הכוונה שהם מתרכזים ומתארים מהלכים שבעצם מתייחסים לשנה-שנתים-שלוש הקרובות. 2 – ההסתכלות מסוף החיים בעצם מקבילה לתיאור שנרקיס גל הביאה מספרו של סטיבן קובי שפשוט יוצר תמונה של הדברים שייאמרו בלוויה... פסימיות היא עניין אישי, אני משתדל לדבר על תקופת הפנסיה, שהיא תקופה שסוגרת פרק ומתחילה פרק לא פחות משמעות (בהתחשב בזה שהיום תוחלת החיים עולה) על מה לוותר כשמסתכלים מסוף החיים, מתקופת הפנסיה? למשל: דברים שעושים ו/או נצמדים אליהם בגלל חששות / פחדים / נוחות; וגם מחירים שאולי היה עדיף לא לשלם – בבריאות, ביחסים עם משפחה וחברים וכדומה 3 – זו בדיוק היתה שאלתי, האם להמשיך עם הקצב של המתאמן/מאתמנת או לנסות שוב לאתגר למבט קצת רחוק יותר. בסופו של דבר ערכי המתאמן קודמים, ובודאי שאלך עם בחירתו אבל השאלה היתה האם לנסות שוב. 4 – אני מקבלת את הניסוח של הצעידה בדרך ובקצב שהמתאמן מתווה.

 

[דורון בללי]

../images/Emo204.gifלמתוח את שרירי הדמיון......

אחת הדרכים אותן אני מציע למתאמנים היא פשוט לתאר בכתב את סדר היום האופייני שלהם בעוד 20 שנים. הבקשה שלי היא: תאר את העתיד שלך. הייה ספציפי. פרט ככל שיותר לגבי איך נראים חייך האישיים והמקצועיים. מי אתה הולך להיות, מה מנחה אותך, מה סדר היום האידיאלי שלך, היכן אתה גר, עם מי, מתי אתה קם בבוקר, מה אתה אוכל, מה את עושה, במה אתה עובד, עיסוקים, תחביבים, יחסים, וכו' וכו' וכו'... רשום סדר יום אופייני משעת הקימה ועד לשעת השינה. זה המקום לחלום...לתת ביטוי לכל המאוויים שלך, אפילו כאלו שנדמה כי הם אינם אפשריים או רחוקים מהישג... (רשום עד עמוד שלם מודפס של כל תחומי החיים: משפחה, זוגיות, קריירה, מגורים, כסף, פנאי, בריאות..). התוצאות בדרך כלל מפתיעות. ישנם אנשים שנרתעים מהמילה חזון ואני לא בהכרך משתמש בה. אני בכל מקרה נשאר ועובד עם מה שיש - עם מה שהמתאמן בוחר להיות ויודע שדברים מתפתחים במהלך האימון. מה דעתך?

 

[ענתוצאות]

קרוב, רחוק ומה שביניהם

אם מאגר הכלים והשיטות שברשותינו יכיל את מה שנחוץ כדי לעזור למתאמן להתבונן על עתידו הרחוק וגם לבחון את האופק הקרוב יותר (עד שנה) נוכל, על פי אופיו של המתאמן ואופיו של האימון להחליט עם אנחנו מפליגים רחוק - ועד כמה ולהשתמש בכלי הרלוונטי. לעניות דעתי, פחות נכון ופחות אפקטיבי להחליט לאיזה אופק אנחנו מכוונים, כנוסחה קטגורית במקום זאת, אפשר להכיר ביתרונו של האופק הרחב וגם הצר לפתח כלים רלוונטיים לשני המצבים ולדעת מתי משתמשים ואיפה. יש כמה דרכים לאפשר למתאמן לפגוש את האופק הרחוק שלו - חלקם מפעילים את האונה הימנית (דמיון, יצירתיות) וחלקם את האונה השמאלית של המוח (ראציונאלי, מנוסח). הדרך הראשונה מלווה בכלי כמו "תכנון מסיבת הגבורות שלך" (מי יהיה, מי ישא ברכה, מה יאמר בברכה....), או תרגיל של מפגש עם פיה המאפשרת לך להיות מי שתרצה ומתי שתרצה (גם מעבר לגבולות ההגיון) ואתה מתבקש ליצור 6דמויות שונות של עצמך ב- 6 חלקים של מעגל החיים. אפשר בחלק הזה להשתמש גם בקלפי אימון. הם יעילים מאד. לחלק הריאלי, הגיוני, אנליטי יותר - אני מבקשת מהמתאמן לכתוב לעצמו מכתב ובו תיאור חלקים שונים מחייו בעוד 10 שנים. את המכתב הוא סוגר במעטפה , נותן לאדם קרוב אליו ויפתח אותה שוב, יחד איתו - היום בעוד 10 שנים. זה באשר לטווח הארוך. משם אנחנו גוזרים כמובן טווחים קצרים עד לטווח המיידי. רק טוב, ענת

 

[tlingit]

../images/Emo45.gif

 

[tlingit]

תודה לכולכם Bעל התשובות ../images/Emo22.gif

מרתק לראות לאן כל אחד לוקח את הדברים והמחשבות וההצעות תמיד מתחילות שרשרת חדשה