דיסקרטיות

[tlingit]

../images/Emo223.gif דיסקרטיות

האם דיסקרטיות היא אחד הדברים שאנחנו מבטיחים למתאמנים שלנו? נשמע כמו שאלה מוזרה, אבל כמה דגש מושם על הנושא הזה? האם מאמנים גם מקפידים באמת לשמור את המידע מתוך האימון בדיסקרטיות? לי אישית זה נראה כמו צורך טבעי כדי שהאימון יוכל לפעול באופן המיטבי, אבל מדי פעם, בשיחות עם מאמנים אחרים, אני מגלה שלפעמים קורה שהם חושפים לפני מידע "מיותר" על המתאמנים שלהם. השיחה בדרך כלל נועדה ללבן סוגיה או תהיה בקשר לתהליך האימון, ובהקשר זה כמובן שנדרש מעט מידע רקע כדי להבין על מה מדובר, אבל אני מרגישה לפעמים שה"מסננת" בה הם משתמשים אינה קפדנית מספיק... האם מה שאני מתארת נשמע לכם מוכר? האם קרה גם לכם? או האם תחושה זו שלי היא אישית, אולי ממדגם צר מדי? מה אתם חושבים על העניין, בכלל ובפרט?

 

[ruthei]

יש להקפיד על "מסננת" קפדנית

אין ספק שיש להקפיד על דיסקרטיות באשר למתאמנים שלנו. מידע מיותר אינו תורם לליבון סוגיה כלשהי. לשם כך די אם נחשוף פרטים כלליים המאפיינים מתאמנים (אנשים) רבים. אבל אני תוהה אם חשיפת יתר של פרטים נובעת מחוסר תשומת לב, מחוסר דיסקרטיות או מחוסר אבחנה בין עיקר לטפל. בין כך ובין כך המצב מצער, ודורש שיקול דעת קפדני הרבה יותר. הייתי רוצה לחשוב שמדובר בשיקול דעת מוטעה הנובע מחוסר תשומת לב, והעלאת העניין תפתור או לפחות תצמצם את התופעה. טוב שהעלית זאת בפורום. העלאת הנושא תגביר את המודעות לכך ותגרום להקפדת יתר על הפרטים הנמסרים. רותי א מאמנת אישית בכתיבה

 

[הגבירה מן האגם]

דיסקרטיות

היא לא דבר שאני מבטיחה ללקוחות שלי, אלא משהו שאני מתחייבת עליו בחוזה חתום. באימון קבוצתי, חלק מתהליך הכניסה לאימון הוא יצירת הסכם דיסקרטיות בין הנוכחים. שיחה בין מאמנים לצורך ליבון סוגיה צריכה לטעמי לשמור גם היא על חוקים ברורים של שמירת סודיות. אם מתייעץ אתי מאמן אני אצפה ממנו לא לנדב לי פרטים שאינם רלוונטיים לצורך הייעוץ, בכלל זה פרטים אישיים כמו שם או כל דבר שהוא תוספת רכילותית. מאמנים המסגלים לעצמם סגנון רכילותי לא יהיו חלק ממעגל העבודה שלי. הכוונה היא לא רק לתוכן, אלא גם לאופן. אני מרבה להשתמש בשירותי רכבת-ישראל. יום אחד מתיישבת מולי גברת צעירה למדי ותוך שניות הטלפון הנייד שלה מצלצל. אחרי דקה היה ברור לי שהיא בשיחת-אימון כשהיא המאמנת והיא משוחחת עם מאמן מתחיל ממנה, המתייעץ עימה בדבר לקוחה שלו. היא הייתה לחלוטין לא רגישה לתגובות הסביבה, שניסתה לרמז לה על חוסר הנוחיות שבעניין ועל זה שההתנהגות שלה ממש לא במקום. מהצד שלה בשיחה למדנו הרבה דברים: שהלקוחה של אותו בחור צריכה בכלל טיפול פסיכולוגי, שהוא מרגיש שזה לא התפקיד שלו, שהיא ממליצה לו לעבוד איתה במקביל כי הרי מה שהיא תקבל בטיפול לא בהכרח יקדם אותה כמו אימון, שאולי הוא יכול להמליץ לה לעשות את שניהם, שהיא צריכה לדעת עליה עוד כמה דברים. הייתה לה חוות-דעת "פסיכולוגית" ברורה בהמשך השיחה והיא חיזקה את ידיו ושיקפה לו את ההתקדמות הגדולה האישית שלו ועוד כהנה וכהנה. זה היה כל-כך לא במקום שאפשר היה להתפוצץ. כמו שציינתי, כל נסיון לסמן לה, עלה בתוהו. התגובות של שאר הנוסעים כלפי ההתנהגות שלה אחרי שהיא ירדה מהרכבת הן לא לציטוט מפאת כבוד הנוכחים והמקצוע. בברכה,

 

[hayapollak]

דיסקרטיות

מעניין שהזכרת את האימון בשיחות טלפוניות. כשלעצמי - בינתיים חשוב לי מאד לראות את המתאמן ולקרוא גם את שפת הגוף שלו. ואם עוסקים בדיסקרטיות - אדם דיסקרטי הוא גם מאמן דיסקרטי או מורה דיסקרטי או עורך דין דיסקרטי. ועוד משהו קטן - גם אני מרבה ליסוע ברכבת ובתחבורה צבורית בכלל - וכמות האינפורמציה הנשמעת שם כתוצאה מהמחלה הישראלית של שימוש בטלפון נייד היא עצומה ולא אחת מהווה גורם מעצבן ומפריע לנוסעים האחרים.

 

[ענתוצאות]

היא הבסיס לאימון

ואין בלתה. אם לא נקפיד על דיסקרטיות נכרע במו ידינו את הבור למקצוע שלנו. מוזר שצריך לדבר על זה בכלל אבל אם יש מישהו שגבולות הדיסקרטיות אינם ברורים לו - שום מילה בנושא אינה מיותרת. יחד עם זאת, צריך להפריד בין חשיפת פרטים ועובדות לבין תהליך למידה, הדרכה וסופרוויז'ן. כדי ללמוד, להבין, להתייעץ ולהשתפר מוכרחים לחלוק עם מישהו נוסף (יחיד או קבוצה) את התהליך שאתה המאמן - מקיים. זה נקרה "הדרכה" או "סופרוויז'ן" היא חשובה ועקרונית מאד, ביחוד במקצועות של אחד על אחד (ונקבעת כחובה בהכשרת הפסיכולוגים, היועצים, העובדים הסוציאליים וגם בבתי הספר לאימון המכבדים את עצמם). לצורך כך חייבים לחשוף פרטים מתהליך האימון. נקודות עקרוניות, מאפיינים חשובים, דילמות קונקרטיות. אין ברירה אלא לשתף גם בפרטים מסויימים על המתאמן אבל גם כאן - יש גבולות והם ברורים. גם גבולות לדובר וגם גבולות לשומע. תודה שהעלית נושא כל כך חשוב ענת

 

[ענתוצאות]

נכרע=נכרה, כמובן...

 

[אבי בכר 2005]

דיסקרטיות

בנושא דיסקרטיות יש שני דברים עקריים שדורשים תשומת לב 1. חשיפה - לא לספר בשום תנאי פרטים שיחשפו את זהות המתאמן או יגרמו לו נזק, ועל זה ראוי להקפיד על פי הכלל "אם יש ספק אין ספק" מתאמנים נותנים בנו אמון ורואים בנו מרחב בטוח וזה אחד הדברים המרכזיים שמאפשרים אימון אפקטיבי, לא לשמור על פרטיותו ואמונו של המתאמן בנו כמוהו כחבלה במרחב הבטוח, גם אם נדמה שלא יקרה שום אסון הרי "רק סיפרנו לחבר שממש אין לו קשר למתאמן", הסדק נוצר בתודעה שלנו ובתפיסה שלנו את המרחב הבטוח, משם הדרך קצרה שכן יקרה נזק. אני שואל כל מתאמן בתחילת התהליך איזה דבר לדעתו אם יקרה עלול לחבל באימון, לאנשים יש כל מני תשובות מעניינות אך זו שחוזרת כמעט תמיד היא "אם יפגע האמון שלי בך, אם תספר לאחרים מה שנאמר באימון" עבורי זו תזכורת מתמדת. 2. הוויה - אחרי הנאמר לעיל עדיין יש מצבים בהם נשתף אחרים במודע, כמו שיתוף מקצועי ללמידה, סופרוויז'ן ועוד, כמובן שבמקרים אלה כל מה שנאמר קודם חל עליהם אך כאן דרוש רובד נוסף של מודעות עצמית, מי אנחנו כשאנחנו בתוך השיחות האלה? האם אנחנו מקפידים להתרכז בלמידה או יצר הרכילות מזדחל פנימה, ברמה זו מה שחשוב זה לא מה שנאמר כי אם מי זה האני שאומר זאת, האם סיפקתי עוד פרט כי זה משרת את הבנת הסיטואציה או כי הוא פקנטי, כמובן שבעיני אנשים שונים אותו משפט יראה אחרת ולו בגלל זה מה שחשוב הוא לא להגדיר משפטים נכונים או לא כי אם מה היא ההויה שלנו כשאנחנו מספרים תודה על השאלה.

 

[tlingit]

מאד מסכימה עם דבריך

והדגשים ששמת - גם על שמירת הגבול כדי לא לאפשר סדק שיוצר הדרדרות וגם על רובד המודעות העצמית שכדאי מאד לבדוק בכל פעם מחדש.