2. האירופים רוצים לקצר טווחים
בעקבות כנס בינלאומי בבריסל בנושא הובלת בעלי-חיים הובלת בעלי-חיים למרחקים ארוכים היא מן התופעות החמורות ביותר בחקלאות. בסוף חודש מאי נערך בבריסל כנס בינלאומי, בהשתתפות ארגוני רווחת בעלי-חיים ובמעמד שרי חקלאות מאירופה, במטרה להביא לביטול התופעה באירופה. מרב כהן מאנונימוס תיארה בכנס את הובלת הכבשים והעגלים מאוסטרליה לישראל. ממדי התופעה באירופה. הובלת בעלי-חיים נערכת בין ארצות שונות ברחבי אירופה בקנה-מידה גדול. מדי שנה, מובלים מאות אלפי כבשים מבריטניה על מנת להישחט באיטליה או ביוון; מיליון וחצי חזירים נשלחים מהולנד לאיטליה ולספרד; מאות אלפי בני בקר מובלים מגרמניה ומאירלנד לספרד ולאיטליה; בנוסף לכך, כמאה אלף סוסים נשלחים מדי שנה מרומניה ומפולין לבתי-מטבחיים באיטליה.
מסעות קטלניים. בין מדינות אירופה, נמשכים רוב מסעות בעלי-החיים בין 40 ל 90 שעות. ככל שמתארך המסע, סובלים בעלי-החיים ממצוקות גדולות יותר. הגורמים העיקריים לסבל הם צפיפות חמורה, חום קיצוני, מחסור במים (שלעתים אינם ניתנים לחיות לכל אורך המסע), היעדר אוורור וטלטלות המסע במתקן זר ומפחיד. בני בקר בוגרים, סובלים ממתח בהובלה עד כי הם מסרבים לרבוץ; חזירים נוטים להקיא והם מתייבשים במהירות; רבים מן הכבשים הנשלחים לדרום אירופה חולים מלכתחילה. חלק מבעלי-החיים נרמסים על-ידי חבריהם, לאחר שקרסו על רצפת המשאית. יש המתים לפני שהגיעו ליעד, והאחרים מגיעים לשם כשהם מותשים ומיובשים. בעגלים בני פחות מחודשיים הבעיה חמורה במיוחד – רבים מהם חולים לאחר המסע ומתים בחודש שלאחריו. בארצות היעד (בדרך-כלל בדרום אירופה, אך גם בהולנד, בבלגיה ובצרפת) ננקטות שיטות פריקה אלימות, והשחיטה עצמה אלימה במיוחד (תוך הפרת החוק האירופי), לעתים ללא הימום. בנוסף לפגיעה הישירה ברווחת החיות, גורמת הובלת בעלי-החיים למרחקים ארוכים גם להפצת מחלות מדבקות ברחבי העולם. הובלת בעלי-חיים מבריטניה לאירופה, למשל, גרמה להפצת מחלת הפה והטלפיים בצרפת, באירלנד ובהולנד.
הרע במיעוטו? ארגונים לרווחת בעלי-חיים באירופה, מבקשים למנוע חלק מסבלם של בעלי-החיים, על-ידי קידום חוקים, שיאסרו הובלה למרחקים ארוכים ויתירו שחיטה רק בסמיכות למשקים: במקום "לייצא" בעלי-חיים, ייצאו את בשרם בלבד. בשנים האחרונות בחן הפרלמנט האירופי את הנושא, ובנובמבר 2001 המליץ להגביל את מסעות ההובלה המותרים למקסימום של שמונה שעות או 500 קילומטרים, הן לגבי מסעות לבתי-מטבחיים, והן לגבי מסעות למשקים לצורך פיטום החיות. הוועדה האירופיתThe European) (Commission עתידה לפרסם הנחיות חדשות בנושא בקיץ 2002. ארגוני רווחת בעלי-החיים באירופה, ובראשם
CIWF Compassion in World Farming)), מפעילים לחץ על הוועדה האירופית ועל מועצת שרי החקלאות של האיחוד האירופי (שבידיהם סמכות ההחלטה העיקרית), לפעול בהתאם להמלצת הפרלמנט ולאכוף את ההגבלות החדשות על משך ההובלה ומרחקה.
הובלה אל מחוץ לאירופה. הובלת בקר מאירופה למדינות אחרות – במזרח התיכון או בצפון אפריקה – גורמת סבל רב לבעלי-החיים (כ 300,000 בשנה), אף יותר מההובלה בתוך אירופה. העמסת החיות על האוניות בדרום אירופה היא אלימה במיוחד. במקרים שבהם אין החיה מסוגלת ללכת בכוחות עצמה, קושרים את אחת מרגליה הקדמיות בשרשרת ומעבירים אותה באמצעות מנוף, כשהיא מִטלטלת באוויר, ולא פעם נשברת הרגל כתוצאה מן העומס. המסעות ממושכים ביותר: בקר הנשלח מאירלנד בדרך הים, עובר דרך של 7-10 ימים ואף יותר. במקרים מסוימים, מתו מאות בעלי-חיים כאשר נקלעו הספינות לסערה. בקר הנשלח מגרמניה, מצרפת ומהולנד ברכבת ואחר-כך באוניות, שוהה בדרך 6-10 ימים. פריקת הבקר מן האוניות אלימה ביותר: מכות הן דבר של שגרה, חיות פגועות מונפות שוב באוויר ברגלן, וכל החיות נדחסות בכוח למשאיות צפופות ביותר, בדרך לשחיטה בשיטות המסורתיות – ללא הימום, לעתים תוך גסיסה מתמשכת מאוד.
מסבסדים את הזוועה. באירופה מכירים רבים בעובדה, שמשלוח בקר לצפון אפריקה ולמזרח התיכון הוא אכזרי במידה קיצונית, והם מתקוממים על כך, שסחר זה מסובסד על-ידי משלמי המסים האירופיים. הפרלמנט האירופי הצביע באוקטובר ובנובמבר 2001 על ביטול הסובסידיות, אך הוועדה האירופית והמועצה החקלאית של אירופה, מתעלמים מכך וממשיכים להעניק סובסידיות לסוחרי הבקר, אשר נחשבים כמי ש"מפנים עודפי-ייצור". ארגוני רווחת בעלי-החיים מצביעים על כך, שפתרון רציני מחייב הפחתת ה"ייצור" של בקר מלכתחילה.
האירוע בבריסל. ב 26-27 במאי התקיים בבריסל כנס תחת הכותרת "עִצרו את הובלת בעלי-החיים למרחקים ארוכים". האירוע אורגן על-ידי ECFA European Coalition for) Farm Animals) בשיתוף עם CIWF, ונכחו בו כ 40 נציגים מ 18 מדינות (17 מדינות אירופאית וישראל) ומ 22 ארגונים, החברים ב ECFA. ביום הראשון נערכו סיכומים, דיונים והצעות בקשר לקמפיין, וביום השני נערכה הפגנה גדולה ומתוקשרת, שבמהלכה הוגשה לשרי החקלאות של בלגיה, גרמניה, דנמרק והולנד, גלויה שעליה הודבקו אלפי תמונות של אנשים מ 16 מדינות שונות, הנושאים שלטי "לעצור את הובלת בעלי-החיים", כל אחד בשפתו. הגלויה, שגודלה, 5x6 מטרים, היא הגלויה הגדולה ביותר שהוגשה אי-פעם למישהו (שיא גינס). שרי החקלאות נאמו והבטיחו לעשות את כל שביכולתם. הבטחתה של שרת החקלאות הדנית נשאה פירות במהירות: כבר ב 31 במאי (ארבעה ימים בלבד אחרי ההפגנה), הוחלט בפרלמנט הדני על הפסקת הובלת בעלי-החיים למרחקים ארוכים.
הבעיה הישראלית-אוסטרלית. מרב כהן מאנונימוס הייתה הנציגה הראשונה מישראל בכנס אירופי בנושא רווחת בעלי-חיים בחקלאות. מרב הציגה את נושא הובלת העגלים והכבשים מאוסטרליה לישראל: מסע הנמשך כשלושה שבועות בבטן אוניה, ומסתיים בהמתנה ממושכת במפרץ אילת – בתנאי חום קיצוניים בקיץ. מרב ציטטה מ
דבריה של איילה אדלר, עדת ראייה לזוועה המתרחשת במחסום, וחילקה למשתתפי הכנס דף, שכלל בקשה לשלוח מכתבי מחאה לשר החקלאות ולראש השירותים הווטרינריים בישראל. משתתפי הכנס נרעשו מן הדברים, שכן ההובלה הממושכת מאוסטרליה לישראל עולה באכזריותה אף על הובלת בעלי-החיים המתקיימת באירופה. המשתתפים גילו עניין רב והביעו נכונות לעזור. יש לציין, שעגלים מובלים לישראל גם מפולין, במטוסים, אלא שבעקבות התפרצות מחלות בקר באירופה, גדל הייבוא מאוסטרליה. הכתבה מבוססת על דיווח מאת מרב כהן מקורות: דוחו"ת מאת פיטר סטיבנסון (Peter Stevenson), מנהל פוליטי ומשפטי ב CIWF, כפי שפורסמו באתר www.ciwf.org.uk: “The Transport of Animals in the European Uunion”, December 2001. “The Science on Animal Transport: A Short Note on Journey Times”, January 2001. “Export of Live Cattle from the European Union to Third Countries”, January 2001.
