../images/Emo26.gifהירו זירו!../images/Emo36.gif
תגידו שלום וברוכים הבאים ל"קוקה קולה זירו", המוצר החדש שעלה השבוע ארצה ומאיים להשתלט על המקרר שלכם * אם לשפוט על פי מבחני טעימה שעשינו ל20- בני נוער, נראה שאתם הולכים למות על הבקבוק השחור * אבל יותר ממנו אתם אוהבים את "קוקה קולה" האדום ואפילו את R.C קולה שעת האפס הגיעה! "זירו" מצליח לנצח בגדול את אחותו החורגת "קולה לימון" אנחנו הולכים לסופר עם אמא, מגיעים למדפי המשקאות הארוכים וקצת מתבלבלים: איזה קולה לקנות? יש מי שאוהב קוקה קולה, יש מי שחייב פפסי ליד המיטה ויש כאלה שמעדיפים R.C קולה - אבל אם לומר את האמת, רובנו לא ממש מבחינים בטעמים, ומה שבא ברוך הבא. העיקר שיהיה קר ומוגז, ורצוי בצבע חום. אבל מתברר שיש הבדל בטעמים בין הקולות. לא רק בין הקולה הרגיל לטעם הלוואי של הדיאט, אלא ממש הבדלים ברורים - גם בין כל הקולות הרגילות לכשעצמן, ובטח בין הדיאט קולות. לרגל העלייה לארץ של "קוקה קולה זירו" (שנקרא כך כי יש בו אפס סוכר) בשבוע שעבר, החלטנו לעשות מבחני טעימה לצעירים, כדי לדעת מה אנחנו באמת אוהבים. מזגנו לתוך כוסות חד-פעמיות שמונה טעמים שונים של קולה, ונתנו ל20- טועמים לטעום, לאבחן, לגרגר ולשתות, ולבסוף לתת ציון מ1- עד 10. בין לבין כמובן שנתנו לטועמים קצת הפסקה: את מבחני הטעימה שלנו ערכנו ל20- בני נוער בלבד (כתבי נוער וקוראים), ואין צורך להשליך מהתוצאות האלה כלפי כל אוכלוסיית הנוער. במבחנים מקצועיים נותנים ל300- בני אדם לטעום, אז קצת פרופורציות... והתוצאות? מפתיעות. בראש נמצאים "קוקה קולה" הרגיל, האדום והאהוב, ומיד צמוד אליו R.C קולה, שכמעט בכל מבחני הטעימה מצליח להיות במקומות הראשונים. במקום השלישי הגיע המשקה החדש, "קוקה קולה זירו", שיש בו פחות מקלוריה אחת בכוס, והוא עקף את דיאט קולה המוכר. משקאות "פפסי" נמצאים בצמידות אחד לשני, והטועמים שלנו לא מצאו ביניהם הבדלים גדולים - אולי בגלל מתיקותו היחסית של הפפסי מקס. ובשני המקומות האחרונים נמצאים R.C קולה דיאט ודיאט קולה לימון, שקיבלת את הציונים הכי מאכזבים.אבל למה אתם סומכים עלינו? לכו אתם לסופר, קנו, תטעמו ותחליטו בשבילכם מה הכי טוב... ערן אלדר חרם עלינו? רגע היסטורי: איך כמעט יכולנו לא לשתות קוקה קולה לעולם עד אמצע שנות השישים, רק מי שחזר מביקור אצל הדודה מאמריקה ידע לספר לחבר'ה על המשקה המופלא של האמריקאים שהולך מצוין עם המבורגר וצ'יפס. רק בשנת 1966 התחילה גם אצלנו הבהלה לקולה, אבל גם היא היתה רוויה בקולה. באותן שנים היתה ישראל מסוכסכת עם כל מדינות ערב הסובבות אותה, ואלו רצו לחנוק את כלכלת המדינה החדשה יחסית שקמה להן מתחת לאף. אחת הדרכים היתה להנהיג חרם ערבי על ידי הליגה הערבית, ארגון שמאגד במסגרתו את כל מדינות ערב. הארגון נהג לפנות לחברות בינלאומיות ולאיים עליהן כי אם ייצרו קשרים כלכליים עם ישראל ויקימו בה מפעלים, יופסקו קשרי המסחר בינן לבין מדינות ערב. המדינות הערביות היוו בימים ההם שוק פוטנציאלי של 800 מיליון נפש, כך שהלחץ עשה את שלו על לא מעט חברות שהעדיפו להרוויח כסף על חשבון התמיכה המוסרית בישראל. מנהלי קוקה קולה בארה"ב סירבו תחילה לפתוח מפעל לייצור קוקה קולה בישראל בטענה שהקמת מפעל כזה אינה כדאית כלכלית, בעיקר משום שהשוק הישראלי קטן והקמת מפעל כזה דורשת השקעה של מיליון דולר. אחר כך טענה חברת קוקה קולה כי היא נמנעה מלתת זיכיון לישראל משום שיצרן ישראלי, טמפו, הוציא לשוק משקה הנקרא "טמפו קולה". רק אז הבינו יהודי ארה"ב ובישראל כי בעצם מדובר בחרם על ישראל. זה גם מה שהוליד חרם נגדי של יהודי ארה"ב נגד קוקה קולה. רשת מסעדות יהודית גדולה, הצורכת כמויות נכבדות של קוקה קולה, הודיעה כי תבטל את הזמנותיה. מוסדות גדולים אחרים שבהם ניצבות מכונות לממכר אוטומטי של קוקה קולה פנו אל החברה בבקשה להוציא את המכונות משטחם, ואיגוד פועלי התובלה בניו יורק איים כי יפסיק להוביל את המשקה הזה לצרכנים. מאות שיחות טלפון, מברקים ומכתבים הועברו אל משרדי חברת קוקה קולה ברחבי ארה"ב והודיעו על כוונתם של סוחרים, בעלי מסעדות וסתם תושבי המדינה לחדול ממכירת ומקניית המשקה הקל. בסופו של דבר הסכימה קוקה קולה לפתוח בעסקים עם ישראל, ובא לציון גואל (עם הרבה גזים). ערן אלדר
הכתבה המלאה נמצאת בגליון מעריב לנוער של מחר- 12.3.08
תגידו שלום וברוכים הבאים ל"קוקה קולה זירו", המוצר החדש שעלה השבוע ארצה ומאיים להשתלט על המקרר שלכם * אם לשפוט על פי מבחני טעימה שעשינו ל20- בני נוער, נראה שאתם הולכים למות על הבקבוק השחור * אבל יותר ממנו אתם אוהבים את "קוקה קולה" האדום ואפילו את R.C קולה שעת האפס הגיעה! "זירו" מצליח לנצח בגדול את אחותו החורגת "קולה לימון" אנחנו הולכים לסופר עם אמא, מגיעים למדפי המשקאות הארוכים וקצת מתבלבלים: איזה קולה לקנות? יש מי שאוהב קוקה קולה, יש מי שחייב פפסי ליד המיטה ויש כאלה שמעדיפים R.C קולה - אבל אם לומר את האמת, רובנו לא ממש מבחינים בטעמים, ומה שבא ברוך הבא. העיקר שיהיה קר ומוגז, ורצוי בצבע חום. אבל מתברר שיש הבדל בטעמים בין הקולות. לא רק בין הקולה הרגיל לטעם הלוואי של הדיאט, אלא ממש הבדלים ברורים - גם בין כל הקולות הרגילות לכשעצמן, ובטח בין הדיאט קולות. לרגל העלייה לארץ של "קוקה קולה זירו" (שנקרא כך כי יש בו אפס סוכר) בשבוע שעבר, החלטנו לעשות מבחני טעימה לצעירים, כדי לדעת מה אנחנו באמת אוהבים. מזגנו לתוך כוסות חד-פעמיות שמונה טעמים שונים של קולה, ונתנו ל20- טועמים לטעום, לאבחן, לגרגר ולשתות, ולבסוף לתת ציון מ1- עד 10. בין לבין כמובן שנתנו לטועמים קצת הפסקה: את מבחני הטעימה שלנו ערכנו ל20- בני נוער בלבד (כתבי נוער וקוראים), ואין צורך להשליך מהתוצאות האלה כלפי כל אוכלוסיית הנוער. במבחנים מקצועיים נותנים ל300- בני אדם לטעום, אז קצת פרופורציות... והתוצאות? מפתיעות. בראש נמצאים "קוקה קולה" הרגיל, האדום והאהוב, ומיד צמוד אליו R.C קולה, שכמעט בכל מבחני הטעימה מצליח להיות במקומות הראשונים. במקום השלישי הגיע המשקה החדש, "קוקה קולה זירו", שיש בו פחות מקלוריה אחת בכוס, והוא עקף את דיאט קולה המוכר. משקאות "פפסי" נמצאים בצמידות אחד לשני, והטועמים שלנו לא מצאו ביניהם הבדלים גדולים - אולי בגלל מתיקותו היחסית של הפפסי מקס. ובשני המקומות האחרונים נמצאים R.C קולה דיאט ודיאט קולה לימון, שקיבלת את הציונים הכי מאכזבים.אבל למה אתם סומכים עלינו? לכו אתם לסופר, קנו, תטעמו ותחליטו בשבילכם מה הכי טוב... ערן אלדר חרם עלינו? רגע היסטורי: איך כמעט יכולנו לא לשתות קוקה קולה לעולם עד אמצע שנות השישים, רק מי שחזר מביקור אצל הדודה מאמריקה ידע לספר לחבר'ה על המשקה המופלא של האמריקאים שהולך מצוין עם המבורגר וצ'יפס. רק בשנת 1966 התחילה גם אצלנו הבהלה לקולה, אבל גם היא היתה רוויה בקולה. באותן שנים היתה ישראל מסוכסכת עם כל מדינות ערב הסובבות אותה, ואלו רצו לחנוק את כלכלת המדינה החדשה יחסית שקמה להן מתחת לאף. אחת הדרכים היתה להנהיג חרם ערבי על ידי הליגה הערבית, ארגון שמאגד במסגרתו את כל מדינות ערב. הארגון נהג לפנות לחברות בינלאומיות ולאיים עליהן כי אם ייצרו קשרים כלכליים עם ישראל ויקימו בה מפעלים, יופסקו קשרי המסחר בינן לבין מדינות ערב. המדינות הערביות היוו בימים ההם שוק פוטנציאלי של 800 מיליון נפש, כך שהלחץ עשה את שלו על לא מעט חברות שהעדיפו להרוויח כסף על חשבון התמיכה המוסרית בישראל. מנהלי קוקה קולה בארה"ב סירבו תחילה לפתוח מפעל לייצור קוקה קולה בישראל בטענה שהקמת מפעל כזה אינה כדאית כלכלית, בעיקר משום שהשוק הישראלי קטן והקמת מפעל כזה דורשת השקעה של מיליון דולר. אחר כך טענה חברת קוקה קולה כי היא נמנעה מלתת זיכיון לישראל משום שיצרן ישראלי, טמפו, הוציא לשוק משקה הנקרא "טמפו קולה". רק אז הבינו יהודי ארה"ב ובישראל כי בעצם מדובר בחרם על ישראל. זה גם מה שהוליד חרם נגדי של יהודי ארה"ב נגד קוקה קולה. רשת מסעדות יהודית גדולה, הצורכת כמויות נכבדות של קוקה קולה, הודיעה כי תבטל את הזמנותיה. מוסדות גדולים אחרים שבהם ניצבות מכונות לממכר אוטומטי של קוקה קולה פנו אל החברה בבקשה להוציא את המכונות משטחם, ואיגוד פועלי התובלה בניו יורק איים כי יפסיק להוביל את המשקה הזה לצרכנים. מאות שיחות טלפון, מברקים ומכתבים הועברו אל משרדי חברת קוקה קולה ברחבי ארה"ב והודיעו על כוונתם של סוחרים, בעלי מסעדות וסתם תושבי המדינה לחדול ממכירת ומקניית המשקה הקל. בסופו של דבר הסכימה קוקה קולה לפתוח בעסקים עם ישראל, ובא לציון גואל (עם הרבה גזים). ערן אלדר