3. החיים בתור מכונת זרע
הזרעה מלאכותית בתעשיות המזון (כתבה שנייה)
לכתבה הראשונה בסדרה. מי צריך זכרים? עצם ההפרדה בין זכרים לנקבות היא מלאכותית לחלוטין. בתנאים טבעיים, החיות עצמן קובעות מי יהיו בני או בנות הזוג, והן שקובעות את הזמן המתאים לפעילות המינית. תקשורת הדדית באמצעות קולות, ריחות ומגע, היא שמביאה להזדווגות. עבור חקלאים המעוניינים לבצע הזרעה מלאכותית, מהווה שלילת התקשורת בעיה מסוימת, כי קשה להם לזהות מתי הנקבות מיוחמות. קיימים סימנים חיצוניים שיכול אדם לזהות, אולם הם מטעים; בחזירים, למשל, הזמן המתאים להזדווגות – או להזרעה – הוא קצר מאוד, עד דקות אחרות בלבד. לכן נוהגים החקלאים להותיר בשטח מספר זכרים, שיעוררו את הנקבות ויאפשרו לחקלאי לזהות את הרגע המתאים להזרעה, כשהם צופים בניסיונותיו של הזכר להזדווג ורואים אילו נקבות נרתעות מקפיצתו, ואילו מעוניינות בהזדווגות. ביונקים הנמצאים במרעה, יש החוסכים את הצורך בתצפית על-ידי צביעת גחונו של הזכר, הנמרח על גב הנקבות שגילו נכונות להזדווג עמו. סוף עידן הזכרים ה"רגילים". בבקר, הפר שנשלח לחיות בין נקבות נקרא "פר שדיך" teaser bull)). אולם את ניסיונות ההזדווגות שלו עוצרים, או לפחות את ההפריה עצמה – שהרי אין לו התכונות הגנטיות הרצויות לחקלאים. הספרות החקלאית מציינת שלוש שיטות לעצירת ההפריה: · הטיית אבר-המין של הפר על-ידי ניתוח, הגורם לך שהאבר יוצא מצד הגוף. · "הלבשת" שפופרת פלסטיק על אבר-המין, הכוללת חוט פלדה המוחדר לתוך האבר. שיטה זו מביאה לעתים קרובות לזיהום ולכאבים קשים, עד כדי כך שהפר אינו מעוניין עוד להזדווג. · הסרת אבר-המין באמצעות ניתוח. שיטה אחרת להימנע מהפריות "מיותרות" היא להשתמש בנקבות: אלה הן "פרות שדיכות", שספגו מניפולציה הורמונלית, הגורמת להן להתנהג כמו זכרים. יש להעיר, שנהוגות גם דרכים אחרות לגילוי התייחמות, למשל – על-ידי החדרת מדחום זעיר ליד הנרתיק, המאותת למחשב על מצב גופה של הפרה. אך מרבית המאמצים מתרכזים כיום בגרימת ייחום באופן יזום לפי צורכי התעשייה: על-ידי מניפולציה הורמונלית אינטנסיבית באמצעות זריקות או על-ידי החדרה לנרתיק של ספוגיות הנושאות חומרים שונים (שאחד ממרכיביהם הוא מוחות כבשים), לפעמים לתקופות של מספר שבועות. גירוי מבוקר. עבודת ההזרעה, כפי שמנסחת זאת האנציקלופדיה לחקלאות, מתבצעת על-ידי "טכנאים". "טכנאים" אלה מבקשים לעורר את הזכרים בתנאים הנוחים לאיסוף הזרע. לשם כך מונעים תזוזה מן הפרה שאיתה מנסה הפר להזדווג. למעשה, מרבים להשתמש בזכרים בתור ה"אובייקט" להזדווגות. חיה זו נפגעת לא רק מריסונה ומהאקט הכפוי, אלא גם מכך שפר כבד עולה עליה שוב ושוב. יש המשתמשים תחת זאת במתקן, שהדמיון העיקרי בינו לבין פרה הוא היותו בגודל המתאים והכיסוי שלו – בעור של פר/ה. הפר המגורה מטפס על המתקן או על הפר/ה, ועם תחילת ההזדווגות, ממהר אליו הרפתן ומחדיר בכוח את איבר-מינו של הפר לתוך "בושת מלאכותית" – זהו מעין צינור דמוי אבר-מין נקבי, ובקצהו מבחנה שאליה מתנקז הזרע. לפי שיטה אחרת, הנהוגה בעיקר באילים ובתיישים, מפיקים את הזִרמה על-ידי "גירוי" חשמלי. בכל מקרה, נראה כי הזכרים סובלים תסכול מהפעולות שמבצעים בהם. "חליבת" עופות. תרנגולים, הנחשבים כבעלי ערך כלכלי נמוך יותר מיונקים, וכן בגלל היותם חלשים מהם, עוברים "טיפול" קשוח עוד יותר. לפני הגיעם למשק, הם עוברים טיפול "קוסמטי" במדגרה, כגון חיתוך הכרבולת, קיצוץ אצבעות מסוימות, או ניקוב ברגל. אז, ראשית חכמה, צריכים הלולנים ללמוד את העבודה (לפי "ספר הלול"): "המטפל המתחיל ינסה את מזלו על מספר רב ככל האפשר של תרנגולים, עד שימצא אחד או אחדים המגיבים במהירות – ועל אלה יתאמן תחילה. את אזור פי הטבעת בתרנגולים יש לנקות מהנוצות, המפריעות למירוק [שפיכת הזרע]." בשלב הבא, מונעים מן התרנגול מים ומזון למשך 4-6 שעות, ועוברים לחליבת הזרע – לעתים בעזרת משאבה, ולעתים על-ידי גירוי אגרסיבי בלבד: "עם הבלטת איבר המין – לוחצים בעדינות וצובטים באופן נמרץ בבוהן ובאצבע יד שמאל עמוק מתחת לבסיס הבשרי של הזנב. יש חשיבות ללחיצה בעומק באצבעות מפוסקות ולצביטה, כי הכוונה היא לסחוט כמה שאפשר מן הזִרמה שבשלפוחיות הזִרמה הקבועות עמוק בבסיס הביב מתחת לאיבר המין ולזיזים. אם מתקבל הרושם כי פעולות אלה פוגעות בגופם של התרנגולים – אין זו טעות: "עם הוצאת התרנגול מהתא – יש להתחיל מיד בגירוי המיני. גם אם התרנגול תוקפני ומתגונן – אין לאבד זמן בניסיון הרגעה. תוקפנות התרנגול אינה מפריעה לרפלקסים המיניים שבעקבות הגירוי. "במקרה שתוך החליבה נגרם דימום, על-ידי פציעת רקמות הביב [פתח איבר המין] או איבר המין – הכרחי להפסיק את חליבת התרנגול הפצוע ל 4-5 ימים." לפני ההזרעה. סיפורם של הזכרים ה"משביחים" הללו, ובעיקר בתעשיית החלב, הוא חריג ביותר. הרוב המכריע של העופות בתעשיית הבשר נשלח לשחיטה לפני גיל הבגרות המינית, או מיד בתחילתו. בתעשיית החלב, רוב העגלים הזכרים שנולדו, נשלחים לפיטום כחלק מתעשיית הבשר. רק לכמה עשרות עגלים צפויה תכנית ממושכת, הכוללת את "חליבת" זרעם. את הזרע מנצלים להפריית מאות פרות, שצאצאיהן עוברים מדידות: עבור הצאצאים הזכרים, המדידה מתחילה בשחיטתם, ומסתיימת בשקילת בשרם. הנקבות מוזרעות ונמדדת תפוקת החלב שלהן. תוצאות אלה גוזרות את דינם של הפרים: מי שצאצאיו העלו מדידות נמוכות – כלומר רוב הפרים – נשחט. את הפרים המעטים שנותרו, הפרים ה"משביחים", יחזיקו בדרך-כלל בבידוד, ימשיכו לסחוט מהם זרע במשך שנים, פעמיים-שלוש בשבוע, ויפרו באמצעותו פרות, אלפי ואף רבבות פעמים. בתעשיות-חי אחרות, התהליך הוא לרוב קצר יותר וכולל יותר זכרים, העוברים "חליבת" זרע בתדירות דומה. בשבוע הבא נתאר את פעולת ההזרעה בנקבות מקורות א. גוטויין, א. בור, א. רפפורט ו ג´ אליסון, "השראת ביוץ יתר ואיסוף עוברים מכבשות אואסי", מתוך: השדה כרך ע"א, יולי-אוגוסט 1991, עמ´ 1559. מ. אייזנברג, ט. כהן, מ. עמיר, מ. איתם, ו א. אייזנבוד, "גילוי פרות חלב מתייחמות", השדה כרך ע´, ינואר-מרץ 1990, עמ´ 934. יצחק ארנון (עורך), האנציקלופדיה לחקלאות כרך רביעי, "בעלי-חיים", מודן – הוצאה לאור, 1981, עמ´ 511, 616-618, 732, 805, 829. אברהם תאומים, "ההזרעה המלאכותית בתרנגולות", ספר הלול, הוצאת שלום נחמן, 1980, עמ´ 227-236. מילון אנציקלופדי לבעלי-חיים במשק החקלאי, ספריית מעריב, 1980, עמ´ 28-29, 56, 87. Andrew Johnson, Factory Farming, (Oxford UK and Cambridge USA: Blackwell, 1991), p. 14. Jim Mason and Peter Singer, Animal Factories, (New York: Harmony Books, 1990 rev. and updated), pp. 47-48. Joyce D’Silva and Peter Stevenson, Tim O’Brien (ed.), “Modern Breeding Technologies and the Welfare of Farm Animals”, Compassion in World Farming Trust, July 1995, pp. 9-11.
