דודו טסה וברי סחרוף- התחרות!!

[lollapalooza]

../images/Emo26.gif דודו טסה וברי סחרוף- התחרות!! ../images/Emo36.gif

(למי שלא מכיר- נעים מאוד, הדס. מנהלת פורום ברי סחרוף) אחרי ששני האמנים שיתפו פעולה בסינגל "תריב עני וותרוך", הגיע הזמן שגם שני הפורומים ישתפו פעולה, בתחרות חדשה (באדיבותו הרבה של ארתור, מנהל פורום דודו טסה, ואף באדיבותו הרבה יותר של דודו טסה עצמו). פירוש שם הסינגל בעברית הוא "אל תעזבי אותי ותלכי". לכן אנחנו קוראים לכם, חברי שני הפורומים, וגולשי תפוז בכלל, לספר לנו על הפרידה הכי כואבת/ מרגשת/ מיוחדת שהייתה לכם אי פעם. חמשת הסיפורים הטובים ביותר שייבחרו על ידינו, יזכו בעותק של הסינגל המשותף של דודו וברי. בהצלחה!

 

[Sahar Sweet Girl]

עונה

בד"כ הראשונים שעונים לא זוכים כי מתמקדים יותר בלקרוא את הכל ושוכחים את הראשונים חחחחח אל תשכחו אותי פרידה הכי קשה, אחרי שנה של קשר ממש ממש טוב הכל התפרק הוא נכנס לדיכאונות. הצבא דרדר אותו ופשוט הוא אמר לי שהוא לא רוצה שאני אהיה עם מישהו כזה. רוב הזמן היתי מתוסכלת מאיך לעזור. או מה יהיה. לא התאים לו. וזה הכי הכי קשה כשנפרדים כי אין ברירה ולא בגלל מריבה.

 

[angel enamorado]

פרידה

יצאתי במסגרת הצבא לפרוייקט "תגלית". יחד עם עוד 7 חיילים מקסימים וקבוצה של 40 יהודים אמריקאים שהגיעו לישראל ללמוד על העבר שלהם, בפעם הראשונה. טיילנו בישראל(!) במשך 5 ימים. הכרנו, התחברנו, סיפרנו להם , הם סיפרו לנו, טיילנו ביד ושם,הר הרצל, וכמובן בירושלים -בכותל. יחד הדלקנו נרות שבת, ועשינו 'מוציא'. ואז הגיע, הלילה האחרון. וחגגנו, ושתינו. והרגשנו שה-4 ימים עשו את שלהם שהם מבינים את המצב בישראל, ולמרות כל השוני כולנו יהודים. בלילה האחרון כמובן שאף אחד לא ישן. בשעה 6:00 היינו כבר אחרי ארוחת בוקר, עלינו לאוטובוס המשותף בפעם האחרונה ביחד, כקבוצה, כ48 יהודים. ונסענו מהמלון לכיון נתב"ג. כבר באוטובוס הייתה התרגשות מהולה בעצב. כבר היו חיבוקים, ודמעות. החלפנו סיכות מהצבא, תמורת תיק מהבנות, או אפילו סתם איזה חולצה של אמריקאים.העיקר להרגיש שאנחנו לא באמת נפרדים. בנסיעה האחרונה עבר יומן המסע שנכתב במהלך המסע, והוחלפו כתובות אי-מייל וכדומה. הגענו לנתב"ג, ושם לא נשאראחד אדיש למצב. כולם,בכו, התחבקו, הצטלמו בפעם האחרונה בישראל. ואז הם פשוט נבלעו לתוך השדה. אנחנו, ה-8 חיילים נשארנו מאחור, מחובקים וכל כך,כל כך עצובים!!!! לקח לנו לפחות שבוע להתגבר על הפרידה הזו. זה היה מפגש קצר אבל הוא הכיל כל כך הרבה, שזה הרגיש כאילו אנחנו יחד איתם שנים.. וזה סיפור הפרידה שלי. אמיתי, כן?

 

[saritp3]

הפרידה שלי..

הפרידה הכי קשה שלי הייתה לפני 15 שנים כאשר סבי היקר הלך לעולמו. הוא היה כל חיי- אבא, אמא, סבא, סבתא, אח, אחות, חבר, חברה- הכל והוא עזב אותי לאחר מחלה קשה והשאיר אותי לבד בגיל 14.5 וזה לא פייר. אני עדיין מתגעגעת בטירוף למרות שחלפו להם כבר 15 שנים . אם הייתי יכולה לחזור אחורנית הייתי מבקשת להיות איתו רק עוד קצת... (עוד הרבה שנים). התחתנתי, ילדתי, קניתי בית, יש לי 3 ילדים והוא לא פה לראות את זה וזה קשה.

 

[שמרית84]

הי שרית

אני מאוד מבינה לליבך סבי נפטר לפני 9 חודשים באופן פתאומי ואני עדיין לא משלימה עם זה . דעי שלא משנה מה הוא בטוח רואה וגאה!

 

[nuna19]

פרידות הן תמיד חלק מהחיים...

לפני שנה וחצי עשיתי שירות לאומי בביה"ח תל השומר. במשך כל השירות עבדתי במחלקה כירורגית והעבודה שם מאוד מאוד קשה. כל השירות אמרו לי שאני ממש בסדר והיו מרוצים ממני ואהבו אותי אבל בסוף השירות קרה מקרה מעצבן במיוחד שבגללו גם לא נשארתי עוד שנה וגם עזבתי בדמעות. כאב לי שזה היה היחס אחרי שנה שלמה שנתתי את הלב למחלקה הזאת. אבל זאת לא היתה הסיבה היחידה לפרידה הכואבת. הייתי במחלקה עם רופאים נדירים! באמת! נהדרים! עד היום אני מתגעגעת. וכשחזרתי לביקור לפני חודשיים ראיתי שגם הם התגעגעו. היה לי חבל להיפרד מהם והפרידה היתה עצובה אבל יש זכרונות טובים מהם וזה מה שחשוב.