../images/Emo23.gifחזרתי לפעילות מלאה (ארוך)
אומנם נכנסתי פה ושם אבל לא ממש הייתי פעילה. אז ככה.... אתן יודעות שטסתי לטורקיה, כשחזרתי חיכתה לי בשורה שעשתה לי שחור בנשמה. לפני שטסנו אחי היה מאושפז בבית חולים כשבוע, כשחזרתי אביחי אמר שנלך לבקר אותו, ואני הייתי כל כך עייפה שאמרתי לו " אולי מחר", אבל הוא בשלו הולכים היום, טוב אז נסענו לבית חולים, ושם האחים שלי שאלו איך היה בחו"ל? וסיפרתי שהיה מאוד כיף. ופתאום אמא שלי אומרת " דורון רוצה לדבר איתך", הלכנו לכיוון החדר ואמא שלי מחזיקה לי את היד חזק חזק ולא מרפה, פתאום היר שחכה באיזה חדר הוא שוכב, אז הלכנו לכיוון היציאה לשאול את האחים שלי באיזה חדר הוא. והיא עדין מחזיקה לי את היד חזק חזק, ואז קלטתי ושאלתי "נכון יש לו סרטן?" והיא ענתה שכן, ואז התחלתי לבכות והלכתי לאביחי וביקשתי ממנו לבוא איתי, ופתאום אביחי התחיל לבכות (כן גם גברים בוכים) וסיפר שהוא ידע את יומיים לפני הטיסה, ופשוט הוא ואחי ביקשו לא לגלות לי רק כשנחזור, כדי שלא יהרס לי הטיול. ותבינו כל הטיול הוא התנהג רגיל, בדיעבד הסתבר שהיה לו נורא קשה לשמור את זה. אחרי שעה נכנסתי לאחי אחרי שציוו עליי לא לבכות לידו, ואחרי שכל מי שנכנס אליו יצא אליי ואמר "דורון רוצה לראות אותך". יום אחרי הוא התחיל טיפול כימותרפי ואנחנו התחלנו בתורניות של להיות איתו. וכך חודש הייתי מהבית לעבודה ואח"כ בית חולים או בית חולים עבודה. לפני שבוע וחצי עברנו בדיקת דם להתאמת מח עצם ותשובות יהיו רק ביום ראשון הקרוב ועדין יש לפנינו עוד דרך ארוכה. ביום ראשון הוא השתחרר מבית חולים לשבועיים, ואז הוא צריך לחזור לשם לסדרה השניה של הטיפולים היכימותרפיים. בינתיים במשך החודש הצטברה לי המון עבודה ככה שהייתי חוזרת הביתה מאוחר וכל כך ועייפה שפשוט לא הייתי מדליקה מחשב. עכשיו אני אהיה יותר פעילה ורק בשמחות. מצטערת על האורך והסיפור המדכא, אבל הייתי חייבת לספר את זה, כי בעבודה לא סיפרתי (חוץ מלאחראית שלי), והייתי צריכה לשחרר את זה ממני.
אומנם נכנסתי פה ושם אבל לא ממש הייתי פעילה. אז ככה.... אתן יודעות שטסתי לטורקיה, כשחזרתי חיכתה לי בשורה שעשתה לי שחור בנשמה. לפני שטסנו אחי היה מאושפז בבית חולים כשבוע, כשחזרתי אביחי אמר שנלך לבקר אותו, ואני הייתי כל כך עייפה שאמרתי לו " אולי מחר", אבל הוא בשלו הולכים היום, טוב אז נסענו לבית חולים, ושם האחים שלי שאלו איך היה בחו"ל? וסיפרתי שהיה מאוד כיף. ופתאום אמא שלי אומרת " דורון רוצה לדבר איתך", הלכנו לכיוון החדר ואמא שלי מחזיקה לי את היד חזק חזק ולא מרפה, פתאום היר שחכה באיזה חדר הוא שוכב, אז הלכנו לכיוון היציאה לשאול את האחים שלי באיזה חדר הוא. והיא עדין מחזיקה לי את היד חזק חזק, ואז קלטתי ושאלתי "נכון יש לו סרטן?" והיא ענתה שכן, ואז התחלתי לבכות והלכתי לאביחי וביקשתי ממנו לבוא איתי, ופתאום אביחי התחיל לבכות (כן גם גברים בוכים) וסיפר שהוא ידע את יומיים לפני הטיסה, ופשוט הוא ואחי ביקשו לא לגלות לי רק כשנחזור, כדי שלא יהרס לי הטיול. ותבינו כל הטיול הוא התנהג רגיל, בדיעבד הסתבר שהיה לו נורא קשה לשמור את זה. אחרי שעה נכנסתי לאחי אחרי שציוו עליי לא לבכות לידו, ואחרי שכל מי שנכנס אליו יצא אליי ואמר "דורון רוצה לראות אותך". יום אחרי הוא התחיל טיפול כימותרפי ואנחנו התחלנו בתורניות של להיות איתו. וכך חודש הייתי מהבית לעבודה ואח"כ בית חולים או בית חולים עבודה. לפני שבוע וחצי עברנו בדיקת דם להתאמת מח עצם ותשובות יהיו רק ביום ראשון הקרוב ועדין יש לפנינו עוד דרך ארוכה. ביום ראשון הוא השתחרר מבית חולים לשבועיים, ואז הוא צריך לחזור לשם לסדרה השניה של הטיפולים היכימותרפיים. בינתיים במשך החודש הצטברה לי המון עבודה ככה שהייתי חוזרת הביתה מאוחר וכל כך ועייפה שפשוט לא הייתי מדליקה מחשב. עכשיו אני אהיה יותר פעילה ורק בשמחות. מצטערת על האורך והסיפור המדכא, אבל הייתי חייבת לספר את זה, כי בעבודה לא סיפרתי (חוץ מלאחראית שלי), והייתי צריכה לשחרר את זה ממני.
