../images/Emo24.gifהשבוע שחלף לו ביעף......
השבוע שחלף לו ביעף. שבוע מלא הורמונים. מלא דמעות של שמחה ושל עצב. שבוע בו נשבר מהכל וירוקת קנאה לאלה שמסימים את הטיפולים ויכולים להגיד זהו מאחורינו. שבוע בו אין קנאה באלה שעדין מתמודדים כאן עם כוחות חזקים בטיפולים שהם עדין מקבלים. זה התחלי מהפחד של הטלפונים. שאותו שברנו עם לידת האחין הקטן שלי. היתי חזקה עד הכניסה לחדר לידה. אמרתי זהו רק דמעות של שמחה. ביין הצרחות של היולדות שם. קבלתי או יותר נכון גנבתי אחרי משא ומתן את האפרוח שרק נולד..... ובמסדרון בלי אף אחד אני והוא ניהלנו שיחה. ואני לא יודעת למה זה בא לבד כאילו מעצמו בשקט וגינבה הדמעות ארורות האלו. שכיסו אותי וכיסו אותו. כל ההורמונים בי התפרצו ביחד מחזיקה ביד את מתנת החיים הזו.... ויודעת שהבטן שלך יבשה מכווצת. ואת שמחה שבכלל ראית אותו בהיולדו.... ושהגעת לזה... בכלל ושאת חיה. מסיבת סיום כיתה ו של האפרוחית הפרטית שלי שעולה שנה הבאה לכיתה ז' כל שמחה אני רגשנית כזו. והדמעות אין להם מעצורים..... בתי הגדולה שנמצאת בקור"ס מדצ"ים כבר שבוע בלי אמא החרדנית שלה.... והזריקה הארורה- המחיה שלי התזכורת לזה שאולי חליתי בסרטן פעם.... כן אני בזמן האחרון נמצאת בארץ נדמה לי...... אז הרופא הטוב חיכה שאגמור לנגב את הדמעות הארורות שמתגלשות לי מהעינים כאילו הם יחידה אחרת מהמח שלי..... ובסבלנות הסביר לי..... שוב את הלמה צריך לקבל את הזריקה..... ואם למישהו אין מושג אז נאן הגוף שלה מחולק ל8 סוגים של רופאים ומרפאות ובשלושה שבועות האחרונים העיבירו אותי מסע כומתה בבדיקות. וכשהעזתי למרוד זהו אין לי כח. יצאתי לחופש חזרו הטלפונים והגבות הזקופות! חופש ממה בדיוק? וככה זה כל 3 חודשיים ומקביל הרוטינה של הטיפולים השבועיים. אני מוצאת את עצמי מחלקת כל פעם למישהו אחר מתנת זיכרון מין פחד כזה למצות כל מה שיש וכל טיפת כח שנשארה לכלות אותה שלא תברח לי והגלגל יתהפך בחזרה.ןלא שאני חושבת על טיול למקום אחר בלי שוב...... אבל ככה זה כשמקבלים את מתנת הסרטן זה מתנה כנראה שאנחנו כאן נסחוב איתנו לכל החיים כולל כל הדילים והחבילה שאיתה. מלאן חיבוקים לכל אלה שסוחבים את השבוע........ והרבה כח! שבת שלום נאנוש
השבוע שחלף לו ביעף. שבוע מלא הורמונים. מלא דמעות של שמחה ושל עצב. שבוע בו נשבר מהכל וירוקת קנאה לאלה שמסימים את הטיפולים ויכולים להגיד זהו מאחורינו. שבוע בו אין קנאה באלה שעדין מתמודדים כאן עם כוחות חזקים בטיפולים שהם עדין מקבלים. זה התחלי מהפחד של הטלפונים. שאותו שברנו עם לידת האחין הקטן שלי. היתי חזקה עד הכניסה לחדר לידה. אמרתי זהו רק דמעות של שמחה. ביין הצרחות של היולדות שם. קבלתי או יותר נכון גנבתי אחרי משא ומתן את האפרוח שרק נולד..... ובמסדרון בלי אף אחד אני והוא ניהלנו שיחה. ואני לא יודעת למה זה בא לבד כאילו מעצמו בשקט וגינבה הדמעות ארורות האלו. שכיסו אותי וכיסו אותו. כל ההורמונים בי התפרצו ביחד מחזיקה ביד את מתנת החיים הזו.... ויודעת שהבטן שלך יבשה מכווצת. ואת שמחה שבכלל ראית אותו בהיולדו.... ושהגעת לזה... בכלל ושאת חיה. מסיבת סיום כיתה ו של האפרוחית הפרטית שלי שעולה שנה הבאה לכיתה ז' כל שמחה אני רגשנית כזו. והדמעות אין להם מעצורים..... בתי הגדולה שנמצאת בקור"ס מדצ"ים כבר שבוע בלי אמא החרדנית שלה.... והזריקה הארורה- המחיה שלי התזכורת לזה שאולי חליתי בסרטן פעם.... כן אני בזמן האחרון נמצאת בארץ נדמה לי...... אז הרופא הטוב חיכה שאגמור לנגב את הדמעות הארורות שמתגלשות לי מהעינים כאילו הם יחידה אחרת מהמח שלי..... ובסבלנות הסביר לי..... שוב את הלמה צריך לקבל את הזריקה..... ואם למישהו אין מושג אז נאן הגוף שלה מחולק ל8 סוגים של רופאים ומרפאות ובשלושה שבועות האחרונים העיבירו אותי מסע כומתה בבדיקות. וכשהעזתי למרוד זהו אין לי כח. יצאתי לחופש חזרו הטלפונים והגבות הזקופות! חופש ממה בדיוק? וככה זה כל 3 חודשיים ומקביל הרוטינה של הטיפולים השבועיים. אני מוצאת את עצמי מחלקת כל פעם למישהו אחר מתנת זיכרון מין פחד כזה למצות כל מה שיש וכל טיפת כח שנשארה לכלות אותה שלא תברח לי והגלגל יתהפך בחזרה.ןלא שאני חושבת על טיול למקום אחר בלי שוב...... אבל ככה זה כשמקבלים את מתנת הסרטן זה מתנה כנראה שאנחנו כאן נסחוב איתנו לכל החיים כולל כל הדילים והחבילה שאיתה. מלאן חיבוקים לכל אלה שסוחבים את השבוע........ והרבה כח! שבת שלום נאנוש