ועוד משהו לפופיץ ולכולם...
תיראו ממה אני שמחה פתאום: מזה שאני מסוגלת ללכת לבד מהמיטה לשירותים! מזה שההפסקה בין שילשול אחד למישנהו עולה! מזה שעדיין יש לי כוח להכין לעצמי אורז / לבשל תפוח אדמה... מזה שאני לא מזניחה את בוזיק ונותנת לו אוכל... מזה שניקיתי את הקומקום החשמלי שלי ועכשיו אם אמצא בבית תה אוכל להכין לעצמי! אז נכון, אני אכולת כאבים שאני לא מאחלת לשונאים שלי (טוב, אולי להם דווקא כן) ואני חוששת מאוד שמחר כבר לא תהיה לי עבודה (הם רומזים לי ככה ב"עדינות" של פיל) אבל אין לי זמן עכשיו לחרדות (יהיה לי מספיק זמן כשיפטרו אותי) ואני מתרכזת בהחלמה! תחזיקו לי אצבעות שבכל זאת לא יפטרו אותי, אלוהים יודע כמה אני זקוקה לעבודה... ותחזיקו לי אצבעות שהבריאות שלי תשתפר ממש בקרוב, כי אני שונאת להיות מכווצ'צ'ת ומגעילה כמו עכשיו... תודה לכל המתעניינים... בוזי
