לי לא שמח החג הזה../images/Emo7.gif
לי נורא עצוב עכשיו , רק לחשוב על הימים שבהם הייתי יושב עם כל המשםחה לסדר פסח והיינו שרים צוחקים מאושרים. ועכשיו מה יש לי, יש לי את עצמי מתוך בחירה כמובן. יש לי את הכלב שלי ויש לי את העבודה שלי. אני מנסה להמשיך הלאה,אני באמת מנסה רק הדיכאון הזה גובר וגובר ועוד יותר לקראת ערב החג הזה ,מרגיש כל כך רחוק מכולם,רחוק מאמא שאת החג הזה עושה בבית חולים כיוון שהיא מאד חולה,הקרש היחיד שיש לי עם המשפחה הוא עם אחותי על גבי האינטרנט וגם זה לעיתים מאד מאד רחוקות. ואני כל כך רוצה להיות שם קרוב לחבק לנשק לתמוך לבכות. ולמה לכל הרוחות אני מייסר את עצמי? למה אתמול הרגשתי קצת יותר טוב והיום אני שוב נמצא אי שם בין חיים ומוות, ולמה תמיד המחשבה על המוות עולה כל כך הרבה בימים האחרונים? אולי כי זו הבריחה הכי טובה שאני מוצא לעצמי מהחיים האלו? ואני יודע שיש הרבה שהם במצב הרבה יותר גרוע משלי ואולי אני יותר עייף מהם? אני כל כך עייף וכל כך בא לי לבכות עכשיו ואני לא יכול כי אני בעבודה.נמאס לי כל כך ממני פשוט נמאס לי ממנייייייי.!