0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo24.gifאז מה היה לנו היום../images/Emo35.gif../images/Emo24.gif
סבב הרגשה. חזרנו לפעילות מלאה כרגיל במרכז יום. השיחה הקבוצתית הראשונה שהיתה לנו היתה כמובן על החופש הזה שנאלצנו לחוות, והאמת היא ששמחתי לגלות שלא רק אני התגעגעתי, שמחתי לגלות שהחברים היו בעצם בקשר, כמעט כולם עם כולם, היה לנו הרבה מה לספר ולשפוך אחרי שבוע, ובעיקר להרגיש את חוסר המסגרת הזו שכמעט ופיזרה אותנו לכל עבר. הסתבר שאחד מחברי הקבוצה מעד.. ואחרים חשבו לא פעם או פעמים על מעידה. לכולנו היה מה לספר בקבוצת הקומבינות.. אני רוצה לשלוח חיבוק חם ואוהב מכאן לחבר, ולומר שככל שנלך בדרך זו אין לנו ממה לפחד.. היתה מעידה, חזרת לשגרה, קח את עצמך בשתי ידיים ואם זה לא מספיק קח לך עוד כמה זוגות ידיים מחברי הקבוצה ששמחים לחבק אותך תמיד. זה אמנם חמור, אבל עדיין יש דרך חזרה... והכי חשוב – אוהבים אותך, אוהבים מאד. לאסיר תודה ואשתו אני רוצה לאחל נסיעה טובה – סעו בשלום ותחזרו מהר ובשלום, עם שק חוויות שתוכלו לשתף אותנו בהן. אוהבים אתכם. זהו.. אחרי הפעילות במרכז, ירדתי הביתה.. נחתי קצת.. מנסה לעכל את הדברים שעלו בשיחה הפרטנית שלי עם העובדת הסוציאלית. מנסה לעשות סדר בראש, ואולי גם בחיים סופסוף. קשה לי לבד מצד אחד, ומאידך אני פשוט מייצרת הרס עצמי ללא הרף. אני אמורה להגיע למסקנות, לחשוב על הדברים בהכרה מלאה, בכנות ככל שתתאפשר לי, ולהחליט מה לעזעזל אני רוצה מעצמי. קשה לי עם הדברים האלה. תמיד העדפתי בלי כוונה להתעסק בכאב של אחרים בכדי שאוכל להתרחק ממה שכואב לי בפנים.. הרבה יותר קל להתעסק עם אחרים מאשר עם עצמי.. כי כשזה עם עצמי זה כואב.. זה משאיר המון שאלות, זה מרגיש ושורט, ומטלטל אותי לכל עבר.. אני מרגישה מרוסקת, כואבת מאד, אני זועקת לעזרה ואפילו לא יודעת לבטא את עצמי במילים, כך שיוכלו באמת לעזור לי. עם כל זה, אני סומכת על אלוהים שלי שהטוב בעיניו ייעשה עבורי. אני יודעת עמוק בפנים שלא יוצבו בפניי קשיים שלא אוכל לעמוד בהם, ושאצא מזה מחוזקת גם אם בינתיים, זה נחווה כמעט בלתי אפשרי. הולכת להמשיך לארוז.. עוברת דירה בסוף השבוע הזה.. בתקוות גדולות לחיים חדשים באמת, לחוזק נפשי ואישי.. להיות אני בפעם הראשונה בחיי. אוהבת
סבב הרגשה. חזרנו לפעילות מלאה כרגיל במרכז יום. השיחה הקבוצתית הראשונה שהיתה לנו היתה כמובן על החופש הזה שנאלצנו לחוות, והאמת היא ששמחתי לגלות שלא רק אני התגעגעתי, שמחתי לגלות שהחברים היו בעצם בקשר, כמעט כולם עם כולם, היה לנו הרבה מה לספר ולשפוך אחרי שבוע, ובעיקר להרגיש את חוסר המסגרת הזו שכמעט ופיזרה אותנו לכל עבר. הסתבר שאחד מחברי הקבוצה מעד.. ואחרים חשבו לא פעם או פעמים על מעידה. לכולנו היה מה לספר בקבוצת הקומבינות.. אני רוצה לשלוח חיבוק חם ואוהב מכאן לחבר, ולומר שככל שנלך בדרך זו אין לנו ממה לפחד.. היתה מעידה, חזרת לשגרה, קח את עצמך בשתי ידיים ואם זה לא מספיק קח לך עוד כמה זוגות ידיים מחברי הקבוצה ששמחים לחבק אותך תמיד. זה אמנם חמור, אבל עדיין יש דרך חזרה... והכי חשוב – אוהבים אותך, אוהבים מאד. לאסיר תודה ואשתו אני רוצה לאחל נסיעה טובה – סעו בשלום ותחזרו מהר ובשלום, עם שק חוויות שתוכלו לשתף אותנו בהן. אוהבים אתכם. זהו.. אחרי הפעילות במרכז, ירדתי הביתה.. נחתי קצת.. מנסה לעכל את הדברים שעלו בשיחה הפרטנית שלי עם העובדת הסוציאלית. מנסה לעשות סדר בראש, ואולי גם בחיים סופסוף. קשה לי לבד מצד אחד, ומאידך אני פשוט מייצרת הרס עצמי ללא הרף. אני אמורה להגיע למסקנות, לחשוב על הדברים בהכרה מלאה, בכנות ככל שתתאפשר לי, ולהחליט מה לעזעזל אני רוצה מעצמי. קשה לי עם הדברים האלה. תמיד העדפתי בלי כוונה להתעסק בכאב של אחרים בכדי שאוכל להתרחק ממה שכואב לי בפנים.. הרבה יותר קל להתעסק עם אחרים מאשר עם עצמי.. כי כשזה עם עצמי זה כואב.. זה משאיר המון שאלות, זה מרגיש ושורט, ומטלטל אותי לכל עבר.. אני מרגישה מרוסקת, כואבת מאד, אני זועקת לעזרה ואפילו לא יודעת לבטא את עצמי במילים, כך שיוכלו באמת לעזור לי. עם כל זה, אני סומכת על אלוהים שלי שהטוב בעיניו ייעשה עבורי. אני יודעת עמוק בפנים שלא יוצבו בפניי קשיים שלא אוכל לעמוד בהם, ושאצא מזה מחוזקת גם אם בינתיים, זה נחווה כמעט בלתי אפשרי. הולכת להמשיך לארוז.. עוברת דירה בסוף השבוע הזה.. בתקוות גדולות לחיים חדשים באמת, לחוזק נפשי ואישי.. להיות אני בפעם הראשונה בחיי. אוהבת
