פאנפיק- Come Back To Me

../images/Emo240.gif פאנפיק- Come Back To Me

טוב אז פעם ראשונה בחיים שלי בערך אני מפרסמת פאנפיקים שלי... אין לי פאנפיק ארוך גמור, יש לי כמה קצרים ממש שאני אפרסם ועוד אחד עם 3 חלקים... אז Hope you Like it...
 
Come Back To Me

קובץ עדיף :) אני לא זוכר הרבה מליל אמש, אבל להתעורר בחיקה של נערה עירומה כביום היוולדותה הספיק בהחלט לסכם מה שהיה בלילה: הייתה מסיבה, שתיתי עם הארי, מצאתי נערה, רקדתי, רקדתי עם הנערה, שתיתי עוד והחלטנו לעלות לדירה שלי. זה מה שקורה בדרך כלל, הבנים מספרים. וטוב אני לא מופתע. מאז שהצטרפתי ללהקה בנות היו בשפע, ואני לא צוחק באמת היו הרבה. לפני כמה שנים, ממש בהתחלת הקריירה הייתי קטן וחסר ניסיון, ובנות קפצו מכל עבר. וטוב, כמו שדני אמר "אם יש הזדמנות תקפוץ אליה" וכך עשיתי, הגעתי למצב של מישהי בכל לילה. אבל גם מזה נגמלתי. התקופה הייתה קצרה יחסית והתגברתי על הצורך מהר. אבל גם לי יש מעידות. יוצא לי מדי פעם לתפוס איזה בחורה לסטוץ חד פעמי. אבל אהבה? תעשו לי טובה? מי מאמין בזה, אני בטוח כבר לא. הייתי מאוהב במישהי, אבל היא פגעה כמו סכין בגב. חדה וכואבת. וכל שירי האהבה הדביקים נכתבו בעיקר בידי. הבחורה ששכבה לצידי הייתה בלונדינית חיוורת בעלי תווי פנים עדינים כל כך שהייתה דומה לבובת חרסינה. טוב, היא לא נראית מישהי למסיבות. אולי היא הייתה שם ולא שתתה? אני לא בדיוק זוכר מה היה אבל אולי היא סתם סחבה אותי הבייתה, ונשכבה איתי עירומה. כן בטח. היא עירומה ואני עירום. לעזאזל, כואב לי הראש! הנערה מצידי נאנחה בכבדות. היא פקחה עיניים לאט לאט וחשפה מולי עיניים כצבע השמיים ביום בהיר, כל כך ברורות, כל כך טהורות כל כך גדולות ומהפנטות. היא חייכה קלות ושפשפה את עיניה. טוב, היא יפיפייה. ללא ספק. איך השגתי לעצמי אותה? היא הסתכלה בי בחיוך משועשע, ואני תבעתי בעיניה כנראה עם פה פעור במקצת. היא הרימה אצבע ללטף לי את הלחי בעדינות, המגע שלה היה חם ומרגיע. היא השאירה את ידה על הלחי שלי וחייכה. לרגע חשבתי שהיא אילמת. הבטתי בשפתיה המושלמות, בדיוק בטעם שלי, לא מלאות מדי ולא דקות מדיי, נראות כאילו מצויירות במכחול עדין. בלי לחשוב, התקרבתי אליה, מסתכל בעיניה ושפתיה לסירוגין. הייתי חייב לדעת איך השפתיים שלה מרגישות. וללא התרעה מוקדמת הצמדתי את שפתיי לשפתיה. היא לא הופתעה, אלה להיפך, היא זרמה איתי. שפתיה נעו בצורה מושלמת לפי שפתיי, ולשונותינו הצטלבו באופן מושלם. השפתיים שלה רכות כל כך, וטעימות! הרמתי את ידי, מעביר אותה בשערותיה הבלונדיניות, עם היד השנייה קיברתי את גופה אליי, היא לא נרתעה. רק עכשיו שמתי לב כי ידיה גולשות במורד גבי מעלה ומטה והיד שלה עדיין על הלחי שלי. אחרי כמה שניות או אולי דקות התנתקנו. שניינו מתנשמים . מזמן לא התנשקתי ככה, עם כל כך הרבה רגש, העברתי יד אחת והגלשתי אותה במורד ידה עד שתפסתי את כף היד שלה. היא חייכה אליי ואני חייכתי חזרה. היא המשיכה לשתוק, ואני לא העזתי להוציא מילה מפי, מנסה לא לקלקל את הרגע. "אתה יודע איך קוראים לי בכלל?" אמרה אחרי רגע ארוך. הסמקתי והורדתי את עיני מעיניה, הנדתי את ראשי לשלילה. היא צחקה בקול פעמונים עדין ובטני פרפרה. אני חושב. "מפתיע" המשכנו לשכב ולהסתכל זה על זה בשתיקה, מנסים לקרוא את מחשבותיו של האחר. עד שלבסוף היא ניתקה את ידה מידי וקמה. השמיכה נשרה ממנה וחשפה גוף חיוור ומרהיב ביופיו. "איפה השירותים?" היא שאלה ואני הצבעתי לה. היא אפילו לא טרחה ללבוש משהו מעליה. פשוט הלכה ככה, עירומה משאירה אותי ללא מילים. הייתי בשוק, מוקסם ממנה. ואפילו שכחתי מהכאב ראש שלי. היא חזרה כעבור כמה רגעים, מתחילה לחפש את בגדיה. הצטערתי על זה שהיא הולכת, אבל אז עברה לי מחשבה בראש שאולי כל זה היה מאורגן. "את לא פרוצה נכון?" שאלתי ללא חשש "או שהבנים לא הזמינו אותך בשביל לשעשע אותי" היא נראתה פגועה לרגע, "ואם כן?" "סתם יהיה חבל, לא תקבלי שכר" הצטערתי שהעליתי את זה עכשיו, היא לא נראית כזאת. "אל תדאג אני לא." ברגע זה היא סיימה להתלבש, הסתכלה במראה וראתה כי השיער שלה פרוע. היא הלכה לחדר מקלחת, הפעילה את הברז וסגרה אותו אחרי כמה זמן. היא חזרה משם כאשר השיער שלה נראה פחות או יותר מסודר. הבטתי בה ככלבלב הרוצה את אימו. ושוב נזכרתי שאין לי מושג איך קוראים לה והיא כנראה יודעת מי אני. "בא לך להגיד לי את שמך לפחות?" אמרתי לה בסוף, מיוסר מההתעלמות שלה. היא הסתובבה אליי, הסתכלה עליי עם עינייה הגדולות. "אני רשומה באות א' בטלפון שלה. ולא הפסקת להגיד את שמי כל הזמן שהיינו ביחד" היא אמרה בחדות נעלבת. לבסוף לקחה את התיק שלה, הפריחה נשיקה לעברי ויצאה מהדירה. ואני נשארת שוכב על המיטה, מבולבל בעליל. מה זה היה? לרגע היא נישקה אותי בפראות ואז היא אדישה? מה קורה פה? עינינו אותי שאלות כמו, איך קוראים לה, בת כמה היא בכלל, מי היא ועוד שאלות על זהותה הכללית. בינתיים קמתי, חיממתי קומקום ושתיתי 2 כדורים של אופטלגין. מטומטמת. מטומטמת. גאד אני שונאת את עצמי. חזרתי הבייתה בסביבות 6 בבוקר, עוד עם הבגדים של אתמול על עקבים, הולכת ברחובות לונדון השקטים. מסיבה מטומטמת. מה חשבתי לעצמי אתמול? למצוא בחור רנדומאלי ולהראות להם שאני לא מרובעת? שאני לא החנונית הקלאסית? למה הייתי חייבת להיות כזאת מטומטמת ולשכב עם בחור רנדומאלי? הגעתי הבייתה. יש לי מזל שאמא שלי עדיין ישנה. נכנסתי בשקט לאמבטיה, מנסה כמה שפחות להרעיש. מילאתי את המים באמבטיה ובזמן זה התפשטתי. הסתכלתי על עצמי במראה. מזעזעת, מחשבה ראשונה שעברה בראשי. הסתכלתי על כתם ורדרד בעל נטייה לסגול על הצוואר, ויש עוד אחד יותר גדול ליד השד. לעזאזל! נכנסתי לאמבטיה. יושבתי בשקט ונתתי למחשבות לרוץ. מזל שלא שתיתי לפחות במסיבה שהייתה. אבל הוא שתה. הוא כל כך חתיך, שבאמת אני לא אוכל להוציא אותו מהמחשבות שלי בזמן הקרוב. טוב הוא סלבריטי, הוא לא בקטע. הם שוכבים עם נערות סתם ככה לכיף. ואני מה...? ניסיתי להוכיח למישהו שאני לא מרובעת ויכולה לפעול על ספונטניות בלבד? מעשה מטומטם. אני עדיין מרגישה את המגע שלו עליי. המגע החם של שפתיו, של ידיו החסונות. מגע של גבר שבחיים עוד לא חוויתי. אני לא מאמינה שחוויתי את הפעם הראשונה שלי עם מפורסם ועוד משיהו שאני לא מכירה חוץ מהיותו מפורסם. אני שונאת את עצמי ברגע זה. אבל עדיין, הפעם הראשונה שלי הייתה עם דאגי לי פוינטר בכבודו ובעצמו. וזה כבר כבוד. צחקתי במרירות, מי יאמין לי ? יצאתי מהאמבטיה, מתארגנת ללכת לבית ספר, מבינה עוד ועוד דברים מליל אמש. אמא כמובן כעסה שלא הייתי בבית בלילה אבל תירצתי לה שנשארתי לישון אצל אחת החברות ושכחתי להתקשר.
 
חלק 2

בדרכי לבית ספר נפגשתי עם חברתי, לוסי שלא הפסיקה להתלהב ממני. "אני לא מאמינה שהיית במסיבת אח"מים! זה כל כך אדיר! חכי עד שישמעו על זה בכיתה!" היא התחילה להתלהב והקוצים השחורים שלה נראו כאילו הם רוקדים. "את לא מספרת את זה לאף אחד!!" מזל שהיא לא יודעת לגבי עניין לקום בדירה של גבר בבוקר. היא נשבעה והלכתי ליידה בשקט. למדתי את השעות שלי בשקט, מנסה להסתתר בשיער ובצעיף ששמתי בשביל להסתיר את ההיקי. אבל בהפסקת הצהריים הפאלפון שלי צלצל. "הלו?" עניתי בחשש, לא מכירה את המספר. "אליס?" שאל גבר. "כן, מי רוצה?" "אל תצרחי בבקשה, אבל זה דאגי" הוא אמר וליבי צנח לתחתונים. "אוה כן?" מנסה להיות אדישה, לא הולך לי. "כן." שתיקה. "אני מקשיבה, מה אתה צריך?" שאלתי קצת בגסות. "כמה תשובות" אמר בשקט שבקושי שמעתי משהו. "אני יכולה אולי להתקשר אלייך יותר מאוחר?" שאלתי מבינה כי בגלל הרעש במסדרון לא אשמע כלום. "כן. אני מחכה לשיחה ממך" והוא ניתק, לא ביקש שום תשובה ממני, לא כלום. הסתכלתי על הצג ושמרתי את המספר שלו. ניסיתי להמשיך ביום הלימודים כרגיל אבל הרבה שאלות ומחשבות ניקרו אותי מבפנים. המחשבות אכלו אותי, וידעתי שאין לי למה לצפות יותר מדיי, כי בכל זאת אנחנו במעמד כל כך שונה. והפרשי הגילאים שלנו הם כמעט 4 שנים. אני חושבת. סוף היום הגיע ולוסי ואני הלכנו ביחד הבייתה. חיכיתי לרגע הזה שאני אפרד ממנה בשביל שאני אוכל להתקשר לדאגי ולברר מה הוא רצה, וידעתי שאני אהיה חייבת להתקשר, כי אם אני לא אתקשר הוא יתקשר. נפרדתי מלוסי וחייגתי אליו. הוא ענה כמעט מיד. "הלו?" "היי" לא היה לי מה עוד לומר. "הֵלו" הוא ענה ושתק גם. "ר- רצית לשאול משהו...?" שאלתי בחוסר אונים, למלא את השתיקה במשהו. "כן, אני מנסה לנסח את השאלות איכשהו" אמר בהרהור. חיכיתי בשתיקה. "אוקיי, נתחיל מהקלות. איך קוראים לך?" "אליס, אתה כבר יודע" אמרתי בצחקוק לחוץ. "בת כמה את?" היססתי. רציתי לשקר. "עוד מעט 18" שתיקה קלה מהצד השני. התחלתי להצטער על זה שהתקשרתי. כבר עברתי את הבית שלי והמשכתי לכיוון הפארק שהיה ליד. "איך הגעת למסיבה אתמול?" "בעזרת קשרים" הרגשתי מרגע לרגע כאילו שחוקרים אותי. "שתית אתמול?" "לא" עניתי בכנות וללא היסוס. "אני הראשון שלך." זאת הייתה עובדה ולא שאלה. "כן" עניתי בלחש. "כואב לך?" לקח לי רגע לחשוב על זה. "לא. קצת" הייתה שוב שתיקה. לא ידעתי מה להגיד לו. הרגשתי כל כך מגוחכת לדבר איתו. שמעתי אותו נאנח בכבדות "אני מצטער" "זה בסדר. אין לך על מה" "אני יכול לשאול שאלה קצת פרטית?" קולו נשמע רך עכשיו, יותר מקודם. "כן" לא היה לי מה להפסיד. כי במילא, לא יהיה בנינו שום קשר בעתיד. "נהנית?" חשבתי על זה רגע. נזכרתי בנשיקה שלנו, ברגע שנכנסנו לבית שלו, הסתערנו זה על זה. בלי לחשוב בכלל. ידיו החזיקו אותי חזק וליטפו אותי, שפתיו נעו באיטיות על שלי. "כן" הודעתי לבסוף. הוא צחק בעדינות. "לפחות זה משמח איכשהו" הייתה שתיקה ארוכה, לא היה לי מה להגיד עוד. "אז נגמרו החקירות?" שאלתי. "אמ... כן... אני חושב" הוא אמר, נשמע מאוכזב במקצת. "אז.. ביי" "להתראות" ניתקנו את השיחה, הייתה לי הרגשה מגעילה כל כך, למה התנהגתי אליו בצורה גועלית כזאת? האם הוא מתקשר לכל הבנות שהוא שכב איתן, או שאני מיוחדת? לא רציתי לחזור הבייתה, כי ידעתי שאמא תתחקר אותי לגבי ליל אמש, כי לפי המבט הלא מרוצה שלה היא לא קנתה את הסיפור של לישון אצל לוסי, אז החלטתי להישאר בפארק. טיילתי קצת בשדרות העצים כדי להרגיע את המחשבות. אבל דאגי לא יצאתי לי מהראש. לילה אחד, רק לילה אחד הייתי איתו וכבר אני מרגישה כמו ילדה בכיתה ז' המאוהבת בנסיך הכיתה. רק שבמקרה שלי נסיך הכיתה הוא סלב. הרגליים שלי כבר התעייפו מההליכה והייתי מותשת גם מבית הספר וגם מליל אמש, אז החלטתי לשבת באיזה מקום, ראיתי עץ גדול שגזעו נראה גדול ונוח למדיי, התישבתי על יד העץ ונשענתי על הגזע. התבוננתי בשמיים הכחולים, וחשבתי על עיניו של דאגי שהביטו בי הבוקר. רוח קרירה עברה על פני והעיפה את שעירי ארוחה. הרגשתי צמרמורת קלה אבל לא היה לי אכפת. הוצאתי את נגן המוזיקה מהתיק, שמתי אוזניות והפעלתי אותי. יופי! השיר הראשון הוא של מקפליי, הלהקה של דאגי. "Its all about you… yesterday you asked me something I thought you knew.." אהבתי את השירים הישנים של מקפליי, החדשים שלהם נשמעים מוזר, ואינם מתאימים לאופי הילדותי שהיה ללהקה כפי שזכרתי. אבל הם השתנו, ונהיו בוגרים יותר. האזנתי למוזיקה, נרגעתי קצת, עצמתי את עיניי וניסיתי שלא לחשוב יותר מדיי. לפתע הרחתי ריח חזק של עשן סיגריה. הורדתי את האוזניות מאזניי והסתכלתי מאחורי הגזע. ראיתי בן אדם היושב באותה תנוחה כמו שלי רק מצדו השני של העץ. הוא לבש סקיני ג'ינס ונעלי אולסטאר אדומות. וזה כל מה שראיתי מגופו. אני די בטוחה שהוא לא שם לב אליי. אבל עדיין הרגשתי לא בנוח לשבת גב אל גב איתו וגזע חוצה בניינו. קמתי וניסיתי להיות כמה שיותר בשקט. כדי שהבחור מאחורי הגזע לא ישמע אותי. ובצורה הכי אופיינית לי, נתקעתי באחד משורשי העץ הבולטים נפלתי ונחתי על האדמה כמו שק תפוחי אדמה. אלוהים, כמה בושות אני עושה לעצמי. אני לא מבינה איך ציפיתי שהבחור לא יישמע אותי, נפלתי ברעש כל כך חזק על האדמה שהבחור קם בבהלה והתקרב אליי. המשכתי לשכב על האדמה, מסתכלת על הרצפה מנסה להסתיר את פניי מרוב בושה. "א-אני מצטערת , לא התכוונתי להפריע לך" התנצלתי. ניסיתי לקום על רגליי, אבל רגלי השמאלית שכנראה השתפשפה בגזע שרפה וכאבה. הסתכלתי על רגלי, והג'ינס הכהה שלבשתי היה רטוב, באופן אינסטקטיבי נגעתי ברגל והרגשתי רטיבות. יופי עכשיו גם יורד לי דם. "אליס?!" שמעתי את הבחור קורא לי, זיהיתי את קולו והתפללתי שאני טועה. הרמתי את עיניי בחשש והסתכלתי עליו. דאגי. "אתה מעשן?!" צעקתי עליו, ראיתי את הסיגריה בידו הימנית. פניו הביעו הפתעה מוחלטת. "הרגל שלך מדממת ואת חושבת עליי ועל הסיגריה שלי?" מצד אחד הוא צודק, הרגל שלי באמת מדממת ושורפת. מצד שני יש לי מדיניות קשה נגד סיגריות.
 
חלק 3

"הדירה שלי קרובה לפה, אני אקח אותך ונשטוף את זה" ניסיתי לחשוב בהגיון. "מה? לא! אני לא רוצה ללכת לדירה שלך, שוב!" הייתה שתיקה מעיקה, הסתכלתי עלייה וראיתי רטיבות קלה בעיניה. "לא-לא, אל-אל תבכי!..." אמרתי, מבוייש... אני לא טוב עם בנות בוכות. "אני לא בוכה..." אליס ניגבה את עיניה עם גב ידה, "מה אתה עושה כאן בכלל? אתה עוקב אחריי?" הרגשתי איך פניי מאדימות, "לא! אני בא לכאן לעיתים קרובות בשביל להירגע" "עם סיגריה?!" ירתה בעצבנות. "כן... החבר'ה לא יודעים שאני מעשן, אבל זה לא קבוע! אני מעשן רק אם משהו מציק לי, זה.. מרגיע " "אני שונאת עישון" "גם אני" "אבל אתה מעשן!" "אז מה!" הושטתי לה את ידי, למטרה שתקום. "קומי כבר" ראיתי איך פניה החיוורות מתחילות להסמיק. יפיפה. היא הושיטה את ידה אליי ואימה את גופה לקום. ניסיתי למשוך חזק יותר, שלא תתאמץ. אבל כנראה משכתי חזק מדיי ובשנייה אחת ראיתי את פניה כ- 3 סנטימטרים מפניי. "סליחה..." לחשתי אך לא זזתי, וגם היא לא. הסתכלנו בעיני אחד של השני במשך כמה שניות. ואז היא התרחקה ממני. "אל תנסה להיות איתי שוב, אני לא הזונה שלך" "לא! לא חשבתי שאת כזאת! אני מצטער..." ושוב שתיקה מביכה. עד שאליס פצחה ביללת כאב קלה. "אני אקח אותך לדירה שלי" הפעם אמרתי לה את זה בלי להסס. "לא! אני לא רוצה, אני אחזור הבייתה, זה רק כמה רחו---" לא נתתי לה לסיים את משפטה, "אני מתעקש" פניה פנו על האדמה והיא הנהנה בחיוב. "בואי, שימי את ידך מעליי" אמרתי, מנסה לעזור לה ללכת. "לא!" היא צווחה בבישנות. "את עקשנית!" ציינתי, והרמתי אותה בכוח על גבי. "מה אתה עושה?! תוריד אותי תכף ומיד!" "לא! שתקי!" צעקתי עליה בחזרה והיא השתתקה. התחלתי לצעוד מהפארק לכיוון הדירה שלי. שהייתה רחוקה מהמקום כ-10 דקות הליכה. אליס לא הייתה כבדה כל כך על גבי. האימונים בחדר כושר שלי משתלמים לבסוף. היא נשענה על גבי בעייפות. הרגשתי לחוץ מהקרבה בנינו, כל תא ותא הרגיש את הלחץ שלי. כאשר הגעתי לפתח הדירה, התקשתי בהוצאת מפתחות הדירה מכיס המכנס שלי. אבל בסופו של דבר עם מאבקים עם המכנסיים הצלחתי, מופתע מעצמי שלא הפלתי אותה בדרך. נכנסו לדירה והושבתי אותה על הספה. היא נראתה סמוקה וזעופה. "חכי, אני אביא תחבושות" הלכתי לחדר אמבטיה, לתיק עזרה ראשונה להוציא משם את התחבושות. כשחזרתי, קצת פחדתי שהיא תברח לי פתאום, אבל במצבה אני לא חושב כך. חזרתי לסלון וראיתי שהיא נשארה באותה תנוחה כמקודם. מלאך קטן שנפל מהשמיים היושב על הספה שלי. "תירגעי קצת, אני לא נושך" "אני רגועה!" היא אמרה בלחץ, "אני רק..." ראיתי שהיא מתביישת. ניקיתי את הפצע וחבשתי את רגלה. הפצע לא היה עמוק אבל אני ידוע בתור פרנואיד. סידרתי לה את הספה, "הנה, תשכבי על הספה" היא עשתה כמו שאמרתי לה. שמתי לה כרית מתחת לרגלה השמאלית. "אני אביא לך לשתות?" ניסיתי להיות מארח טוב. היא הנהנה. "תפסיקי להתבייש!" התעצבנתי קצת עליה. כל הבנות כאלה? חזרתי עם כוס קולה קרירה, וראיתי אותה נחה. עיניה הגדולות היו עצומות כעת, ושיערה היה פזור בכל הספה. קרני השמש שנכנסו דרך החלון פגעו בדיוק בה והיא נראתה יפה כל כך שהייתי צריך לנשוך את השפה בשביל לא לגנוח. היא נראתה שברירית כל כך ופגיעה בצורה לא אנושית. "דוגי!!" הדלת נפתחה בחוזקה. בלי לדפוק. כרגיל. בזמן שאני יושב על הכורסא בסלון, שותה קפה ומתבונן בה, שני בחורים, אחד בלונדיני הלובש ג'ינס וג'קט חום בעל גומת חן והשני בעל שיער חום מתולתל שלבש חולצת טריקו לבנה וג'ינס כהה מתקרבים אליי. טום ודני. חבריי מהלהקה. "דוגי, תגרום לו לשתוק!" צעק דני, עצבני במקצת. "מה קרה?" שאלתי. "הוא לא מפסיק להתלונן!!" רטן דני. "אני לא מתלונן! וגם אם כן! יש לי זכות מלאה!" אמר טום תוך כדי לעשוק אותי בפחית בירה. "אפשר לקבל תשובה?" שאלתי מבולבל, קצת בשוק מזה שהם לא שמו לב לאליס ששוכבת שם. דני הביא כיסא מהמטבח והתיישב עליו. "טום לא מפסיק להתלונן על זה ג'יו טסה לאיטליה בלעדיו!" "היא טסה לשבוע שלם! מה אני אעשה בלעדיה?!" ילל טום ולקח שלוק מהבירה, והתיישב על דני. "טום תראי" אוי לא, שיחת דני. "שמעתי פעם, שזוג זה כמו זוג קיפודים. הם מתקרבים כדי לחמם זה את זה אבל צריכים להיות רחוקים מספיק זה מזה בשביל לא להכאיב אחד לשני" אני וטום הסתכלנו עליו במבט מבולבל, "מאיפה הוצאת את זה? מארץ המטומטמים?" צחק טום. "לא! בכל אופן! תפסיק להתלונן" אמר דני נעלב. צחקתי עליו. והמשכתי לשתות את הקפה שלי באדישות. לפעמים אני תוהה איך בדיוק מתייחסים אליי בתור הקטן בלהקה אם שני אלה שמתנהגים כאילו הם בפעוטון! "למה יש לך נערה מתה על הספה?" שאל טום מביט בה. "היא לא מתה! היא ישנה" אמרתי בחוכמה. כאילו והיא שמעה שמדברים עליה, היא החלה להתעורר. ליבי קפץ מהיופי הרב שבה. וכנראה לא רק שלי. גם דני וגם טום בהו בה בתדהמה. היא פקחה עיניים מבהולת מכמות האנשים שהביטו בה. "שיט! כבר מאוחר! הכל בגללך! אמא שלי תהרוג אותי!" היא החלה להילחץ. "בסדר בסדר, תירגעי!" ניסיתי להרגיע אותה וטום ודני צחקו עליי. יריתי בהם מבט רצחני. "לא אני לא אירגע! היא כמעט הרגה אותי על אתמול" דני וטום החליפו מבטים "ומה היא תעשה לי היום?!" אני לא טוב בלחשוב בלחץ, "בואי, אני אסיע אותך הבייתה" קמתי מהכורסא והצעתי לה את גבי שוב. "אני יכולה ללכת" היא אמרה והרגשתי אידיוט גמור. בכל זאת הושטתי לה את היד, לקחתי את המפתחות של הרכב ויצאתי מהדירה איתה. "בבקשה תישארו כאן ותשמרו על הדירה!" אמרתי לדני וטום שהתלחששו ביניהם. יצאתי לחנייה, האוטו שלי היה מסוג MG TF 160 ירוקה. אני לא מתפאר במכוניות, אבל את אפי אני ממש אוהב. פתחתי לה את דלת הנוסע שמקדימה כמו ג'נטלמן והיא נכנסה פנימה. עברתי מהר לצד השני והתחלתי להתניע את האוטו. היא אמרה לי לאן לנסוע ולא יותר מזה. היא כועסת עליי. את שאר הנסיעה נסענו בשקט. לבסוף עצרתי לה ליד הבית והיה כבר חושך, ובקושי ראיתי איך הוא נראה. אבל זכרתי את הכתובת. "לילה טוב" אמרתי. "לילה" היא אמרה באדישות ויצאה מהמכונית טורקת את הדלת בכוח. נסעתי חזרה לדירה. מוכן לשיחה עם דני וטום. על הדקה שחזרתי הם ירו לכיווני מלא שאלות שכמעט ולא הבנתי כלום. "מי זאת?!" שאל טום בלחץ. "אישה?" "אתה עובד עליי! אם לא הייתה אומר את זה עכשיו לא הייתי יודע!" אמר טום. "קוראים לה אליס" אמרתי לבסוף, מתיישב על הספה. "מה הקשר שלך אליה?!" שאל דני. "שכבתי איתה" אמרתי בפשטות. זה לא הפתיע אותם. "טוב זה לא מפתיע, אבל למה היא פה, אתה לא בקטע של סטוצים?" שאל טום. אלוהים הוא מכיר אותי. "כן, אבל פשוט נתקלתי בה שוב היום אחרי הצהריים והיא נפלה ודיממה ואז טיפלתי בה" "אתה בטוח שהיא דיממה מהפצע?" צחק דני. "טיפש!" ירה טום. "וזהו, ואז אתם באתם" לא היה לי מה עוד להסביר. הכי פשוט והכי רדוד.
 
חלק 4

חזרתי הבייתה, ואמא לא בדיוק חיכתה לי. זה כבר מפתיע, נכנסתי לחדר בשביל להחליף את הג'ינס למשהו יותר נקי ממה שהיה. המשפחה שלי לא הכילה הרבה אנשים, בדירה העכשווית גרנו, אני אימא ומרס החתול הג'ינג'י. אימא ואבא שלי התגרשו לפני 10 שנים בערך. אני לא זוכרת הרבה מאז אבל זה היה שקט. פתאום יום אחד הם אמרו לי שאהבה ביניהם נפסקה ואין להם טעם להמשיך לחיות ביחד. אבל זה לא אומר שהם לא אוהבים אותי, הם עדיין אוהבים אותי הכי בעולם. ואני מרגישה את זה. הדירה לא הייתה קטנה והראתה על מצב כלכלי טוב יחסית. אמא שלי היא עובדת בחברה מצליחה שעד עכשיו אין לי מושג מה היא עושה. לי יש חדר די גדול ומאוד נעים להיות בו. וגם החדרים המרכזיים בבית היו גדולים. היה מרחב בבית, והוא לא חנק. הבית של אבא הוא אחר לגמריי. אבא הוא מחתים להקות למיניהן. יש לו פיינהאוס ענק עם מלא טכנולוגיה חדשה. שגם אני לא ממש מתמצאת בה. אבל הביקורים אצלו מאוד כייפים, אנחנו עושים כל פעם משהו שונה. ואני לא מתלוננת. כשיצאתי מהחדר אמא בירכה אותי בחיוך, קוראת עיתון ומלטפת את מרס השמן. אמא לא אוהבת שאני קוראת לו שמן, היא מעדיפה מלא. אז אני לא קוראת לו ככה בנוכחותה. החלטתי לשבת ליידה וגם לקרוא. לקחתי את הספר שאני קוראת ברגע זה, "אשתו של הנוסע בזמן" ספר רומנטי שהאהבה שם מנצחת את הזמן. אני תמיד קוראת ספרי רומנטיקה ומנסה לחלום שגם לי זה יקרה. כמו שלמשל, חלמתי שהפעם הראשונה שלי תהייה מתוכננת, עם גבר שאני אוהבת אבל החיים הם אכזבה, הפעם הראשונה שלי הייתה עם סלב שיכור. אבל בכל זאת, הסמקתי. אמא שמה לב והרימה גבה, חייכתי אליה והורתי לה לספר. שתייחס את זה לקטע בספר. לא לקח לי הרבה זמן להבין שאני לא מרוכזת ועליתי לחדר. המיטה קראה לי, ואני לא התנגדתי. התקלחתי והלכתי לישון שינה מעורפלת חושים. שבה חלמתי שדאגי ואני יוצאים והוא מתקשר אליי ושואל שאלות ממש מוזרות. קמתי בבוקר רעננה יחסית. החלטתי שבא לי להתלבש יפה היום. אבל לא היה לי מה. לבסוף לבשי ג'ינס וחולצה כחולה עמוקה. את שערה סירקתי והשארתי אותו פזור על גבי. משכתי מסקרה על העיניים ויצאתי לאכול ארוחת בוקר עם אמא. היא לא הרימה את עיניה מעיתון הבוקר. אכלתי מהר את דגני הבוקר ויצאתי מהבניין. מול הכניסה עמד רכב מוכר ירוק. למה הוא פה?! למזלי, היום קמתי בזמן. בדרך כלל אני מאחר לחזרות שלנו, אבל היום קמתי מוקדם מדיי. בחיים זה לא קרה לי. הרגשתי רעננות שלא מהעולם הזה. לא ראיתי את הבנים יום ואני סוג של מתגעגע אליהם. כי בכל זאת, כשאין בחורה אין למי להתגעגע אז מתגעגעים לגברים. טוב, הבנים הם מיוחדים, הם משפחה, והם יודעים הכל. הלכתי למקלחת, מסתכל על עצמי במראה. פנים ארוכות, עיניים כחולות ירוקות, אף ישר, שפתיים דקות, שיער בגוון בלונדיני מוזר ארוך חסר צורה. אני צריך להתגלח ולהסתפר. דחוף. התחלתי עם הלהתגלח. אין כמו להתגלח על הבוקר, פשוט מרענן. אחרי סידורים של היגיינה עצמית-כן, גם גברים עושים את זה- יצאתי כמו חדש מהמקלחת, נודף ניחוחות נקיים, שתיתי את קפה הבוקר שלי. הסתכלתי בשעון וראיתי שהגיע הזמן לצאת. נעלתי את הבית ויצאתי למכונית שלי. הבייבי שלי עמדה שם. היא קצת ראוותינית, אבל התאהבתי בה במבט ראשון, זאת MG TF 160 חמודה בצבע ירוק. גיליתי שיש לי משיכה לצבע ירוק, כי כבר יש לי אוסף של מכונית ובאס נוצצת. הדלקתי את המנוע והפעלתי רדיו בעוצמה חלשה, מתאימה לבוקר. נסעתי עם הגג סגור ברחובות בצד השקט יותר של לונדון, פוגש בדרך חנויות שרק עתה נפתחות, תלמידי בית ספר הממהרים לשם, אני כבר לא זוכר איך זה, נשרתי מבית הספר בהיותי בן 15 וגם כשלמדי לא הייתי הכי מבריק בכיתה, אפילו לא הייתי מבריק. כאשר ראיתי את תנועת התלמידים, החלטתי לשים משקפי שמש ואת הכובע שהבאתי להסוואה, ופניתי לרחוב שאליס אמרה לי אתמול. היא אמרה כנראה מתוך שינה שהיא יוצאת מהבית בשעה 7.45 ולוקח לה פחות מ10 דקות להגיע לשערי התיכון שלה, אז באתי 5 דקות קודם וחיכיתי ליד פתח הבניין שלה. שמתי לב שהיא גרה במקום די נאה, הבניין שלה מאוד מודרני, חדש, לא גורד שחקים כמו בלב לונדון, קומפקטי חמוד. סובבתי את ראשי וראיתי אותה יוצאת מפתח הבניין, לובשת ג'ינס בהיר, חולצה כחולה עמוקה ושיערה הבלונדיני המושלם פזור על גבה בצורה יפה כל כך שבא לי לבכות. צפרתי לה וכשהיא שמה לב שצופרים לה נופפתי לה בידי. היא לא נראית כמו נערת תיכון. היא נראית כמו דוגמנית צמרת, ותאמינו לי אני יודע על מה אני מדבר. היא נכנסה באיטיות לרכב, כבר עכשיו זועמת. "בוקר טוב" בירכתי אותה בחיוך. "בוקר" היא מלמלה. "למה אתה פה?" "אני לא יודע" עניתי בכנות, עדיין מחייך. "אוקיי" היא נראתה חשדנית. היא חגרה חגורת בטיחות, מודעת לעובדה שאני עומד להסיע אותה לבית הספר. "אז מה שלומך היום" אני שואל בעודי נוסע לכיוון בית הספר הקרוב, ששם אני משער כי היא לומדת. "בסדר" היא עונה. "איך אתה יודע שאני יוצאת בשעה הזאת?!" "התקשרתי אלייך ושאלתי" למרות שאתמול התקשרתי קצת מאוחר ואני די בטוח שהיא ישנה. היא דיברה לא ממש ברור. "מתי?" שאלה, מבולבלת מנסה להיזכר. שמתי לב כי השיער שלה מונח על כתף שמאל. התענינתי לדעת למה. למרות שידעתי את התשובה. "אוה. זה לא היה חלום" היא מלמלה. "מה את מסתירה עם השיער?" שאלתי, והושטתי יד לשיערה בשביל לראות את ההיקי שעשיתי לה. אינסטינקטיבית היא הסתירה את הסימן עם היד. "מה אתה עושה?!" צחקתי והורדתי את היד. "הוא גדול?" "מי?" "ההיקי" מנסה לגרום לה להראות לי. "לא ממש" "תראי לי" "לא רוצה" "בבקשה?" "לא" ויתרתי. היא עקשנית מדיי. כבר הגענו לשער בית הספר, כולם נעצו מבט. מזל שיש לי כובע ומשקפיים. החלטתי שאני אמשיך לנסוע והוריד אותה במקום שלא יסתכלו עליי. עדיף לא להסתכן. היא שתקה, כנראה הבינה. לבסוף נעצרנו כמה מטרים מהשער, לא היו שם הרבה תלמידים. הסתובבתי אליה והיא בדיוק חיפשה את הכפתור לניתוק החגורה. היא הייתה שוב קרובה לפניי. הסומק הוורוד שלה כבר הופיע על לחייה והעיניים שלה בהו בי בתדהמה.
 
חלק 5

הושטתי את היד, תפסתי בצווארה ונישקתי אותה. שפתיה היו כל כך מתוקות, כל כך מדהימות. אני מרגיש כאילו שממש התגעגעתי למגע שפתיה. היא דחפה אותי קלות, "דאגי" היא מלמלה, ואז וויתרה. אני ממשיך לנשק אותה, מצפה ממנה לזרום איתי, לבסוף היא הגיבה. התשוקה שהייתה בי הייתה נוראית. לא ידעתי איך לכבות אותה. הייתי זקוק לאליס. העברתי את ידי בשערה הרך, והיא נגעה בלחי שלי. המגע שלה כל כך ביישן ועדין. לבסוף עזבתי אותה. והיא נשארה מתנשמת ומסמיקה. ואני מחייך ברצון. "אולי תפסיק לנשק אותי מתי שבא לך?" היא ירתה, מתנשמת. חייכתי, "אבל אם הייתי שואל לא היית מסכימה" היא באה למחות אך חזרה בה. "בכל אופן, זה לא יכול להיות ככה " "מה לא יכול להיות?" "שתנשק אותי מתי שבא לך" "אבל זאת רק הפעם השניה שנישקתי אותך!" ואני לא מתנגד לעוד כמה פעמים. "לא זאת לא!" היא מחתה. "טכנית נכון, אבל לא הייתי שפוי אז, אז בשבילי זה לא נחשב." ואני די מצטער שהייתי שיכור מהתחת כששכבתי איתה. החלטתי לשנות נושא, "מתי את מסיימת ללמוד?" "מה זה משנה?" "כי אני רוצה לאסוף אותך הבייתה" אמרתי. " אל תטרח" "אני יודע שאת לא באמת אדישה ומגעילה כמו שאת ליידי, אז תפסיקי" מה נכנס בי? היא הביעה תדהמה מוחלטת. "בסדר!" היא פתחה את הדלת, "תודה, להתראות" לפני שהיא הספיקה לצאת תפסתי בידה. היא התנגדה מהחשש שאתקוף אותה בנשיקה שוב. "אוקיי, אני מצטער. לא התכוונתי לפגוע בך בשום דרך שהיא" אמרתי בכנות. "אני גם מצטער על אתמול בלילה, על הבוקר, וגם על עכשיו. אני מצטער שהייתי שיכור בפעם הראשונה שלך אני. באמת באמת מצטער" היא שתקה, אדישה לגמרי למה שאמרתי לה. וויתרתי ועזבתי את ידה. "אני מקווה שיהיה לך יום טוב, למרות שהכרחתי אותך לעשות דברים שלא רצית" כיוונתי את מבטי קדימה. "לא תתיקלי בי שנית. סליחה על זה שפגעתי" שמעתי את הטריקה של הדלת וראיתי אותה הולכת דרך המראה, שערה עף ברוח והיא מנגבת את עיניה. "אידיוט!" צעקתי ונתתי אגרוף להגה. איך פישלתי ככה עם משהי שאני חש אליה משיכה עצומה, שלא חשתי כך הרבה זמן?! העיניים שלי עדיין רטובות. לוסי שראתה אותי מתקרבת מכיוון אחר הייתה מבולבלת. היא ראתה שיצאתי מאיזה אוטו דומעת. "מה קרה?" היא שאלה בדאגה. "לא כלום" שיקרתי. "נו באמת!" "סתם איזה אידיוט אחד!" לא יכולתי לפרט עוד. לוסי לא חזרה להטריד. השיעור הראשון החל. לא יכולתי להתרכז. דאגי שיגע אותי. הוא נישק אותי שוב, כנגד רצוני. אבל אז הוא התנצל על הכל. והוא אמר שלא ניפגש עוד. זה מבאס. לא רציתי שזה יקרה, אבל גם לא רציתי.... אני לא יודעת מה לא רציתי! בבית ספר אני היא הזאת שאף אחד לא יודע איך קוראים לה, או שאולי אני החנונית שלא מפסיקה ללמוד. אני לא יודעת. אבל כבר לא אכפת לי מה חושבים עליי, ואף פעם לא היה לי אכפת. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. היא התנצל ואני הלכתי, והוא איכשהו יודע שאני לא באמת רעה כמו שאני רעה אליו, ואני לא יודעת למה אני רעה כלפיו. באמת שלא. הוצאתי את מכשיר הנייד, "בשתיים" שלחתי הודעה לדאגי. אני די בטוחה שהוא יבין למה התכוונתי. היום נמשך שנים. כנראה בגלל שציפית לראות אם דאגי באמת יאסוף אותי או לא. כאשר נגמר השיעור האחרון, כמעט ורצתי מהכיתה, מבטיחה בדרך ללוסי שאני אדבר איתה ואסביר הכל. ככל שגדלה הציפייה כך חששתי יותר שהוא לא יבוא. הלכתי למקום ששם הוא הוריד אותי והרכב הירוק לא היה שם. עמדתי שם כמה רגעים, מנסה לעכל את זה שהוא לא בא. דמעות של עלבון נצצו בעיני, הסתובבתי לכיוון השני והתחלתי ללכת הביתה. פרק הבא ביום שני :)
 

Adimenzer

New member
../images/Emo119.gifפליז תגידי לי שיש המשך!

את לא יכולה לסיים את זה כשהם לא ביחד! אני אבכה! ואת כותבת מעולה
היו לך כמה שגיאות תחביריות ושגיאות כתיב, וכדאי לך לעשות הגהה ולהיעזר במתקן של הוורד... אבל אהבתי מאוד! ופליז שיהיה המשך!
 
יאיי תודה :)

שגיאות תחבריות יש לי בעיה עם זה, חחח אני עילגת. אבל שגיאות כתיב, אני די בטוחה שעברתי על כולן, טוב נו...
 

yardenise

New member
../images/Emo185.gifזה ממש מדהים! ../images/Emo99.gif

אני אוהבת אותה!
את כותבת ממש יפה! ^^
 
למעלה