DesertRose7
New member
../images/Emo23.gif פאנפיק ../images/Emo23.gif
למי שלא מכיר ויודע מה זה פאנפיק, המילה מורכבת משתי מילים FAN שזה מעריץ FIC זה קיצור של FICTION שזה בדיוני כלומר זה סיפור שנכתב על ידי מעריץ שכותב על האנשים הוא מעריץ. במקרה שלנו - מקפליי. הדמויות בסיפור הן בעצם הארי,דאגי,טום ודני. מישהו בפורום שלנו החליטה לכתוב להו כל שבוע פרק בסיפור. פרק 1: תוכן:סיפור אבה בין דאגי לדני יום ראשון: אותה שנה היתה ממש מגעילה, שלחו אותנו לפנימייה. אבא שלי נפטר כשהייתי קטנה ועכשיו גם אמא שלי נפטרה. בפנימייה הכל היה מסריח ומגעיל. כל מטר שהלכתי ראיתי זוגות מתנשקים, רק שני בנים שישבו בסוף הסתכלו אחד על השני בחיבה ובלי תזוזה.שניהם ניראו כמלאכים. פתאום באה מאחורי ילדה לבושה כולה שחור- השיער שלה היה שחור כלילה והייתה לה חצאית ארוכה שחורה ומעלייה מכול מיני ברזלים. היו לה חתכים על הידים וחולצה שחורה מוזרה שלא הבנתי מה כתוב עליה. היא באה התישבה לידי ואמרתי לה שלום, היא לא התייחסה אלי והתחילה לאכול. ממש נעלבתי מכך שהיא אפילו לא הציצה לכיוון שלי,לאחר מספר שניות הגיעה עוד ילדה שנראתה ממש נחמדה והזמינה אותי להצטרף אליה. הלכנו והתישבנו מאחורי הבנים. אני:"מה קרה לילדה ההיא עם השחור?" היא:"זאת דאי. השם האמתי שלה זה קייט אבל היא שינתה אותו ל"מת" באנגלית" אני:"למה?" היא:"בגלל שהיא היחידה שניצלה מהתרסקות המטוס שכל המשפחה שלה נהרגה בה" אני:"מסכנה ומי אלה ?" היא חיכה אלי ואמרה "הם סתם ילדים חסרי רגשות, הם אף פעם לא מדברים" אני: "מה קרה להם?" היא:"אף אחד לא יודע. אומרים שהם מאוהבים"(והתחילה לצחקק) צחקתי גם אני אבל בתוך תוכי הרגשתי משהו מוזר, אחד מהם מצא חן בעיני. אחד היה עם שיער שחור שהסתיר את העניים. עניים כחולות ונמשים קטנים סביב הפנים,לזה ששמתי עליו עין היה עגיל בשפה, שער חלק אדום ועיניים כחולות כשמיים עם מבט תמים על הפנים. התקרבתי אליהם ופניתי בחיוך, אני:"שלום" הם:"שלום"(בחיוך) אני:"אפשר לשבת?" הם:"אממ..כן" אני:"איך קוראים לכם??" הוא:"דני" הוא:"דאגי" אני:"היי" ברחתי מהמקום. הרגשתי שאני חייבת לקום ולברוח, לא יכולתי להישאר שם עוד. הלכתי לשירותים ישבתי על האסלה והתחלתי לבכות אני לא יודעת מה עבר עלי. חזרתי אל הילדה ממקודם. אני:"היי" היא:"אממ...היי.." אני:"קרה משהו?" היא:"לא, למה?" אני:"כי כל העיניים שלך אדומות. בכית?" היא:"לא.. סתם נכנס לי משהו לעין" אני:"אז איך אמרת שקוראים לך??" היא:"לי, ואת?" אני:"יוליה" היא הסתכלה אלי ואמרה, היא:"את בטוחה שלא קרה משהו?" אני:"כן.." היא:"אהה..דיברת עם הבנים האלה?" אני:"כן למה?: היא:"הם גורמים לכולם להרגיש ככה" אני:"ממש מוזר" אמרתי לעצמי שמחר אני אנסה שוב.
למי שלא מכיר ויודע מה זה פאנפיק, המילה מורכבת משתי מילים FAN שזה מעריץ FIC זה קיצור של FICTION שזה בדיוני כלומר זה סיפור שנכתב על ידי מעריץ שכותב על האנשים הוא מעריץ. במקרה שלנו - מקפליי. הדמויות בסיפור הן בעצם הארי,דאגי,טום ודני. מישהו בפורום שלנו החליטה לכתוב להו כל שבוע פרק בסיפור. פרק 1: תוכן:סיפור אבה בין דאגי לדני יום ראשון: אותה שנה היתה ממש מגעילה, שלחו אותנו לפנימייה. אבא שלי נפטר כשהייתי קטנה ועכשיו גם אמא שלי נפטרה. בפנימייה הכל היה מסריח ומגעיל. כל מטר שהלכתי ראיתי זוגות מתנשקים, רק שני בנים שישבו בסוף הסתכלו אחד על השני בחיבה ובלי תזוזה.שניהם ניראו כמלאכים. פתאום באה מאחורי ילדה לבושה כולה שחור- השיער שלה היה שחור כלילה והייתה לה חצאית ארוכה שחורה ומעלייה מכול מיני ברזלים. היו לה חתכים על הידים וחולצה שחורה מוזרה שלא הבנתי מה כתוב עליה. היא באה התישבה לידי ואמרתי לה שלום, היא לא התייחסה אלי והתחילה לאכול. ממש נעלבתי מכך שהיא אפילו לא הציצה לכיוון שלי,לאחר מספר שניות הגיעה עוד ילדה שנראתה ממש נחמדה והזמינה אותי להצטרף אליה. הלכנו והתישבנו מאחורי הבנים. אני:"מה קרה לילדה ההיא עם השחור?" היא:"זאת דאי. השם האמתי שלה זה קייט אבל היא שינתה אותו ל"מת" באנגלית" אני:"למה?" היא:"בגלל שהיא היחידה שניצלה מהתרסקות המטוס שכל המשפחה שלה נהרגה בה" אני:"מסכנה ומי אלה ?" היא חיכה אלי ואמרה "הם סתם ילדים חסרי רגשות, הם אף פעם לא מדברים" אני: "מה קרה להם?" היא:"אף אחד לא יודע. אומרים שהם מאוהבים"(והתחילה לצחקק) צחקתי גם אני אבל בתוך תוכי הרגשתי משהו מוזר, אחד מהם מצא חן בעיני. אחד היה עם שיער שחור שהסתיר את העניים. עניים כחולות ונמשים קטנים סביב הפנים,לזה ששמתי עליו עין היה עגיל בשפה, שער חלק אדום ועיניים כחולות כשמיים עם מבט תמים על הפנים. התקרבתי אליהם ופניתי בחיוך, אני:"שלום" הם:"שלום"(בחיוך) אני:"אפשר לשבת?" הם:"אממ..כן" אני:"איך קוראים לכם??" הוא:"דני" הוא:"דאגי" אני:"היי" ברחתי מהמקום. הרגשתי שאני חייבת לקום ולברוח, לא יכולתי להישאר שם עוד. הלכתי לשירותים ישבתי על האסלה והתחלתי לבכות אני לא יודעת מה עבר עלי. חזרתי אל הילדה ממקודם. אני:"היי" היא:"אממ...היי.." אני:"קרה משהו?" היא:"לא, למה?" אני:"כי כל העיניים שלך אדומות. בכית?" היא:"לא.. סתם נכנס לי משהו לעין" אני:"אז איך אמרת שקוראים לך??" היא:"לי, ואת?" אני:"יוליה" היא הסתכלה אלי ואמרה, היא:"את בטוחה שלא קרה משהו?" אני:"כן.." היא:"אהה..דיברת עם הבנים האלה?" אני:"כן למה?: היא:"הם גורמים לכולם להרגיש ככה" אני:"ממש מוזר" אמרתי לעצמי שמחר אני אנסה שוב.
אוו מגניב!! ../images/Emo23.gif
