להיות או לא להיות

[a n a t i 3 2]

../images/Emo23.gifלהיות או לא להיות../images/Emo23.gif

להיות או לא להיות.. זו השאלה, מי אני, מה אני???? אני לס? אני דו? אני חד? או שאני סתם ענת שמחפשת את עצמה ולא כל כך מוצאת?! אז נכון הייתי נשואה כימעט עשר שנים לגבר!!! (כן, לגבר.. כזה עם משהו בין הרגלים), והחיים היו כל כך ברורים והמין היה נפלא. ואז אחרי גרושי הכרתי אותה, בחורה (אחת בלי משהו בין הרגלים) והיה לי טוב, ואהבתי כמו שלא אהבתי מעולם, אז בעצם יש לי את יכולת הבחירה.. איזה כיף

או שזה בעצם בכלל לא כיף

זה רק מבלבל..

כמה שזה מבלבל..

אז אם גבר אני עושה סקס ועם אישה אני עושה אהבה, אם גבר הכל כל כך פשוט וברור.. אם אישה אני מרגישה שזה זה! אני מקווה שלא התבלבלתם בתוך הבילבול שלי.. אני פשוט לא יודעת מי אני

 

[a n a t i 3 2]

אם-עם (זה מהבילבול... ../images/Emo5.gif)

 

[זואיzoe]

היי ענת

נראה לי שדו זה אכן הכי מבלבל. בכלל, לדעתי, כל אחת/ד מאיתנו יש הפוטנציאל להיות דו, אלה רק האחוזים שבסוף משפיעים לכאן או לכאן. אני חושבת שאחרי הקשר שהיה לך ונגמר כרגע, מצאת את עצמך מבולבלת. תני לעצמך זמן לחשוב, להתבלבל, אפילו להחליט שאת לא מחליטה כרגע..יש לי חברה שרק בגיל 30 הבינה שהיא אוהבת נשים ואף היא היתה נשואה לגבר 7 שנים. אני יודעת שיש נשים במגלות את זהותן כבר בגיל 17. בת הזוג שלי גילתה כבר בגיל 11-12 ואני? משהו כמו 22. הכי חשוב לא להיבהל ולזרום עם ההרגשות שלך. הזמן יבהיר את העניין. אני הבנתי שאני נמשכת לנשים רק כששמתי לב שאני מתרגשת מהן, שחשוב לי מה הן חושבות, שאני מסוגלת להעלב מהן. באופן רגשי לחלוטין. זה קרה לי כבר בבי"ס, אבל יכולתי לתרגם את זה ל"לסביות" רק סביב גיל 22 כפי שאמרתי. יהיה בסדר. קבלי חיבוק בינתיים

 

[a n a t i 3 2]

תודה זואי.. אולי זה באמת מה שאני

צריכה כרגע, לעשות הפסקה, לתת לעצמי זמן.. אבל עצוב לי להיות לבד

יותר נכון לא יודעת להיות לבד

תודה..

 

[טרודי]

אז צאי לבלות

לדעתי, כל אדם צריך לדעת להיות לבד. לא חייבים לאהוב את זה, טבעי להיות עצוב, אבל זה לא בריא לאדם מבוגר להרגיש "אבוד" כשאין לו "מישהו". (אלה לא המילים שלך, אבל ככה אני מבינה את ה "לא יודעת להיות לבד"). צאי מהבית, לכי לרקוד, לכי לשחק שח-מט, לכי לעבודה

תעשי דברים שאת נהנית מהם, ללא קשר לחיפוש בן/בת זוג. ואם תפגשי מישהו, או מישהי, ויהיה בינכם/ן קליק - הרווחת. ואם לא - לפחות לא סבלת מכל מיני "פגישות עיוורות" כשאת אפילו לא יודעת מה את מחפשת. בהצלחה!

 

[.m]

להיות! בטח להיות!

האם זה באמת משנה אם את חד מינית - דו מינית - תלת אופן - רבע עוף ובורקס? האם עצם ההגדרה הוא מה שחשוב? למה להתאמץ לדחוף את עצמך לאיזושהי תבנית? למה לא פשוט "להיות"? אתמול היה לך טוב עם גברים? אחלה! היום טוב לך עם נשים? אחלה! ומחר? איפה שיהיה לך טוב, לשם תלכי. שיהיה לך הכי טוב בעולם

mai (לא חובבת הגדרות משום סוג)

 

[a n a t i 3 2]

איפה קונים את השכל הזה???

כמה שהתאוריה נראית קלה.. אבל בפועל זה קצת יותר מסובך

 

[אורי 0]

../images/Emo45.gif../images/Emo39.gif

ו

לענת חפשי לך חברימות, אחר-כך משהו יכול לקרות (כן בטח אני יכול לתת עצות, אחרי שלוש שנים לבד...)

 

[פרח7]

איייייי ע נ תייייייייייייייייייי

ומאוד לא פשוט לחכות... האהבה תבוא וגם ההבנה של מה שאת רוצה תבוא. הכל בזמנו, תני לעצמך את הזמן לצאת מהסערה בה את מצויה ויהיה בסדר. שולחת לך חיבוקים וחיזוקים

 

[a n a t i 3 2]

../images/Emo24.gif

 

[מיז פיגי]

להיות דו - זה מבלבל בעיקר לסביבה

ולמה אני מתכוונת? אני הגדרתי את עצמי כדו-מינית ממש כל חיי, עד בערך גיל 26. כילדה היה לי הכי מובן מאליו להתאהב בחנוכה באמיתי ובפורים בלימור. איכשהו הפנמתי את זה מהר מאוד שלא כדאי לחלוק את הרגשות האלו שלי עם כל העולם, אבל הייתי בטוחה שזה נורא טיפשי להחליט שחצי מאוכלוסיית העולם היא בכלל לא פוטנציאל בשבילי. זה נראה לי שאני מצמצמת את סיכויי למצוא את האחד/ת שלי ככה. לרגע אחד לא הנחתי לתפיסה החברתית הנחרצת שאפשר לאהוב או בנים או בנות לבלבל אותי. אני הרגשתי צודקת ושכולם טועים. רק עשיתי להם הנחה ולא אמרתי להם את זה. (דוביבת אגב מדווחת על תחושות זהות לגמרי). בערך בגיל 20-25 החלפתי בני זוג רבים (מערכות יחסים רציניות עם דיבורים על חתונה וגם זיונים חד-ליליים לרוב) כשכל הזמן אני יודעת שאני גם נמשכת לנשים, לעיתים גם משתפת את בני זוגי בעניין וכל הזמן משתגעת ממחשבות על איך מכירים בחורה (פעם אחת הצצתי בקל"ף, נבהלתי נורא ממי שראיתי שם והתייאשתי). לרגע אחד לא הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי או שאני לא "אמיתית לעצמי" כשאני צדה גברים ותוך זיון איתם מפנטזת על נשים. זה היה מעניין לי. בגיל 25 בערך נפתח בפניי האינטרנט ואיתו, בבום, העולם ההומולסבי, על הצ'טים שלו, הפורומים, הקבוצות, העיתונות הדלה שהיתה אז וכל השאר. כשהצהרתי בכל מקום בגאווה שאני דו, הייתי בשוק שמתייחסים אליי כאל יצור חשוד ומאיים. לסביות לא רצו קשר איתי כי אני "לא רצינית" ובטוח אבגוד בהן כשיעבור בסביבה הגבר הראשון (?!?) ודו-מיניות אחרות רק רצו אותי במיטה עם החבר שלהן (יש לי כושר ריכוז נמוך - שלישיות זה לא בשבילי). מזל שההומואים חיבבו אותי. דרכם בעצם נכנסתי ממש ל"קהילה" וכך גם היכרתי בסופו של דבר את האישה שלי. היום אני מגדירה את עצמי כלסבית (זה קרה עוד לפני שפגשתי את דוביבת). אז למה בעצם שיניתי את ההגדרה שלי? יש כל מיני סיבות שלא אאריך לגביהן. השורה התחתונה היא שמותר לך להגדיר את עצמך איך שאת רוצה, ושיקפצו לך מי שלא מוצא חן בעיניהם. מותר לך לשנות כמה פעמים שאת רוצה בחייך את ההגדרה למי שאת. מותר לך להיות חסרת הגדרה או לקרוא לעצמך "קווירית" ולפתור את הבעיה בקלות. מותר לך אפילו להגדיר את עצמך כלסבית ואחרי זה "להעיז" ולצאת שוב עם גבר. דוביבת יצאה מהארון בגיל 16, היה לה חבר בגיל 19 בערך והיא עדיין התעקשה שהיא לסבית, רק שכרגע היא עם גבר, ואחרי שסיפרה עליו לחברים שלה בקבוצת הנוער של האגודה הם פחות או יותר נידו אותה. (יופי, יש לנו דגל עם קשת של צבעים עליו ואנחנו מתים ש"יקבלו" אותנו אבל שאנחנו נקבל את השונה?!). בקיצור תעשי רק מה שטוב לך, תצאי, תיפגשי, תזדייני, תשאלי את עצמך שאלות, אל תאלצי את עצמך להשיב כשלא יהיו לך תשובות. בסוף תמצאי את האחת/ד שת/יגרום לך אושר ותוך כדי תהני מהדרך. ואל תניחי לאף אחד, אף פעם להגיד לך מי את.

 

[ערבהאיןקץ]

../images/Emo47.gif

אהבתי !

 

[מיז פיגי]

תודה../images/Emo9.gif

 

[a n a t i 3 2]

WOW איזה יופי../images/Emo24.gif

אהבתי כל מילה, תודה על הכנות ועל חומר למחשבה שנתת לי

 

[מיז פיגי]

בכיף!

 

[אבא גאה]

../images/Emo45.gif