ארוךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
2 האינדיאנים בבית, שיגעו אותי לגמרי כבר. כל פינה ומשחק בבית הם כבר מיצו ואני לא יכולה עדיין לצאת איתם לטייל או למשחקיות וכאלה בגלל הרגל שלי, כך שאנחנו תקועים בבית וכשהצ'יף מגיע אז בכלל שישו ושימחו בשמחת בית השואבה (יודעת, יודעת את ההמשך הנכון, סתם בא לי לרשום כך). אז עם שלושת המוסקטרים אני כבר ב-20:00-21:00 שפוכה, שדודה, אלא אם כן אלי מעיר אותי עם בקשות מיוחדות
ולהן אני ממש לא מתנגדת. אז אני עם ההריון, הרגל ועם 4 מאהבים בבית עייפההההההההההההההההההההההההההההה וכואבת. אנחנו כבר משתגעים מרב חיפושים אחר רכב גדול יותר. שמנו למכירה על הרכב שלנו ומחפשים רכב בעל 7 מקומות ומרווח שיהיה גם מקום לשים עגלה ועוד דברים חוץ מ-4 ילדים בכיסאות בטיחות + נהג + עוד אחד (תלוי מי נוהג). אז בהתחלה חשבנו על רכב מסויים וחשבנו לקחת הלוואה, אח"כ חשבנו על רכב אחר + הלוואה. בסוף, אולי נלך על הMPV של שנת 99 אבל הוא רכב מעולה ויחסית בעלות אפשר להסתדר גם בלי לקחת הלוואה שזה בשבילנו מרחב מחייה ונשימה. בספטמבר להכניס את שלושתם לגנים זה כבר גם ככה הוצאה ואחר כך גם עוד תינוק זה מגדיל את ההוצאות גם ככה, אז לקחת עוד הלוואה... אז עוד 3 שנים אפשר יהיה למכור את הבית במגדל העמק. עוד 4 שנים תשתחרר קופה קטנה מהעבודה של אלי ואז נוכל לקנות משהו הרבה יותר טוב בלי להיכנס לחובות. ככה אנחנו, אוהבים לחיות עם מה שיש, מה שאין, אין, לא קופצים מעל הפופיק. אני אוהבת לישון טוב בלילה בלי להיות חייבת לאף אחד. לא לבנק, לא לאף אחד. בטח ירימו גבה ויגידו, מה היא בוכה, אין מינוס, אין משכנתא, אין חובות והיא בוכה. אז, לא, אני לא בוכה, אין מינוס, אין חובות, כי לא נתנו להם להגיע ולקרות. בגלל זה הכל אצלנו שקול ואם זה אומר להכניס את הילדים שלי לגנים במגדל העמק ב-2600 ש"ח במקום לשלם 5000 ש"ח פה במושב אז ככה יהיה וככה אנחנו. אנשים צנועים. לא מזמן בנינו בית, אז צריך לקחת הכל בחשבון. השבוע גם הייתי בסקירה שנייה כמו שכתבתי. זהו, זה השבוע שלנו. שבוע הבא הוא שבוע של חיסונים לקטנים שלי, מעקב הריון שלי (חודש 6 מתחיל לו), מקווה להרגיש טוב יותר ולחגוג לקטנטנים יום הולדת שנתיים שלא חגגנו עדיין, וגם לחגוג את היום הולדת שלי אולי. ב-17.6 אנחנו נוסעים לשפיים השתלמות מהעבודה של אלי עד ה-21.6. בקיצור, יש לי יום יום חג הללויה. כן, כן, יש גם סקנדל ופסטיבל, אבל בתכל'ס, לא מתלוננת, החיים יפים, במיוחד אם אין בורות וביובים בדרך (תרתי משמע). אוהבת שרית