אני למעלה מ-30 שנה הייתי רווק...
ב"ה לא הייתי מוכן לחלל כבודה של אשה סתם ככה,ורק בשביל להסביר קצת יותר,אני מגיע מרקע משפחתי חילוני. עקב שרותי הצבאי-בהכשרה-במסלול הלוחם שלי,נתקלתי בחבר'ה סרוגי כיפה-הסדרניקים,ולעולם לא אשכח כשנשארנו שבת,איך הם נכנסו לחדר האוכל בשירי ובזמירות שבת,וזה מה שהרים את מצב רוחי השפוף-שבוז שאחז בי. בשבתות אני בבית הכנסת,אני גם נושא בתואר הרם והמכובד כהן,ונרגש ונפעם כל פעם מחדש על הזכות לעלות ולברך את המתפללים הקדושים. לאחר הברכה,אני עובר מתפלל מתפלל,ולוחץ יד תוך כדי מאור פנים ותחושה כזו נעימה ומרוממת נפש,אייי,איזה כיף זה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. אז לעניני הוא והיא,אז אסכם זאת בשני משפטים:כנראה שכל עכבה לטובה,ו-2)קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף