זכויות בעלי-חיים השבוע
- פותח הנושא לילך20
- פורסם בתאריך
../images/Emo26.gifזכויות בעלי-חיים השבוע../images/Emo36.gif
שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: חגי כהן, נעמה הראל דואל לתגובות: [email protected] ת.ד. לתגובות: 6315 תל-אביב, מיקוד 61062 טלפון: 5226992 03 פקס: 5220699 03 מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il שלום, אנו שמחים להגיש ל 4350 המנויים שלנו את גיליון מס´ 44. אם אינך מקבל/ת את השבועון ישירות, תוכל/י להירשם באופן עצמאי על-ידי שליחת דואר אלקטרוני ריק לכתובת זו: [email protected]. המנויים/ות הוותיקים מוזמנים להפיץ כתובת זו בין חברים ומכרים כדי שיוכלו להירשם לשבועון באופן עצמאי. אם בכוונתך להחליף את כתובתך, אנא זכור/י לרשום את עצמך מחדש או להודיע לנו על שינוי הכתובת! אם אחד מן הגיליונות הקודמים לא הגיע אליך או הגיע באיחור (השבועון נשלח בקביעות ביום שישי), אנא הודע/י לנו. בגיליון זה: 1. חדשות ופעילויות 2. חיי כלב: ארבע הסתייגויות לחוק הכלבים 3. קרקע פורייה למחלות: על מה עומדים עופות ויונקים במשקים? 4. שלום-בית סביב שולחן-האוכל: עצות לצמחוני/ת היחיד/ה בבית 5. פינת התזונה: קינוח סולת קריאה מהנה, מצוות אנונימוס
שבועון אינטרנט לזכויות בעלי-חיים עורך: אריאל צֹבל. מערכת: חגי כהן, נעמה הראל דואל לתגובות: [email protected] ת.ד. לתגובות: 6315 תל-אביב, מיקוד 61062 טלפון: 5226992 03 פקס: 5220699 03 מרכז אנונימוס: דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב אתר אנונימוס באינטרנט: www.anonymous.org.il שלום, אנו שמחים להגיש ל 4350 המנויים שלנו את גיליון מס´ 44. אם אינך מקבל/ת את השבועון ישירות, תוכל/י להירשם באופן עצמאי על-ידי שליחת דואר אלקטרוני ריק לכתובת זו: [email protected]. המנויים/ות הוותיקים מוזמנים להפיץ כתובת זו בין חברים ומכרים כדי שיוכלו להירשם לשבועון באופן עצמאי. אם בכוונתך להחליף את כתובתך, אנא זכור/י לרשום את עצמך מחדש או להודיע לנו על שינוי הכתובת! אם אחד מן הגיליונות הקודמים לא הגיע אליך או הגיע באיחור (השבועון נשלח בקביעות ביום שישי), אנא הודע/י לנו. בגיליון זה: 1. חדשות ופעילויות 2. חיי כלב: ארבע הסתייגויות לחוק הכלבים 3. קרקע פורייה למחלות: על מה עומדים עופות ויונקים במשקים? 4. שלום-בית סביב שולחן-האוכל: עצות לצמחוני/ת היחיד/ה בבית 5. פינת התזונה: קינוח סולת קריאה מהנה, מצוות אנונימוס
1. חדשות ופעילויות
מפגשים להכרת אנונימוס בשבוע הקרוב ייערכו במרכז אנונימוס (דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב) מפגשים להכרת אנונימוס. המפגשים יכללו הרצאה אינפורמטיבית (כשעה) ואחריה הצגת הפעילות באנונימוס וניסיון לברר כיצד יכולה/ה כל אחת ואחד לפעול למען בעלי-החיים. ההשתתפות במפגשים אינה מחייבת ליטול חלק בפעילות – כולם/ן מוזמנים/ות! ייערכו שני מפגשים זהים בימים שונים: הראשון ביום ב´, 6.5, ב 18:00, והשני ביום ד´, 8.5, ב 19:00. משמרות מחאה נגד פיטום אווזים משמרות המחאה נגד פיטום אווזים ממשיכות להתקיים בקביעות מדי יום ב´ (התבטלה משמרת יום ה´!), בשעות 16:00 עד 19:00, בצומת רכבת צפון בתל-אביב (רחוב ארלוזורוב פינת דרך נמיר). דרושים/ות מתנדבים/ות לסיוע. מתנדבים/ות מוזמנים/ות לסייע גם בדוכן ההסברה המתקיים מדי יום ו´ ברחוב שינקין, תל-אביב, ליד גינת שינקין, בשעות 13:00 עד 18:00. מכתבים לחברי ועדת הכלכלה לקראת דיון בחוק הכלבים ביום ב´ הקרוב, 6.5.2002, יתקיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא חוק הכלבים. הארגונים להגנה על בעלי-חיים מגישים ארבע הסתייגויות עיקריות לחוק (ראו כתבה מס´ 2). שילחו בהקדם (לפני יום הדיון) מכתבים לחברי ועדת הכלכלה, וקיראו להם לאמץ את ההסתייגויות של הארגונים להגנה על בעלי-חיים, המפורטות בכתבה הבאה. ח"כ אברהם פורז (יו"ר הוועדה) [email protected] ח"כ אברהם הירשזון [email protected] ח"כ יצחק גאגולה [email protected] ח"כ רומן ברונפמן [email protected] ח"כ יגאל ביבי [email protected] ח"כ מיכאל איתן [email protected] ח"כ איתן כבל [email protected] ח"כ אחמד טיבי [email protected] ח"כ נעמי חזן [email protected] ח"כ יצחק וקנין [email protected] ח"כ צבי הנדל [email protected] ח"כ נחמה רונן [email protected] ח"כ אברהם רביץ [email protected] ח"כ מיכאל קליינר [email protected] ח"כ נחום לנגנטל [email protected]
מפגשים להכרת אנונימוס בשבוע הקרוב ייערכו במרכז אנונימוס (דיזנגוף 93, קומת מרתף, תל-אביב) מפגשים להכרת אנונימוס. המפגשים יכללו הרצאה אינפורמטיבית (כשעה) ואחריה הצגת הפעילות באנונימוס וניסיון לברר כיצד יכולה/ה כל אחת ואחד לפעול למען בעלי-החיים. ההשתתפות במפגשים אינה מחייבת ליטול חלק בפעילות – כולם/ן מוזמנים/ות! ייערכו שני מפגשים זהים בימים שונים: הראשון ביום ב´, 6.5, ב 18:00, והשני ביום ד´, 8.5, ב 19:00. משמרות מחאה נגד פיטום אווזים משמרות המחאה נגד פיטום אווזים ממשיכות להתקיים בקביעות מדי יום ב´ (התבטלה משמרת יום ה´!), בשעות 16:00 עד 19:00, בצומת רכבת צפון בתל-אביב (רחוב ארלוזורוב פינת דרך נמיר). דרושים/ות מתנדבים/ות לסיוע. מתנדבים/ות מוזמנים/ות לסייע גם בדוכן ההסברה המתקיים מדי יום ו´ ברחוב שינקין, תל-אביב, ליד גינת שינקין, בשעות 13:00 עד 18:00. מכתבים לחברי ועדת הכלכלה לקראת דיון בחוק הכלבים ביום ב´ הקרוב, 6.5.2002, יתקיים דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת בנושא חוק הכלבים. הארגונים להגנה על בעלי-חיים מגישים ארבע הסתייגויות עיקריות לחוק (ראו כתבה מס´ 2). שילחו בהקדם (לפני יום הדיון) מכתבים לחברי ועדת הכלכלה, וקיראו להם לאמץ את ההסתייגויות של הארגונים להגנה על בעלי-חיים, המפורטות בכתבה הבאה. ח"כ אברהם פורז (יו"ר הוועדה) [email protected] ח"כ אברהם הירשזון [email protected] ח"כ יצחק גאגולה [email protected] ח"כ רומן ברונפמן [email protected] ח"כ יגאל ביבי [email protected] ח"כ מיכאל איתן [email protected] ח"כ איתן כבל [email protected] ח"כ אחמד טיבי [email protected] ח"כ נעמי חזן [email protected] ח"כ יצחק וקנין [email protected] ח"כ צבי הנדל [email protected] ח"כ נחמה רונן [email protected] ח"כ אברהם רביץ [email protected] ח"כ מיכאל קליינר [email protected] ח"כ נחום לנגנטל [email protected]
2. חיי כלב: ארבע הסתייגויות לחוק
ארבע הסתייגויות לחוק הכלבים. התקדים. את חוק הכלבים יזם משרד חקלאות במטרה להסדיר את הפיקוח על כלבים. בדיון ראשון בחוק, שנערך בסוף חודש ינואר בוועדת הכלכלה של הכנסת, הצליחו נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים להפוך את הסעיף החמור ביותר בחוק על פיהו. סעיף 6(ה) בהצעת החוק המקורית חייב את המכלאות העירוניות להעביר כלבים למכוני מחקר. נציגי הארגונים הצליחו לא רק לבטל הנחיה מחייבת זו, אלא גם להכניס תחתיה איסור מפורש להעברת כלבים למכוני מחקר. השינוי המהפכני הוכנס הודות לתמיכתם של חברי הכנסת נעמי חזן, איתן כבל, נחמה רונן ואברהם פורז. ביום ב´ הקרוב, 6.5.02, יתקיים דיון נוסף בוועדת הכלכלה בנושא חוק הכלבים. בדיון הקרוב יגישו הארגונים להגנה על בעלי-חיים ארבע הסתייגויות עיקריות לחוק, שנפרט להלן. מהי מטרת החוק? חוק הכלבים מעניק סמכויות רחבות לווטרינרים רשותיים, לפעול לפי שיקול דעתם. רבות מהוראות החוק הן רחבות מאוד: לצד מקרים, שבהם מותרת פגיעה בכלבים בתנאים שבהם קיים צורך בכך (כדי להגן על בני-אדם וכדומה), מתפרשות ההוראות גם על מצבים רבים, שבהם אין הפגיעה בכלבים נחוצה. ניסיונם המר של הארגונים למען בעלי-חיים מלמד, כי לא כל הווטרינרים נוהגים להפעיל את שיקול-דעתם באופן דומה, ורבים מהם נוהגים בשרירות. לא פעם מפעילות רשויות מקומיות את הסמכויות הנתונות להן מעבר למטרות לגיטימיות של הגנה על הציבור, אף-על-פי שהרשויות עדיין עשויות לפעול בכך בהתאם ללשונה של חקיקה קיימת. לפיכך, קוראים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים להכניס בחוק סעיף מטרה, אשר יקבע כי "מטרת חוק זה היא לקבוע הסדר ארצי אחיד לפיקוח על החזקת כלבים, ולהבטיח כי הזכות להחזיק בכלב ותנאי החזקתו לא יוגבלו אלא למניעת סיכון מצד אותו כלב או כלפיו". בחקיקה של השנים האחרונות נוהגת הכנסת לעתים קרובות להכניס בחוק סעיף מטרה. סעיף זה מהווה בסיס לפירוש החוק, מסייע בהגדרת ההיקף של הוראות החוק ומנחה את הרשויות ואת בתי-המשפט העוסקים באכיפת החוק. קשור ברצועה או חופשי לרוץ? חוק הכלבים שהוצע על-ידי משרד החקלאות, קובע כי על כל הכלבים להיות מוחזקים ברצועה בעת שהותם מחוץ לבית. הארגונים להגנה על בעלי-חיים קוראים לסייג חובה גורפת זו, ודורשים להבטיח הקצאת שטחים, שבהם ניתן יהיה לשחרר כלבים לחופשי (תחת פיקוח). זאת משום שהיכולת לרוץ ולשחק עם כלבים אחרים היא צורך חיוני של כלבים. רוב מחזיקי הכלבים אינם מסוגלים לרוץ עם כלביהם במהירות ולאורך זמן כפי שנחוץ לכלב, והחזקת כלב ברצועה בעת משחק עם כלב אחר היא בלתי-אפשרית ומסוכנת. יתרה מכך, אם לא יהיה שטח זמין שבו יכולים הכלבים להתרוצץ חופשי, יהיה החוק בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה: נישאר במצב הקיים היום, שבו יטיילו רבים מן המטפלים בכלבים עם כלביהם ללא רצועה במקומות אסורים. התנהגות כזו עלולה, על-פי החוק החדש, להביא לביטול רשיון ההחזקה ולהפרדת הכלב ממשפחתו המאמצת. השטחים המוגדרים לטיול, טוענים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים, צריכים להיות בפריסה כזו, שניתן להגיע אליהם רגלית, כדי שישרתו גם מי שאינם מחזיקים רכב ושומרי שבת וחג. לפיכך השינוי המוצע הוא, כי לכל ארבעה קמ"ר עירוניים יוגדר לפחות אזור אחד כחופשי מחובת הרצועה. נשיכה מוצדקת. סעיף 14 בחוק הכלבים קובע הוראות בדבר החרמה של כלב שנשך או תקף. ההוראות אינן מאפשרות לקחת בחשבון את נסיבות הנשיכה או התקיפה. כלב שנשך כדי להגן על האדם המטפל בו מפני תקיפה, שוד או אונס, למשל, עשוי להיות מוחרם ואפילו מומת, אף-על-פי שפעל כהלכה. הוא הדין בכלב שתקף אדם בעקבות התגרות חמורה או התעללות. נסיבות אלה ואחרות עשויות להצביע על כך, שהכלב אינו מסוכן או מוּעד לתקיפה, ויש להתחשב בהן. לפיכך, קוראים הארגונים להגנה על בעלי-חיים לסייג סעיף זה ולהגדיר בחוק מקרי נשיכה שאינם מחייבים החרמת כלב: 1. התגרות בכלב מצד הננשך או המותקף. 2. תקיפת הננשך או המותקף את האדם המטפל בכלב (ה"בעלים") או אדם קרוב לו. 3. הסגת גבול של הננשך או המותקף בשטח השייך לאדם המטפל בכלב. פקודת הנזיקין (בסעיף 41ב) מבחינה במקרים שבהם לא יהיה האדם המטפל בכלב חייב לפצות את מי שנפגע על-ידי כלבו. רשימת הנסיבות, שבהן לא יהיו התקיפה או הנשיכה עילה להחרמת הכלב, מבוססת בעיקרה על הוראה זו בפקודת הנזיקין. רשיון להרוג. סעיף 15 בחוק הכלבים, עניינו המתה של כלב שקיימת סמכות לתופסו, כאשר ביצוע התפיסה אינו אפשרי או כרוך בסכנה. סעיף זה הוא מהחמורים ביותר שבהצעת החוק, שכן הוא נותן לגיטימציה להמתה אכזרית ורחבת-היקף של כלבים "משוטטים" מצד רשויות שונות, כגון ההמתות האכזריות של כלבים בבסיסי צה"ל, שנחשפו לאחרונה במוסף הארץ. בעקבות החשיפה הורה השר לאיכות הסביבה להגביל את ההמתה של כלבים על-ידי הרשות לשמירת הטבע למקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון סבירות גבוהה שהכלב חולה בכלבת, ואף זאת באישור פרטני של מנכ"ל הרשות. בסעיף זה, אם כן, יוצר החוק מצב שבו קלה מדי האצבע על ההדק, שכן לא כל כלב שלא ניתן לתפסו יש להמית. אם הכלב אינו מהווה סכנה לציבור, אין הצדקה להמיתו, תוך פגיעה בזכותו לחיים ובזכות של האדם המטפל בו להחזיקו. הסמכות לתפוס כלב מוגדרת כיום במקרים רחבים מאוד – למשל, כשיש "יסוד סביר לחשד כי כלב אינו מסומן לפי חוק זה" או "כשיש יסוד סביר לחשד כי אין לבעליו רשיון בר-תוקף" [אולי לא שילם את האגרה] ועוד. מצבים אלה ואחרים, ודאי שאינם מצדיקים שכלב יומת במסגרת הניסיון לתופסו. בנוסף לכך, קוראים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים, כי לפני המתתו של כלב, על הרשויות למצות את האמצעים לתפיסתו מבלי שיומת. הדבר מחייב גם היערכות מראש לתפקיד באמצעות צוותים עם הכשרה ועם ציוד מתאימים. כתבה זו מבוססת על נייר עמדה שכתב עו"ד יוסי וולפסון לקראת הדיון בוועדת הכלכלה.
ארבע הסתייגויות לחוק הכלבים. התקדים. את חוק הכלבים יזם משרד חקלאות במטרה להסדיר את הפיקוח על כלבים. בדיון ראשון בחוק, שנערך בסוף חודש ינואר בוועדת הכלכלה של הכנסת, הצליחו נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים להפוך את הסעיף החמור ביותר בחוק על פיהו. סעיף 6(ה) בהצעת החוק המקורית חייב את המכלאות העירוניות להעביר כלבים למכוני מחקר. נציגי הארגונים הצליחו לא רק לבטל הנחיה מחייבת זו, אלא גם להכניס תחתיה איסור מפורש להעברת כלבים למכוני מחקר. השינוי המהפכני הוכנס הודות לתמיכתם של חברי הכנסת נעמי חזן, איתן כבל, נחמה רונן ואברהם פורז. ביום ב´ הקרוב, 6.5.02, יתקיים דיון נוסף בוועדת הכלכלה בנושא חוק הכלבים. בדיון הקרוב יגישו הארגונים להגנה על בעלי-חיים ארבע הסתייגויות עיקריות לחוק, שנפרט להלן. מהי מטרת החוק? חוק הכלבים מעניק סמכויות רחבות לווטרינרים רשותיים, לפעול לפי שיקול דעתם. רבות מהוראות החוק הן רחבות מאוד: לצד מקרים, שבהם מותרת פגיעה בכלבים בתנאים שבהם קיים צורך בכך (כדי להגן על בני-אדם וכדומה), מתפרשות ההוראות גם על מצבים רבים, שבהם אין הפגיעה בכלבים נחוצה. ניסיונם המר של הארגונים למען בעלי-חיים מלמד, כי לא כל הווטרינרים נוהגים להפעיל את שיקול-דעתם באופן דומה, ורבים מהם נוהגים בשרירות. לא פעם מפעילות רשויות מקומיות את הסמכויות הנתונות להן מעבר למטרות לגיטימיות של הגנה על הציבור, אף-על-פי שהרשויות עדיין עשויות לפעול בכך בהתאם ללשונה של חקיקה קיימת. לפיכך, קוראים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים להכניס בחוק סעיף מטרה, אשר יקבע כי "מטרת חוק זה היא לקבוע הסדר ארצי אחיד לפיקוח על החזקת כלבים, ולהבטיח כי הזכות להחזיק בכלב ותנאי החזקתו לא יוגבלו אלא למניעת סיכון מצד אותו כלב או כלפיו". בחקיקה של השנים האחרונות נוהגת הכנסת לעתים קרובות להכניס בחוק סעיף מטרה. סעיף זה מהווה בסיס לפירוש החוק, מסייע בהגדרת ההיקף של הוראות החוק ומנחה את הרשויות ואת בתי-המשפט העוסקים באכיפת החוק. קשור ברצועה או חופשי לרוץ? חוק הכלבים שהוצע על-ידי משרד החקלאות, קובע כי על כל הכלבים להיות מוחזקים ברצועה בעת שהותם מחוץ לבית. הארגונים להגנה על בעלי-חיים קוראים לסייג חובה גורפת זו, ודורשים להבטיח הקצאת שטחים, שבהם ניתן יהיה לשחרר כלבים לחופשי (תחת פיקוח). זאת משום שהיכולת לרוץ ולשחק עם כלבים אחרים היא צורך חיוני של כלבים. רוב מחזיקי הכלבים אינם מסוגלים לרוץ עם כלביהם במהירות ולאורך זמן כפי שנחוץ לכלב, והחזקת כלב ברצועה בעת משחק עם כלב אחר היא בלתי-אפשרית ומסוכנת. יתרה מכך, אם לא יהיה שטח זמין שבו יכולים הכלבים להתרוצץ חופשי, יהיה החוק בבחינת גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה: נישאר במצב הקיים היום, שבו יטיילו רבים מן המטפלים בכלבים עם כלביהם ללא רצועה במקומות אסורים. התנהגות כזו עלולה, על-פי החוק החדש, להביא לביטול רשיון ההחזקה ולהפרדת הכלב ממשפחתו המאמצת. השטחים המוגדרים לטיול, טוענים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים, צריכים להיות בפריסה כזו, שניתן להגיע אליהם רגלית, כדי שישרתו גם מי שאינם מחזיקים רכב ושומרי שבת וחג. לפיכך השינוי המוצע הוא, כי לכל ארבעה קמ"ר עירוניים יוגדר לפחות אזור אחד כחופשי מחובת הרצועה. נשיכה מוצדקת. סעיף 14 בחוק הכלבים קובע הוראות בדבר החרמה של כלב שנשך או תקף. ההוראות אינן מאפשרות לקחת בחשבון את נסיבות הנשיכה או התקיפה. כלב שנשך כדי להגן על האדם המטפל בו מפני תקיפה, שוד או אונס, למשל, עשוי להיות מוחרם ואפילו מומת, אף-על-פי שפעל כהלכה. הוא הדין בכלב שתקף אדם בעקבות התגרות חמורה או התעללות. נסיבות אלה ואחרות עשויות להצביע על כך, שהכלב אינו מסוכן או מוּעד לתקיפה, ויש להתחשב בהן. לפיכך, קוראים הארגונים להגנה על בעלי-חיים לסייג סעיף זה ולהגדיר בחוק מקרי נשיכה שאינם מחייבים החרמת כלב: 1. התגרות בכלב מצד הננשך או המותקף. 2. תקיפת הננשך או המותקף את האדם המטפל בכלב (ה"בעלים") או אדם קרוב לו. 3. הסגת גבול של הננשך או המותקף בשטח השייך לאדם המטפל בכלב. פקודת הנזיקין (בסעיף 41ב) מבחינה במקרים שבהם לא יהיה האדם המטפל בכלב חייב לפצות את מי שנפגע על-ידי כלבו. רשימת הנסיבות, שבהן לא יהיו התקיפה או הנשיכה עילה להחרמת הכלב, מבוססת בעיקרה על הוראה זו בפקודת הנזיקין. רשיון להרוג. סעיף 15 בחוק הכלבים, עניינו המתה של כלב שקיימת סמכות לתופסו, כאשר ביצוע התפיסה אינו אפשרי או כרוך בסכנה. סעיף זה הוא מהחמורים ביותר שבהצעת החוק, שכן הוא נותן לגיטימציה להמתה אכזרית ורחבת-היקף של כלבים "משוטטים" מצד רשויות שונות, כגון ההמתות האכזריות של כלבים בבסיסי צה"ל, שנחשפו לאחרונה במוסף הארץ. בעקבות החשיפה הורה השר לאיכות הסביבה להגביל את ההמתה של כלבים על-ידי הרשות לשמירת הטבע למקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון סבירות גבוהה שהכלב חולה בכלבת, ואף זאת באישור פרטני של מנכ"ל הרשות. בסעיף זה, אם כן, יוצר החוק מצב שבו קלה מדי האצבע על ההדק, שכן לא כל כלב שלא ניתן לתפסו יש להמית. אם הכלב אינו מהווה סכנה לציבור, אין הצדקה להמיתו, תוך פגיעה בזכותו לחיים ובזכות של האדם המטפל בו להחזיקו. הסמכות לתפוס כלב מוגדרת כיום במקרים רחבים מאוד – למשל, כשיש "יסוד סביר לחשד כי כלב אינו מסומן לפי חוק זה" או "כשיש יסוד סביר לחשד כי אין לבעליו רשיון בר-תוקף" [אולי לא שילם את האגרה] ועוד. מצבים אלה ואחרים, ודאי שאינם מצדיקים שכלב יומת במסגרת הניסיון לתופסו. בנוסף לכך, קוראים נציגי הארגונים להגנה על בעלי-חיים, כי לפני המתתו של כלב, על הרשויות למצות את האמצעים לתפיסתו מבלי שיומת. הדבר מחייב גם היערכות מראש לתפקיד באמצעות צוותים עם הכשרה ועם ציוד מתאימים. כתבה זו מבוססת על נייר עמדה שכתב עו"ד יוסי וולפסון לקראת הדיון בוועדת הכלכלה.
3. קרקע פורייה למחלות
על מה עומדים עופות ויונקים במשקים? אדמה וצמחייה הם הקרקע המובנת-מאליה לכל חיה בטבע. אולם הם אינם מוכרים כלל לחיות הכלואות במשקים המתועשים. חיות אלה עומדות על סוגי קרקע, שהוכנו במטרה לצופף חיות רבות ככל האפשר בשטח זעיר. הקרקע המלאכותית היא אחד מן הגורמים הפוגעים בחיות במשק-החי המתועש. הגוף נשחק על סורגים. בטבע, תרנגולות צועדות על אדמה או נאחזת בענפים, ואווזים מתהלכים על קרקע רכה או חותרים בעזרת רגליהם במים. אולם תרנגולות בתעשיית הביצים ואווזים בתעשיית הפיטום עומדים כל חייהם על סורגי מתכת, הפוגעים ברגליהם, פוצעים אותם וגורמים להם כאבים ואי-נוחות מתמידים. התרנגולות, הכלואות בשטח שגודלו כקופסת נעליים במשך שנה או שנתיים, אינן שוחקות את ציפורן הבוהן שלהן, אשר בתנאים טבעיים משתייפת על-ידי השפשוף בקרקע. הציפורניים מתארכות מאוד, ועלולות להסתבך ברצפת התיל. במקרים קיצוניים, "צומח" גם בשר הבהונות אל תוך הרשת, והתרנגולת לא מצליחה להשתחרר. הסורגים פוגעים בתרנגולות גם באופן ישיר. תרנגולות, הרוצות לבצע "אמבטיית חול" – פעולה טבעית, החשובה לשמירה על בריאות העור – מבצעות אותה בלית ברירה על רשת המתכת. פעולה זו מביאה להיחשפות נוצות החזה, ובלהקות הכלואות זמן רב בכלובים, מוביל שפשוף העור החשוף בסורג להתאדמות העור ולפציעתו. בכלובים ישנים וחלודים, נפגעים עופות מסורגים שבורים ועקומים. צוות החקירות של אנונימוס אף צילם אווז ש"השתפד" על סורג שבור (בתמונה משמאל). הוא גסס ארוכות, עד שעובד במקום תלש אותו מתוך הסורג. כשר אבל מסריח. יונקים במשקים המתועשים עומדים כל חייהם על רצפות בטון או טפחות. רצפת טפחות עשויה מוטות עץ שביניהם מרווחים, המאפשרים נפילת ההפרשות (אלה ייאספו וישמשו בין השאר להאכלת דגים ואפילו אותם יונקים עצמם!). כל עגלי החלב בישראל וחלק מהחזירים והבקר, חיים על טפחות. גידול יונקים באופן זה הוא שמאפשר ללובי הדתי בישראל להשלים עם גידול חזירים בישראל, שכן גידול חזירים על אדמת הקודש מנוגד להלכה היהודית, אך במשקים המתועשים אין החזירים נוגעים באדמה אלא ברצפה, המוגבהת מן הקרקע. הרגליים נלכדות בין טפחות. בעלי-החיים מתקשים לייצב את פרסותיהם על הקרשים הדקים והחלקלקים מהפרשות. רגליהם של עגלים צעירים נתפסות בין פסי העץ, אשר דנים אותם למאבקים מתישים של שעות ולעתים אפילו ימים. לעתים גורמות הטפחות נזקים לרגליים, כגון: שפשופים, גידים מפותלים, צליעות, כיבים, פציעות ובעיות ברכיים. נזקים אלה עלולים לגרום לבעל-החיים כאבים עד לשחיטתו. אולם מכיוון שרוב בעלי-החיים מומתים צעירים, אין צורך כלכלי בריפוי: בעל-החיים יומת לפני שייגרם נזק רציני מבחינה מסחרית. מגדל חזירים אמריקאי צוטט כשאמר: "לא משלמים לנו פה עבור יצירת בעל-חיים עם יציבה טובה. משלמים לנו לפי המשקל". מתבוססים בביוב על בטון. יש הכולאים יונקים על גבי פסי בטון, שההפרשות נופלות ביניהם. יונקים אלה חיים למעשה מעל בור שופכין. "אני שקועה בבוץ והעטין מזוהם!" זועקת פרה ממודעת פרסומת לחומר, המתיימר להפחית את נזקי המגע עם ההפרשות. הזיהום גורם דלקות עטינים חמורות וכרוניות, והוא סיבה למצוקה גם טרם התפתחות המחלות (שהרי שאיפה לניקיון אינה ייחודית למין האנושי; בעלי-חיים בטבע מקפידים היטב על ניקיונם). בדומה לתרנגולות, גם לפרות יש ציפורן – טלף, הנשחק באופן טבעי במרעה, אך צומח פרא כשהפרה כלואה בתוך מרחב תעשייתי צר. גדילת הטלף גורמת לצליעה, ההולכת ומחריפה עד שמבצעים בפרה "טילוף" – פעולה טראומטית, שבמהלכה מונפת הפרה באוויר בכוח הידראולי. הגדילה המעוותת של הציפורן על קרקע הבטון המזוהמת, מביאה להתפתחות זיהומים ודלקות באזור הטלף. מחלות על רֶפֶד. חייהם של 160 מיליון התרנגולים ותרנגולי-ההודו, המגודלים מדי שנה לבשר בישראל, עוברים על מצע רפד. הרפד (נסורת, חול וכדומה) מכסה את רצפת הבטון או האספלט, ומאפשר ללולנים להסתפק בניקיון הלול רק לאחר שליחת התרנגולים לשחיטה, ולפעמים אף בתום מספר מחזורי גידול. כך הופכת רצפת הלול עד מהרה לקרקע פורייה למחלות ולפגיעות חמורות בעור, בעיניים ובמערכת הנשימה של התרנגולים. אבנים, גושים, רטיבות וזיהום מצטברים ברפד וגורמים לפגיעות קשות בעור הבא אתו במגע. אדי האמוניה נפלטים מן הרפד וגורמים פגיעות קשות עד כדי עיוורון ומחלות נשימה קשות. הרפד המזוהם אף מהווה מצע אופטימלי להתרבות חיידקים וטפילים הפוגעים בעופות. הגוף מתעוות עם השיפוע. תרנגולות בתעשיית הביצים כלואות בכלובים צרים, שרצפתם עשויה רשת מתכתית משופעת. השיפוע נועד לגרום לביצה להתגלגל דרך פתח צר שבתחתית הכלוב (ולחמוק מן התרנגולת המשתוקקת לדגור עליה!) אל מתקן לאיסוף ביצים. השיפוע הנהוג הוא בשיעור 1:5. לעתים נוטות התרנגולות לנקר את הביצים בניסיון למנוע מהן להתגלגל אל מחוץ לכלוב, ואז ממליצה הספרות החקלאית להגדיל את שיפוע הרצפה. העמידה הבלתי פוסקת לאורך חודשים ושנים על התיל האלכסוני גורמת לתרנגולת לכאבים, לעיוותים ולמצוקה: היא אינה יכולה אפילו לעמוד זקופה בנוחות. החוברת "הנחיות לתכנון מבני משק" של משרד החקלאות ממליצה לבנות גם את רצפת הרפת משופעת, כדי לאלץ את הפרות לנוע או לעמוד עם הפנים בכיוון הרצוי לרפתנים. השיפועים המומלצים הם של 3 עד 4.5 אחוזים, ובמקומות מסוימים אף גבוהים יותר: "שיפוע עולה של 5 אחוז... יכריח את הפרות לעמוד עם הפנים לכיוון הכניסה אל המכון [מכון החליבה]". נושמים לרווחה? משקים אורגניים שואפים לספק לבעלי-החיים תנאים טובים יותר מאלה שמציע להם המשק המתועש, אך עדיין במסגרת של ניצול כלכלי. תרנגולות בתעשיית הביצים האורגניות יוצאות אל חצר פתוחה, שבה יש אדמה עם צמחייה. יש המנסים לספק לעופות מוטות ללון עליהם – בהתאם לנטייתם הטבעית ללון על ענפים (אך לעתים קורץ ללולנים המקום ש"התפנה" על הרצפה, והם מצופפים עוד תרנגולים בלול). קרקעות במבני משק אורגניים של יונקים, בדרך-כלל שונים במידה פחותה מן הקרקעות הסטנדרטיות המקבילות. מקורות: יאיר צוק, הנחיות לתכנון מבני משק, (הוצאת משרד החקלאות, שירות ההדרכה והמקצוע, האגף למיכון ולטכנולוגיה, 1991). י. וישינסקי ו ש. פרידמן, "ריפוד סככות באפר פצלי שמן", משק הבקר והחלב, חוברת 281, עמ´ 66-69. אורי בר-גיא, "גורמי סיכון לצליעות בעדרי הבקר לחלב בישראל; מחקר ב- 29 עדרים", משק הבקר והחלב – חקר ומעש, חוברת 20, עמ´ 58-59. פיטר סינגר, "שחרור בעלי-החיים", (ישראל: אור-עם, 1998). "האם דפי לינה הכרחיים?", השדה למשק העופות, 1948, כרך א´, חוברת א´, עמ´ 29. משה פרומן, "מטילות - לביצי מאכל", בתוך: ש. בורנשטיין, ש. נחמן וב. רון (עורכים), ספר הלול, (הוצאת שלום נחמן, 1980), עמ´ 160-162. יוסף אהרוני, "גידול פטמים על רפד", (משרד החקלאות, שירות ההדרכה והמקצוע, המחלקה לעופות, 1985).
על מה עומדים עופות ויונקים במשקים? אדמה וצמחייה הם הקרקע המובנת-מאליה לכל חיה בטבע. אולם הם אינם מוכרים כלל לחיות הכלואות במשקים המתועשים. חיות אלה עומדות על סוגי קרקע, שהוכנו במטרה לצופף חיות רבות ככל האפשר בשטח זעיר. הקרקע המלאכותית היא אחד מן הגורמים הפוגעים בחיות במשק-החי המתועש. הגוף נשחק על סורגים. בטבע, תרנגולות צועדות על אדמה או נאחזת בענפים, ואווזים מתהלכים על קרקע רכה או חותרים בעזרת רגליהם במים. אולם תרנגולות בתעשיית הביצים ואווזים בתעשיית הפיטום עומדים כל חייהם על סורגי מתכת, הפוגעים ברגליהם, פוצעים אותם וגורמים להם כאבים ואי-נוחות מתמידים. התרנגולות, הכלואות בשטח שגודלו כקופסת נעליים במשך שנה או שנתיים, אינן שוחקות את ציפורן הבוהן שלהן, אשר בתנאים טבעיים משתייפת על-ידי השפשוף בקרקע. הציפורניים מתארכות מאוד, ועלולות להסתבך ברצפת התיל. במקרים קיצוניים, "צומח" גם בשר הבהונות אל תוך הרשת, והתרנגולת לא מצליחה להשתחרר. הסורגים פוגעים בתרנגולות גם באופן ישיר. תרנגולות, הרוצות לבצע "אמבטיית חול" – פעולה טבעית, החשובה לשמירה על בריאות העור – מבצעות אותה בלית ברירה על רשת המתכת. פעולה זו מביאה להיחשפות נוצות החזה, ובלהקות הכלואות זמן רב בכלובים, מוביל שפשוף העור החשוף בסורג להתאדמות העור ולפציעתו. בכלובים ישנים וחלודים, נפגעים עופות מסורגים שבורים ועקומים. צוות החקירות של אנונימוס אף צילם אווז ש"השתפד" על סורג שבור (בתמונה משמאל). הוא גסס ארוכות, עד שעובד במקום תלש אותו מתוך הסורג. כשר אבל מסריח. יונקים במשקים המתועשים עומדים כל חייהם על רצפות בטון או טפחות. רצפת טפחות עשויה מוטות עץ שביניהם מרווחים, המאפשרים נפילת ההפרשות (אלה ייאספו וישמשו בין השאר להאכלת דגים ואפילו אותם יונקים עצמם!). כל עגלי החלב בישראל וחלק מהחזירים והבקר, חיים על טפחות. גידול יונקים באופן זה הוא שמאפשר ללובי הדתי בישראל להשלים עם גידול חזירים בישראל, שכן גידול חזירים על אדמת הקודש מנוגד להלכה היהודית, אך במשקים המתועשים אין החזירים נוגעים באדמה אלא ברצפה, המוגבהת מן הקרקע. הרגליים נלכדות בין טפחות. בעלי-החיים מתקשים לייצב את פרסותיהם על הקרשים הדקים והחלקלקים מהפרשות. רגליהם של עגלים צעירים נתפסות בין פסי העץ, אשר דנים אותם למאבקים מתישים של שעות ולעתים אפילו ימים. לעתים גורמות הטפחות נזקים לרגליים, כגון: שפשופים, גידים מפותלים, צליעות, כיבים, פציעות ובעיות ברכיים. נזקים אלה עלולים לגרום לבעל-החיים כאבים עד לשחיטתו. אולם מכיוון שרוב בעלי-החיים מומתים צעירים, אין צורך כלכלי בריפוי: בעל-החיים יומת לפני שייגרם נזק רציני מבחינה מסחרית. מגדל חזירים אמריקאי צוטט כשאמר: "לא משלמים לנו פה עבור יצירת בעל-חיים עם יציבה טובה. משלמים לנו לפי המשקל". מתבוססים בביוב על בטון. יש הכולאים יונקים על גבי פסי בטון, שההפרשות נופלות ביניהם. יונקים אלה חיים למעשה מעל בור שופכין. "אני שקועה בבוץ והעטין מזוהם!" זועקת פרה ממודעת פרסומת לחומר, המתיימר להפחית את נזקי המגע עם ההפרשות. הזיהום גורם דלקות עטינים חמורות וכרוניות, והוא סיבה למצוקה גם טרם התפתחות המחלות (שהרי שאיפה לניקיון אינה ייחודית למין האנושי; בעלי-חיים בטבע מקפידים היטב על ניקיונם). בדומה לתרנגולות, גם לפרות יש ציפורן – טלף, הנשחק באופן טבעי במרעה, אך צומח פרא כשהפרה כלואה בתוך מרחב תעשייתי צר. גדילת הטלף גורמת לצליעה, ההולכת ומחריפה עד שמבצעים בפרה "טילוף" – פעולה טראומטית, שבמהלכה מונפת הפרה באוויר בכוח הידראולי. הגדילה המעוותת של הציפורן על קרקע הבטון המזוהמת, מביאה להתפתחות זיהומים ודלקות באזור הטלף. מחלות על רֶפֶד. חייהם של 160 מיליון התרנגולים ותרנגולי-ההודו, המגודלים מדי שנה לבשר בישראל, עוברים על מצע רפד. הרפד (נסורת, חול וכדומה) מכסה את רצפת הבטון או האספלט, ומאפשר ללולנים להסתפק בניקיון הלול רק לאחר שליחת התרנגולים לשחיטה, ולפעמים אף בתום מספר מחזורי גידול. כך הופכת רצפת הלול עד מהרה לקרקע פורייה למחלות ולפגיעות חמורות בעור, בעיניים ובמערכת הנשימה של התרנגולים. אבנים, גושים, רטיבות וזיהום מצטברים ברפד וגורמים לפגיעות קשות בעור הבא אתו במגע. אדי האמוניה נפלטים מן הרפד וגורמים פגיעות קשות עד כדי עיוורון ומחלות נשימה קשות. הרפד המזוהם אף מהווה מצע אופטימלי להתרבות חיידקים וטפילים הפוגעים בעופות. הגוף מתעוות עם השיפוע. תרנגולות בתעשיית הביצים כלואות בכלובים צרים, שרצפתם עשויה רשת מתכתית משופעת. השיפוע נועד לגרום לביצה להתגלגל דרך פתח צר שבתחתית הכלוב (ולחמוק מן התרנגולת המשתוקקת לדגור עליה!) אל מתקן לאיסוף ביצים. השיפוע הנהוג הוא בשיעור 1:5. לעתים נוטות התרנגולות לנקר את הביצים בניסיון למנוע מהן להתגלגל אל מחוץ לכלוב, ואז ממליצה הספרות החקלאית להגדיל את שיפוע הרצפה. העמידה הבלתי פוסקת לאורך חודשים ושנים על התיל האלכסוני גורמת לתרנגולת לכאבים, לעיוותים ולמצוקה: היא אינה יכולה אפילו לעמוד זקופה בנוחות. החוברת "הנחיות לתכנון מבני משק" של משרד החקלאות ממליצה לבנות גם את רצפת הרפת משופעת, כדי לאלץ את הפרות לנוע או לעמוד עם הפנים בכיוון הרצוי לרפתנים. השיפועים המומלצים הם של 3 עד 4.5 אחוזים, ובמקומות מסוימים אף גבוהים יותר: "שיפוע עולה של 5 אחוז... יכריח את הפרות לעמוד עם הפנים לכיוון הכניסה אל המכון [מכון החליבה]". נושמים לרווחה? משקים אורגניים שואפים לספק לבעלי-החיים תנאים טובים יותר מאלה שמציע להם המשק המתועש, אך עדיין במסגרת של ניצול כלכלי. תרנגולות בתעשיית הביצים האורגניות יוצאות אל חצר פתוחה, שבה יש אדמה עם צמחייה. יש המנסים לספק לעופות מוטות ללון עליהם – בהתאם לנטייתם הטבעית ללון על ענפים (אך לעתים קורץ ללולנים המקום ש"התפנה" על הרצפה, והם מצופפים עוד תרנגולים בלול). קרקעות במבני משק אורגניים של יונקים, בדרך-כלל שונים במידה פחותה מן הקרקעות הסטנדרטיות המקבילות. מקורות: יאיר צוק, הנחיות לתכנון מבני משק, (הוצאת משרד החקלאות, שירות ההדרכה והמקצוע, האגף למיכון ולטכנולוגיה, 1991). י. וישינסקי ו ש. פרידמן, "ריפוד סככות באפר פצלי שמן", משק הבקר והחלב, חוברת 281, עמ´ 66-69. אורי בר-גיא, "גורמי סיכון לצליעות בעדרי הבקר לחלב בישראל; מחקר ב- 29 עדרים", משק הבקר והחלב – חקר ומעש, חוברת 20, עמ´ 58-59. פיטר סינגר, "שחרור בעלי-החיים", (ישראל: אור-עם, 1998). "האם דפי לינה הכרחיים?", השדה למשק העופות, 1948, כרך א´, חוברת א´, עמ´ 29. משה פרומן, "מטילות - לביצי מאכל", בתוך: ש. בורנשטיין, ש. נחמן וב. רון (עורכים), ספר הלול, (הוצאת שלום נחמן, 1980), עמ´ 160-162. יוסף אהרוני, "גידול פטמים על רפד", (משרד החקלאות, שירות ההדרכה והמקצוע, המחלקה לעופות, 1985).
4. שלום-בית סביב שולחן-האוכל
עצות מעשיות לצמחוני/ת היחיד/ה בבית הבטחה: לא כל העימותים הכרחיים. כמעט לכל צמחוני/ת יחיד/ה בבית, המחרים/ה בשר (או גם מוצרים אחרים מן החי) מטעמי מצפון, מוכרים ויכוחים קשים בבית: צד א´ מאשים את צד ב´ באדישות, ברוע ואולי אף בפשע, וצד ב´ מחזיר בהאשמות בכפייה, בפנאטיות ובסיכון בריאותי. הצד החזק יותר מנסה לכפות את הרגלי התזונה שלו בכוח – ומטבע הדברים, הצעירים יותר הם שנאלצים לוותר, בדרך-כלל. עוצמתם של הוויכוחים תלויה במידה מכרעת במיקום ובתזמון: אם פועלים נכונה, ניתן למתן מאוד את עוצמת הקונפליקט. הפתרונות דורשים מאמץ ניכר – אך המאמץ כדאי. הארוחה – טריטוריה ללא ויכוחים! כלל ראשון: לא להתווכח סביב שולחן האוכל בזמן ארוחות משפחתיות! הארוחות הן האירועים הטעונים ביותר מבחינה רגשית בסוגיית אכילת הבשר, כי הן מהוות אולי את ההבטחה הגדולה ביותר בחיי המשפחה לחמימות ולאחדות. כגודל הציפיות מן האירוע – כך גודל האסון, במקרה שהאחדות הופכת לקרע. בנוסף לכך, הוויכוח סביב השולחן הוא כוחני במיוחד: כאן מנסים לדחוף לך משהו לצלחת בעל כורחך, או שאת/ה מנסה לגרום למישהו להקיא את מה שהכניס לפה. אף על פי כן, משהים רבים את הוויכוח על בעיית הבשר לרגע הגורלי – וההרסני – של הופעת הבשר על השולחן. כדי להימנע מכך, יש ליזום שיחה רצינית ורשמית בנושא, בזמן ובמקום ניטראליים, ולפתור את הבעיות הרחק מן הארוחה. דוכן הסברה – לא בביתנו! מה ניתן להשיג בשיחה יזומה על בשר (ומוצרים אחרים מן החי) בבית? בהחלט לא כל מה שרצית. אם יש לך קצת מזל, ההורים או בן/בת הזוג יקבלו את החלטתך להחרים בשר ולא יציקו לך בעניין זה. עם הרבה מזל, הם יאמצו את ההגבלות שהצעת או לפחות יפחיתו את צריכת המוצרים מן החי. אך שכרך יצא בהפסדך אם תנסה/י "לסחוט" מהם צמחונות. אם ברצונך להשפיע על תעשיות-החי ולצמצם את היקפן – כדאי לצאת ולקיים הסברה מחוץ לבית. בהשקעה מזערית, ביחס להשקעה במאבק בתוך הבית, אפשר להשיג תוצאות הרבה יותר משמעותיות על-ידי פנייה להמוני אנשים, הפתוחים יותר למסר של הצמחונות. הסכמי פשרה. במשפחות רבות, הלחץ מופעל על הצמחונים ולא להפך: אם את/ה צעיר/ה מאוד, מנסים לכפות עליך לאכול בשר; אם לא ניתן להפעיל עליך כוח ישיר כל-כך, מטרידים אותך בניסיונות שכנוע אינסופיים בדבר חשיבותו התזונתית או טעמו הטוב של הבשר, או מתגרים בך סתם. מטרתה של שיחה יזומה מצדך היא, בראש ובראשונה, למנוע הפעלת לחצים כאלה. אולם, הוויתור אינו יכול לבוא רק מצד המשפחה. כדי להשיג הסכם יציב, הם צריכים להיווכח, שגם את/ה ויתרת. בראש ובראשונה תצטרך לוותר, על הפעלת לחצים מסוימים עליהם. ואם דואגים מאוד לבריאותך, יתכן שתצטרך/י להסכים ללכת לבדיקות ולייעוץ רפואי (שאולי נראה מיותר לחלוטין בעיניך), ולאכילת "מוצרי בריאות" מסוימים, שאינך אוהב. סמכויות מבחוץ: תזונה. בכל מקרה, גם השגת ויתורים כלשהם מצד המשפחה במסגרת של פשרה, דורשת הסברים. למשל, הורים רבים משוכנעים, שילדיהם יחלו או לא יגדלו אם לא יאכלו מוצרים מן החי. אמונה כזו לא תוכל/י לשנות על-ידי הכרזה, ששילוב של דגנים וקטניות מספק את כל החלבונים הדרושים לגוף. "ממתי הפכת למומחה לתזונה?" יתריסו כנגדך ההורים, ובכך יסתיים מבצע השכנוע. לא די גם להציג בפני הורים מודאגים חומר על תזונה מטעם אנונימוס – שכן אנונימוס מצהירה בגלוי, שהמוטיבציה המוסרית לחרם על המוצרים מן החי קודמת לעניין ביתרונות התזונה הצמחית. שכנוע בסוגייה הבריאותית חייב להישען על מקורות החיצוניים לתנועה לשחרור בעלי-חיים: ספרים על תזונה טבעית, הרצאות של מומחים לתזונה טבעית, ורופאים אוהדים. כדי למצוא מקורות כאלה – צריך לעבוד! סמכויות מבחוץ: המציאות החקלאית. גם הסברים מפיך על הפגיעה בבעלי-חיים בתעשיות המזון אינם מספיקים ("וממתי הפכת גם למומחה/ת לחקלאות?!"). כדי להבהיר למשפחה, מדוע בחרת לשנות את אורח-חייך, יש צורך להביא הביתה מקורות רבים ככל האפשר בנושא, או אף לצרף את המשפחה לאירועי הסברה בחוץ. אולם כאן יש לזכור היטב וללא פשרות כלל בסיסי יותר: הבית איננו דוכן הסברה! מידע על המתרחש במשקים חקלאיים יוצר עומס רגשי רב, ואפשר להגיש אותו רק אם יש מי שמוכן לקבלו. אפילו את העלון "על קצה המזלג" של אנונימוס (המסכם את הזוועות שבתעשיות המזון מן החי) – ולא כל שכן חומרי הסברה ופעילויות מקיפים יותר – יש להציג בבית רק אם המשפחה הביעה נכונות לעיין בהם. התעלמות מכלל זה תגרום לעוינות מצד המשפחה, ותרחיק את הסיכוי שתיווצר בבית קִרבה לתפיסת-עולמך. להתאמץ עבור המשפחה. צריך להודות: מנקודת-מבטה של המשפחה, החרם על מוצרים מן החי, שהופיע פתאום בבית, גורם אי-נוחות רבה. והנה, לעתים קרובות, נוטים צמחונים/יות צעירים/ות להטיל על הוריהם את כל המאמץ למצוא להם מה לאכול – ואפילו דורשים שיהיה טעים. זאת בעוד שמן הראוי לעשות את ההפך הגמור מזה: אם בחרת להוציא פריט מסוים מן התפריט שלך, את/ה הוא שצריך/ה לדאוג לעצמך, ולא זו בלבד – כדאי מאוד לשתף את שאר המשפחה בתפריט החדש שלך. יוצאים לקניות? כדאי להצטרף ולבחור בעצמך מוצרים צמחיים, העשויים לעניין את כל המשפחה; מכינים ארוחה? כדאי להתנדב ולהכין מנות צמחיות בשביל כל המשפחה. זוהי כמובן טרחה רבה, ולאנשים צעירים מאוד גם מדובר בחידוש של ממש. אולם ההגינות ושלום-הבית מחייבים מאמץ כזה. המאמץ שלך נוגע ללב, ומסייע בפירוק המתח שנוצר בהכרח סביב הסוגייה המוסרית. מפגן של שפע. חלק מן ההתנגדות של אנשים רבים להחרמת מוצרים מן החי, נובעת מן ההנחה המוטעית, שהחרם מחייב מעבר לתפריט דל מאוד. גם בבית, מודאגת המשפחה מן הדלות לכאורה שאת/ה כופה על עצמך, ואולי לא רק על עצמך. הפתרון הוא להכניס הביתה באופן סדיר מוצרים בלתי מוכרים ולנסות מתכונים בלתי מוכרים. אחרי מספר חודשים של ניסיונות כאלה, תתחיל ההסתגלות לצמחונות לחלחל בבית ללא צורך בוויכוחים, במשחקי כוח ואפילו בהסברה.
עצות מעשיות לצמחוני/ת היחיד/ה בבית הבטחה: לא כל העימותים הכרחיים. כמעט לכל צמחוני/ת יחיד/ה בבית, המחרים/ה בשר (או גם מוצרים אחרים מן החי) מטעמי מצפון, מוכרים ויכוחים קשים בבית: צד א´ מאשים את צד ב´ באדישות, ברוע ואולי אף בפשע, וצד ב´ מחזיר בהאשמות בכפייה, בפנאטיות ובסיכון בריאותי. הצד החזק יותר מנסה לכפות את הרגלי התזונה שלו בכוח – ומטבע הדברים, הצעירים יותר הם שנאלצים לוותר, בדרך-כלל. עוצמתם של הוויכוחים תלויה במידה מכרעת במיקום ובתזמון: אם פועלים נכונה, ניתן למתן מאוד את עוצמת הקונפליקט. הפתרונות דורשים מאמץ ניכר – אך המאמץ כדאי. הארוחה – טריטוריה ללא ויכוחים! כלל ראשון: לא להתווכח סביב שולחן האוכל בזמן ארוחות משפחתיות! הארוחות הן האירועים הטעונים ביותר מבחינה רגשית בסוגיית אכילת הבשר, כי הן מהוות אולי את ההבטחה הגדולה ביותר בחיי המשפחה לחמימות ולאחדות. כגודל הציפיות מן האירוע – כך גודל האסון, במקרה שהאחדות הופכת לקרע. בנוסף לכך, הוויכוח סביב השולחן הוא כוחני במיוחד: כאן מנסים לדחוף לך משהו לצלחת בעל כורחך, או שאת/ה מנסה לגרום למישהו להקיא את מה שהכניס לפה. אף על פי כן, משהים רבים את הוויכוח על בעיית הבשר לרגע הגורלי – וההרסני – של הופעת הבשר על השולחן. כדי להימנע מכך, יש ליזום שיחה רצינית ורשמית בנושא, בזמן ובמקום ניטראליים, ולפתור את הבעיות הרחק מן הארוחה. דוכן הסברה – לא בביתנו! מה ניתן להשיג בשיחה יזומה על בשר (ומוצרים אחרים מן החי) בבית? בהחלט לא כל מה שרצית. אם יש לך קצת מזל, ההורים או בן/בת הזוג יקבלו את החלטתך להחרים בשר ולא יציקו לך בעניין זה. עם הרבה מזל, הם יאמצו את ההגבלות שהצעת או לפחות יפחיתו את צריכת המוצרים מן החי. אך שכרך יצא בהפסדך אם תנסה/י "לסחוט" מהם צמחונות. אם ברצונך להשפיע על תעשיות-החי ולצמצם את היקפן – כדאי לצאת ולקיים הסברה מחוץ לבית. בהשקעה מזערית, ביחס להשקעה במאבק בתוך הבית, אפשר להשיג תוצאות הרבה יותר משמעותיות על-ידי פנייה להמוני אנשים, הפתוחים יותר למסר של הצמחונות. הסכמי פשרה. במשפחות רבות, הלחץ מופעל על הצמחונים ולא להפך: אם את/ה צעיר/ה מאוד, מנסים לכפות עליך לאכול בשר; אם לא ניתן להפעיל עליך כוח ישיר כל-כך, מטרידים אותך בניסיונות שכנוע אינסופיים בדבר חשיבותו התזונתית או טעמו הטוב של הבשר, או מתגרים בך סתם. מטרתה של שיחה יזומה מצדך היא, בראש ובראשונה, למנוע הפעלת לחצים כאלה. אולם, הוויתור אינו יכול לבוא רק מצד המשפחה. כדי להשיג הסכם יציב, הם צריכים להיווכח, שגם את/ה ויתרת. בראש ובראשונה תצטרך לוותר, על הפעלת לחצים מסוימים עליהם. ואם דואגים מאוד לבריאותך, יתכן שתצטרך/י להסכים ללכת לבדיקות ולייעוץ רפואי (שאולי נראה מיותר לחלוטין בעיניך), ולאכילת "מוצרי בריאות" מסוימים, שאינך אוהב. סמכויות מבחוץ: תזונה. בכל מקרה, גם השגת ויתורים כלשהם מצד המשפחה במסגרת של פשרה, דורשת הסברים. למשל, הורים רבים משוכנעים, שילדיהם יחלו או לא יגדלו אם לא יאכלו מוצרים מן החי. אמונה כזו לא תוכל/י לשנות על-ידי הכרזה, ששילוב של דגנים וקטניות מספק את כל החלבונים הדרושים לגוף. "ממתי הפכת למומחה לתזונה?" יתריסו כנגדך ההורים, ובכך יסתיים מבצע השכנוע. לא די גם להציג בפני הורים מודאגים חומר על תזונה מטעם אנונימוס – שכן אנונימוס מצהירה בגלוי, שהמוטיבציה המוסרית לחרם על המוצרים מן החי קודמת לעניין ביתרונות התזונה הצמחית. שכנוע בסוגייה הבריאותית חייב להישען על מקורות החיצוניים לתנועה לשחרור בעלי-חיים: ספרים על תזונה טבעית, הרצאות של מומחים לתזונה טבעית, ורופאים אוהדים. כדי למצוא מקורות כאלה – צריך לעבוד! סמכויות מבחוץ: המציאות החקלאית. גם הסברים מפיך על הפגיעה בבעלי-חיים בתעשיות המזון אינם מספיקים ("וממתי הפכת גם למומחה/ת לחקלאות?!"). כדי להבהיר למשפחה, מדוע בחרת לשנות את אורח-חייך, יש צורך להביא הביתה מקורות רבים ככל האפשר בנושא, או אף לצרף את המשפחה לאירועי הסברה בחוץ. אולם כאן יש לזכור היטב וללא פשרות כלל בסיסי יותר: הבית איננו דוכן הסברה! מידע על המתרחש במשקים חקלאיים יוצר עומס רגשי רב, ואפשר להגיש אותו רק אם יש מי שמוכן לקבלו. אפילו את העלון "על קצה המזלג" של אנונימוס (המסכם את הזוועות שבתעשיות המזון מן החי) – ולא כל שכן חומרי הסברה ופעילויות מקיפים יותר – יש להציג בבית רק אם המשפחה הביעה נכונות לעיין בהם. התעלמות מכלל זה תגרום לעוינות מצד המשפחה, ותרחיק את הסיכוי שתיווצר בבית קִרבה לתפיסת-עולמך. להתאמץ עבור המשפחה. צריך להודות: מנקודת-מבטה של המשפחה, החרם על מוצרים מן החי, שהופיע פתאום בבית, גורם אי-נוחות רבה. והנה, לעתים קרובות, נוטים צמחונים/יות צעירים/ות להטיל על הוריהם את כל המאמץ למצוא להם מה לאכול – ואפילו דורשים שיהיה טעים. זאת בעוד שמן הראוי לעשות את ההפך הגמור מזה: אם בחרת להוציא פריט מסוים מן התפריט שלך, את/ה הוא שצריך/ה לדאוג לעצמך, ולא זו בלבד – כדאי מאוד לשתף את שאר המשפחה בתפריט החדש שלך. יוצאים לקניות? כדאי להצטרף ולבחור בעצמך מוצרים צמחיים, העשויים לעניין את כל המשפחה; מכינים ארוחה? כדאי להתנדב ולהכין מנות צמחיות בשביל כל המשפחה. זוהי כמובן טרחה רבה, ולאנשים צעירים מאוד גם מדובר בחידוש של ממש. אולם ההגינות ושלום-הבית מחייבים מאמץ כזה. המאמץ שלך נוגע ללב, ומסייע בפירוק המתח שנוצר בהכרח סביב הסוגייה המוסרית. מפגן של שפע. חלק מן ההתנגדות של אנשים רבים להחרמת מוצרים מן החי, נובעת מן ההנחה המוטעית, שהחרם מחייב מעבר לתפריט דל מאוד. גם בבית, מודאגת המשפחה מן הדלות לכאורה שאת/ה כופה על עצמך, ואולי לא רק על עצמך. הפתרון הוא להכניס הביתה באופן סדיר מוצרים בלתי מוכרים ולנסות מתכונים בלתי מוכרים. אחרי מספר חודשים של ניסיונות כאלה, תתחיל ההסתגלות לצמחונות לחלחל בבית ללא צורך בוויכוחים, במשחקי כוח ואפילו בהסברה.
5. פינת התזונה: קינוח סולת
החומרים : כוס סולת כוס סוכר 5 כוסות מים כף קינמון שליש כוס אגוזים קצוצים אופן ההכנה: 1. שופכים את הסולת, את הסוכר ואת הקינמון לסיר, מוסיפים 5 כוסות מים, מבשלים על אש קטנה, מכסים את הסיר ומערבבים מדי פעם. 2. ממשיכים לבשל ולערבב עד שהתערובת הופכת להיות סמיכה ולא נוזלית, מוסיפים את האגוזים, מערבבים ומסירים מהאש. 3. שופכים את התערובת לתבנית, מצננים במשך מספר שעות במקרר, ומגישים קר. הערות: 1. מומלץ להשתמש בסולת מלאה, הנמכרת בחנויות טבע. 2. כדי להכין קינוח דיאטטי, ניתן להמיר את כוס הסוכר בארבע כפיות "מתוק וקל". 3. ניתן להמיר חצי כוס סולת בחצי כוס פתיתי שיבולת שועל (קוואקר). 4. ניתן להוסיף גם צימוקים, בנוסף לאגוזים או במקומם. מומלץ לבקר בפורום צמחונות וטבעונות למתכונים טבעוניים נוספים
החומרים : כוס סולת כוס סוכר 5 כוסות מים כף קינמון שליש כוס אגוזים קצוצים אופן ההכנה: 1. שופכים את הסולת, את הסוכר ואת הקינמון לסיר, מוסיפים 5 כוסות מים, מבשלים על אש קטנה, מכסים את הסיר ומערבבים מדי פעם. 2. ממשיכים לבשל ולערבב עד שהתערובת הופכת להיות סמיכה ולא נוזלית, מוסיפים את האגוזים, מערבבים ומסירים מהאש. 3. שופכים את התערובת לתבנית, מצננים במשך מספר שעות במקרר, ומגישים קר. הערות: 1. מומלץ להשתמש בסולת מלאה, הנמכרת בחנויות טבע. 2. כדי להכין קינוח דיאטטי, ניתן להמיר את כוס הסוכר בארבע כפיות "מתוק וקל". 3. ניתן להמיר חצי כוס סולת בחצי כוס פתיתי שיבולת שועל (קוואקר). 4. ניתן להוסיף גם צימוקים, בנוסף לאגוזים או במקומם. מומלץ לבקר בפורום צמחונות וטבעונות למתכונים טבעוניים נוספים
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.