אני והדרמטיות שלי
New member
../images/Emo23.gifכשל מערכות ../images/Emo14.gif
כבר לפנות ערב. החדר חשוך,רק מנורת הקריאה דולקת ומפיצה אור עמום. את קמה מהמיטה ומתיישבת ליד השולחן. במקום השרוט נותר סימן לבן וסביבו צבע ורוד. היא ממשיכה,חריטות הסכין הופכות לליטוף ממכר. פיה מתמלא ברוק, עיניה קבועות בלהב הסכין ובפיסת העור. היא מתמסרת. לא תיארה לעצמה עד כמה מרגשת התחושה הזו,פחד נוראי,לצד הנאה מהפנטת. היא תמשיך עד שישאר סימן ברור. עד שהכאב יהיה מחושי כך שגם מחר תביט בידה ותזכור. היא מדמיינת מה הוא,היא היו עושים לו רואים אותה עכשיו. היא מניחה את הסכין ומביטה אל החלון. בשיחת הטלפון האחרונה אמר שהוא מרגיש שחצה קו אדום. מרגיש שהתלכלך. הוא אמר שזה אצלו,שהוא לוקח על זה אחריות מלאה. שניהם זכרו את שיחתם הקודמת. 3 שנים עברו מאז. הוא לא אמר לה עד כמה המילים שאמרה הכאיבו לו. גם לו. היא עמדה מולו,כמהה לחיבוק.מעולם לא ראה אותה כל כך מפורקת. היא רעדה לגמרי,הוא פחד שבכל רגע תתעלף ולא יוכל לעשות דבר. הם היו באמצע הרחוב. כולם ראו אותם. הוא אמר שהוא מחבק אותה בלב. היא אמרה שזה לא מספיק. הוא אמר שהוא יודע,אבל שזה המצב. היא אמרה שהניסיון שלו להגן על הבנות אבוד מראש. הן בטוח מרגישות משהו. הן בטח יודעות. אתה משקר לעצמך אם אתה חושב שהן לא יודעות. מה שברור זה שאתה לא מגן עליהן. הוא הביט בה שהמשיכה לדבר ונחבט בטעות באשה שחיכתה בתחנת אוטובוס. "תיזהר"! (רק בארץ יוכלים לענות כך) (וגם לא כולם). אמרה האשה. היא השתתקה וחייכה בעצב. היא רצתה אותו,אבל ידעה שאחרי כל מה שאמרה, זה בלתי אפשרי. הוא העביר את ידו על עיניו. היא היפה הפכה למקבצת נדבות זקנה,(מבוגרת) אוחזת במכנסיו בידיה המטונפות. הבטן שלו כאבה. הוא רצה להכות אותה עד שכבר יהיה אדיש לכל. "אמרתי דברים רעים",אני יודעת את זה. אני מצטערת". "אז זה נגמר",הוא אמר. "זה נגמר". אבל ידעתי שלעולם לא יגמר. מחוץ לחלון, אור האנטנות בבניינים הגבוהים מהבהב באדום. היא מקרבת את שפתיה אל הפצע ומנשקת אותו.
פורים שמח לכם...
כבר לפנות ערב. החדר חשוך,רק מנורת הקריאה דולקת ומפיצה אור עמום. את קמה מהמיטה ומתיישבת ליד השולחן. במקום השרוט נותר סימן לבן וסביבו צבע ורוד. היא ממשיכה,חריטות הסכין הופכות לליטוף ממכר. פיה מתמלא ברוק, עיניה קבועות בלהב הסכין ובפיסת העור. היא מתמסרת. לא תיארה לעצמה עד כמה מרגשת התחושה הזו,פחד נוראי,לצד הנאה מהפנטת. היא תמשיך עד שישאר סימן ברור. עד שהכאב יהיה מחושי כך שגם מחר תביט בידה ותזכור. היא מדמיינת מה הוא,היא היו עושים לו רואים אותה עכשיו. היא מניחה את הסכין ומביטה אל החלון. בשיחת הטלפון האחרונה אמר שהוא מרגיש שחצה קו אדום. מרגיש שהתלכלך. הוא אמר שזה אצלו,שהוא לוקח על זה אחריות מלאה. שניהם זכרו את שיחתם הקודמת. 3 שנים עברו מאז. הוא לא אמר לה עד כמה המילים שאמרה הכאיבו לו. גם לו. היא עמדה מולו,כמהה לחיבוק.מעולם לא ראה אותה כל כך מפורקת. היא רעדה לגמרי,הוא פחד שבכל רגע תתעלף ולא יוכל לעשות דבר. הם היו באמצע הרחוב. כולם ראו אותם. הוא אמר שהוא מחבק אותה בלב. היא אמרה שזה לא מספיק. הוא אמר שהוא יודע,אבל שזה המצב. היא אמרה שהניסיון שלו להגן על הבנות אבוד מראש. הן בטוח מרגישות משהו. הן בטח יודעות. אתה משקר לעצמך אם אתה חושב שהן לא יודעות. מה שברור זה שאתה לא מגן עליהן. הוא הביט בה שהמשיכה לדבר ונחבט בטעות באשה שחיכתה בתחנת אוטובוס. "תיזהר"! (רק בארץ יוכלים לענות כך) (וגם לא כולם). אמרה האשה. היא השתתקה וחייכה בעצב. היא רצתה אותו,אבל ידעה שאחרי כל מה שאמרה, זה בלתי אפשרי. הוא העביר את ידו על עיניו. היא היפה הפכה למקבצת נדבות זקנה,(מבוגרת) אוחזת במכנסיו בידיה המטונפות. הבטן שלו כאבה. הוא רצה להכות אותה עד שכבר יהיה אדיש לכל. "אמרתי דברים רעים",אני יודעת את זה. אני מצטערת". "אז זה נגמר",הוא אמר. "זה נגמר". אבל ידעתי שלעולם לא יגמר. מחוץ לחלון, אור האנטנות בבניינים הגבוהים מהבהב באדום. היא מקרבת את שפתיה אל הפצע ומנשקת אותו.