לגבי ריספרדל
שלום, עברי לאחור לתאריך 7 ךספט. (בערך דף מס' 4). היתה שם תכתובת על ריספרדל. אתצמת לך את מה שאני רשמתי: אימי לוקחת ריספרדל. אין תופעות לואי פזיולוגיות ששמתי אליהן לב. היא זומבית, וזה לטובת כולם (לטובתה, כי פחות כעוסה, פחות מתפרצת, פחות סובלת, ובטח שלטובת אבא שלי, שהיווה קודם לכן את שק החבטות שלה. כל הבית, כולל הפיליפיניות, מתנהל עכשו ברוגע וללא היסטריות). ככה שאני ממליצה. אגב, גם זה, כמו אלף ואחד דברים אחרים שקשורים למחלה, עבר תהליכי השלמה שלנו. גם אני חשבתי שלהפוך את אימא לזומבי זה פשע, זה כאילו בחרנו את הפתרון שקל לנו, זה כאילו אנחנו פוגעים בה על מנת להשיג לנו שקט. מי שהראתה לי את האור היתה דווקא הרופאה הגריאטאית של אימא. היא אמרה לי: "שימי על צד אחד של המאזניים את כל ההקלה שהכדורים נותנים, כולל ה"זומביות" (הקלה אדירה לאבא, לכל המשפחה, למטפלות וגם לאמא, כן, גם לאימא, שהרבה יותר נינוחה, רגועה, משתפת פעולה, שקטה, מרוצה) שימי על הצד השני של המאזנים את החסרון (אימא זומבית. ואולי זה בכלל לא חסרון?...) ותחליטו". את מה שהחלטנו - הבנתם מן הסתם...