בוקר טוב חברים

../images/Emo24.gifבוקר טוב חברים

מוקר טוב חברים יקרים ! אתמול היה הרמת כוסית במרכז יום הגעתי זה ניגמר מהר,כמה מילים כאן,כמה שם,כבוד הרב,ראש העיר,להזכירכם אני מפוטר מהמרכז יום כבר שבועיים לערך,מיד רצתי לעבודה,עבדתי מפוצל,בזמן בין ללבין הלכתי לסגור על עבודה קבועה במלון אחריי החג {מימונה}סגרתי,התקבלתי,וסבבה לי,בערב לא הלכתי לתוכנית ראיתי משחק כדורגל,{את הקבוצה שאני אוהד}הייתי מבסוט לאלה,טוב מה אני מקשקש לכם על הבוקר,לסיום אני מרגיש טוב רק להיום,מתכוננים למחר לנסיעה לצפון,איך אומרים בקיצקיץ אני אסיר תודה לתוכנית,לספונסר שלי ולחברים,איך אני מסיים,נכוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן. שלכם באהבה. אסיר תודה.
 
אסיר אוהבים אותך למרות הקשקושים שזה לא באמת

בע"ה זה לא באמת קשקושים. כל עוד שאתה לא כותב בשפה בוטה זכותך להתבטא איך שעבר היום אתמול וגם לפני עשר שנים אוהבים אותך נשמה
 
../images/Emo42.gifבוקר טוב עולם../images/Emo42.gif

אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי על בוקר רגוע ושלוו, על יכולת להתאפק ולהתמודד כמו שצריך ולא כמו שאני רוצה. על חברות ומשפחה מעודדות ומפרגות. על בריאות פיזית ונפשית. על המתנות שבדרך. על יכולת הבחירה. על עוד יום נקי ועל החיים עצמם. רק להיום - חמישה חודשים ויום אחד של ניקיון
אתמול היה ארוך, יום שהתחיל כרגיל בשש ומשהו בבוקר, והסתיים בסביבות שתיים בלילה... מרכז יום, ואח"כ קניות, סידורים, קפיצה הביתה ומשם לתכנית, ושוב הביתה לסדר עוד כמה דברים.... מסתבר שיש רעשים בבניין בו אני גרה, כאלה שנשמעים כמו שיפוצים או הלמות פטיש. כבר כמה ימים שאני מנסה לאתר את מקור הרעש שמפריע לי ויותר מזה מפריע לשכנה מבוגרת לישון. בסביבות השעה עשר בערב זה מתחיל ונשמע כאילו זה מהחדר השני. השכנה חשבה שזה ממני ובאה להתלונן.. בהתחלה, לפני כמה ימים דיברנו ככה והראיתי לה שאני לבד בבית, ואין שום דבר אצלי שיכול לעשות רעש, אלא שהיא לא ממש מבינה, היא נעולה על זה שזה מאצלי. כמעט כעסתי אתמול כשבעל הדירה התקשר אלי בסביבות אחת בלילה. שאל אותי לגבי הרעש וגם אחרי שהסברתי שזה לא מפה וגם לי זה מפריע, הוא אמר כמה משפטים שערבבו אותי. "אולי תעזבי את הדירה לאיזה חודש, או שבוע? אני לא אסבול רעשים כאלה.... שמעתי שגם היו אצלך משטרה לפני איזה חודש...." קיצר.. ברגע הראשון רציתי לענות, להוציא את התסכול הזה, כמעט כעס, ולטרוק לו את הטלפון בפנים. הרגשתי חסרת אונים כי אני לא יכולה להוכיח שהרעש לא ממני וחוצמזה, מה פתאום הוא מבקש ממני לעזוב את הבית שלי? חוצפה לא? ישבתי ככה להתערבב עם עצמי איזה שעתיים, קוראת את החוזה על כל הפסיקים והאותיות שלו, כמעט פוחדת שאגיע למצב שבו אני אמורה לעבור דירה שוב.. למרות שאין סיבה.. ושוב חזר לי הסרט של המשטרה והאקס שעדיין עצור.. מבקשת להרים תפילה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, שאוכל ליהנות מהבית הזה לעוד הרבה זמן, בלי להסתכסך עם אף אחד או לאבד שליטה ולהשתולל כדי להוכיח את עצמי. אמן. מעבר לזה, אמא אמורה להגיע היום מהצפון. למעשה היא כבר בדרך, ומחר אמורה להגיע גם הבת שלי. שיהיה לנו חג שמח ומהנה. אוהבים
 

עליזה 63

New member
מתוך "המתנה של היום"

מתוך "המתנה של היום" "אולי האיכר רק שותל זרע, אבל אם הוא פותח את עיניו, הוא מאכיל את כל העולם." איש עבר דרך כפר קטן, וראה פועלים שבונים מבנה מרשים. "מה אתם עושים?" הוא שאל. הפועל הראשון, בחור צעיר, חסר סבלנות, ענה בשאט נפש: "אני עובד בשביל שלושה דולר לשעה, ואני כבר עייף מאד!" האיש שאל פועל אחר את אותה השאלה. "אני מערבב בטון, כפי שאתה רואה", ענה בלגלוג הפועל השני. לבסוף, אישה שעבדה בקרבת המקום עזבה את המריצה שלה שהייתה מלאה בלבנים, והתקרבה לאיש. "אנחנו בונים בית חולים." היא אמרה בגאווה. "עכשיו נוכל לטפל באנשים בכל האזור. תינוקות ייוולדו כאן. הרופאים יצילו חיי אנשים." האיש הסתכל באישה בהתפעלות ואמר לה: "אני יודע, כי זה בית החולים שלי. רק את מחזיקה את החזון של מה זה הדבר שאת יוצרת." התורם העשיר נתן לאישה את הפיקוד על הבנייה כך שבית החולים שלו ייבנה על ידי מי שבאמת הבין. האם אבין את חשיבות הדברים אפילו קטנים שאני עושה היום?
 

עליזה 63

New member
מתוך "שפת השחרור"

מתוך "שפת השחרור" פרפקציוניזם ההחלמה מתלות יתר הינה תהליך אינדיבידואלי שכולל טעויות, התמודדות עם הבעיות שלנו ועם נושאים קשים. כאשר אנו מצפים מעצמנו שנהיה מושלמים, התהליך נעשה איטי יותר; אנחנו שמים את עצמנו במצב של אשמה וחרדה. כאשר אנו מצפים מאחרים שיהיו מושלמים, זה הרסני באותה מידה; זה גורם להם להרגיש אשמים, וזה עלול להפריע לצמיחתם. בני אדם הינם אנושיים ופגיעים, וזה נפלא. אנו יכולים לקבל ולהעריך את הרעיון הזה. כאשר אנו מצפים מאחרים שיהיו מושלמים, זה שם אותנו באותו מצב תלותי של עליונות מוסרית. כאשר אנו מצפים מעצמנו שנהיה מושלמים, זה גורם לנו להרגיש נוקשים ונחותים. אנו יכולים לוותר על שני המצבים. אנו לא צריכים ללכת לקיצוניות השנייה: לסבול כל דבר שאחרים זורקים עלינו. אנו עדין יכולים לצפות מעצמנו להתנהגות הולמת, אחראית. אבל כמעט כולנו יכולים להרשות לעצמנו להרפות קצת. וכשאנו מפסיקים לצפות שאחרים יהיו מושלמים, אנו עשויים לגלות שהם מצליחים הרבה יותר טוב ממה שחשבנו. כשאנו מפסיקים לצפות מעצמנו שנהיה מושלמים, אנו נגלה את היופי בתוך עצמנו. היום, אתרגל סובלנות, קבלה, ואהבה לאחרים כפי שהם, ולעצמי כמו שאני. אשתדל להגיע לאותו איזון בין הציפייה ליותר מדי והציפייה לפחות מדי מאחרים ומעצמי.
 
למעלה