רק להיום להרגיש "שייך"

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo23.gifרק להיום../images/Emo140.gifלהרגיש "שייך"../images/Emo23.gif

להרגיש "שייך"

"המפגשים החברתיים אחרי הפגישות הם הזדמנות טובה להתחלק בדברים שלא הספקנו לדבר עליהם במשך הפגישה." התמכרות פעילה גרמה לכך שנתרחק מהחברה. היא בודדה אותנו. הפחד היה המקור לניכור הזה. האמנו שאם ניתן לאחרים להכיר אותנו כמו שאנו באמת, הם יגלו את הפגמים שלנו. הדחייה תהיה עניין של זמן. כשאנו באים לפגישה הראשונה שלנו באנ-איי, אנו בדרך-כלל מתרשמים לטובה מאוירת החברותא והידידות של המכורים המחלימים. גם אנחנו יכולים להיות חלק מחברותא זו, אם רק ניתן לעצמנו. אחת הדרכים הטובות ביותר לכך, היא לשבת עם חברים מהתכנית בבית-קפה, אחרי הפגישה.

בפגישות אלה אנו יכולים להוריד את הקירות המפרידים בנינו ובין האחרים, לגלות דברים עלינו ועל חברים אחרים באנ-איי. לפעמים, אנו יכולים לדבר במסגרת זו על דברים שאנו לא מוכנים לחשוף בפגישה. אנו לומדים איך ליהנות מהפגישות האלה, הנמשכות לפעמים עד שעת לילה מאוחרת . לפעמים כך נוצרים קשרי ידידות עמוקים. יש לנו חברים חדשים באנ-איי; אנו כבר לא חייבים לחיות חיים של בידוד. אנו יכולים להיות חלק ממשהו גדול יותר, מחברותא של 'מכורים אנונימיים'.

רק להיום:

אני אשבור את חומת הבידוד שלי. אשתדל להרגיש חלק מהחברותא של אנ-איי. אוהבים

 

[אלין של הים30]

בוקר טוב, ושבת שלום../images/Emo66.gif

 

[אייל ביטון]

שבת שלום לכולם../images/Emo23.gif

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo203.gifאומץ לשנות../images/Emo20.gifמחילה../images/Emo203.gif

מחילה

לפני נר-אנון, כשסלחתי, הייתה בי תחושה של כוח. הרגשתי שיש ביכולתי לשפוט את הפוגע - האדם שלא קיים את רצוני - ואז להפעיל את כוחי, בזה שאביט מלמעלה על הפגיעה, ואעניק את המחילה בנדיבות-נפש ובגדולות, אבל לעולם לא אשכח את מה שהיה. היום, ידוע לי שלמחילה אין שום קשר עם כוח. היא לא נותנת לי את השליטה. המחילה משמשת כתזכורת שאני שווה לכל בני האדם. כולנו עושים לפעמים מעשים טובים ומרשימים; ולעיתים אנו גם פוגעים. אין לנו זכות לשפוט, להעניש, או לפטור את הזולת מאשמה. כאשר התנהגותנו היא צדקנית וחסודה, למעשה, אנחנו הם שסובלים-אנו מרחיקים את עצמנו משאר בני-האדם, אנו מתמקדים בזולת, וראשנו עסוק במחשבות שליליות ומלאות שנאה. כשיש לנו גישה כזו, אנו אומרים לעצמנו שאנו הקורבנות, לכן אנו נשארים קורבנות. הדבר הסלחני ביותר שנוכל לעשות הוא, לזכור שתפקידנו לחשוב ולהתנהג בדרך שנותרה לנו להרגיש טוב, ולא ושפוט את הזולת.

“אי-אפשר להחזיק אדם על הארץ, מבלי להשאר שם איתו”

תזכורת להיום:

לא ידועים לי מהם המניעים והתנאים שמשפיעים על התנהגותו של הזולת. מאידך, ידוע לי שאם איאחז בטינה ובאשמות, נפשי תהיה מלאה מרירות. היום אמצא דרך יותר מזינה ומטפחת כדי להעשיר ולמלא את עצמי. אוהבים

 

[אופטימית7]

עשייה ../images/Emo140.gif

"אין דבר כזה עבודה ארוכה, יש רק עבודה שאתה לא מעיז להתחיל לעשותה." מטלה גדולה יכולה להיות דבר מפחיד להתמודד איתו. אולי אנו מתחילים לחשוב שהאופן בו אנו נצליח במטלה יקבע האם אנו אנשים טובים או לא. ככול שחושבים על זה יותר, העבודה נראית יותר קשה. המפתח שיעזור לנו להתגבר על רגשותינו השליליים הוא לומר שאנו מסוגלים להשלים את הפרויקטים שלנו. עלינו לומר זאת שוב ושוב עד שאנו מתחילים להאמין שזאת האמת. אז אנו יכולים להתחיל במטלה בחיוניות ובאנרגיה חיובית שלא ידענו שיש לנו. אנו יכולים להחליט לעשות כמיטב יכולתנו ולקבל את זה מעצמנו. אנו אומרים שאדיסון היה גאון, אבל הנורות שלנו עדין נשרפות מדי פעם. אפילו אינשטין טעה מדי פעם, והוא ידע זאת, אבל זה לא מנע ממנו לנסות. כשאנו פוחדים להתחיל במשהו מפני שזה נראה לנו עבודה גדולה מדי, נעצור ונחשוב מה יכול להיות הצעד הראשון, ולעשות כל צעד קטן בזמן שלו. מה אני יכול להתחיל, שעד עכשיו דחיתי מתוך "המתנה של היום"