2. הסוסים נרמסים גם בישראל
(תעשיית מירוצי הסוסים, כתבה שלישית) בכתבות הקודמות תיארנו כיצד סוחטת תעשיית המירוצים את הסוסים ומענה אותם בחוץ-לארץ. בכתבה האחרונה בסדרה נעקוב אחר ניצני התעשייה בישראל בשנים האחרונות. המירוצים כבר כאן. מירוצי סוסים אינם תופעה חדשה בישראל. בשנות השישים והשבעים נערכו מירוצי סוסים מאולתרים בעפולה, ובשנות השמונים נערך ניסיון למסד את המירוצים במעיין חרוד. בשנות התשעים חלה האטה בתהליך מיסוד המירוצים, אך ב 1999 הוקמו מסלולי מירוצים במושב תלמי אליעזר ובפרדס חנה, וקיים גם אתר מירוצים בחצרים (בנגב). בישראל פועלת "ההתאחדות הישראלית לספורט הרכיבה" (בה מעורבים נציגי הפועל, מכבי ובית"ר), המקיימת תחרויות שונות, הכוללות, בין השאר, רודאו (הן בסוסים והן בפרים), ו"קפיצות ראווה". הימורים נערכים סביב המירוצים בצנעה, משום שאינם חוקיים. הפעלתו של היפודרום (מתקן למירוצי סוסים) עם בסיס מוצהר ומורשה של הימורים תהפוך את המירוצים לתעשייה של ממש, על כל תחלואיה. ממסדים את המירוצים. כבר במאי 1989 המליצה ועדה פרלמנטרית על הנהגת מירוצי סוסים בישראל ומתן זיכיון ההימורים למועצה להסדר ההימורים בספורט (הטוטו). ועדות בנושא המשיכו להעניק אישורים מטעם משרד האוצר ומשרד החינוך. בשנת 1996 נעצרה התנופה, בעיקר בעקבות ספקות לגבי הערך הכלכלי של הימורים מסוג זה עבור המדינה, וחששות מתוצאות שליליות, חברתיות ואקולוגיות. בסוף שנות ה 90 לחץ הטוטו על הממשלה לקבל היתר להימורים במירוצי סוסים, וזכה לתמיכה בדרך-כלל. סגן שר החינוך דאז, משה פלד, אף ניהל "סיור לימודים" במסלולי מירוצים בלונדון ובפאריס. אולם הצלחת הטוטו עוררה את התנגדותם של המתחרים, מפעל הפיס, אשר פעלו ביעילות נגד מתן ההיתר לטוטו. מכפר דניאל לנגב. הניסיון הרציני הראשון לבנות תעשיית מירוצים עם הימורים החל ב 1993 בכפר דניאל, מושב שיתופי על כביש תל-אביב-ירושלים, אשר גייס משקיעים להקמת היפודרום על קרקע חקלאית. המושב זכה בתמיכתם של משרד התיירות ומשרד המדע והספורט. למרבה המזל, התכנית נעצרה בסוף שנת 2000 במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, בטענה שיש לתכנן את פיתוח כל אזור עמק איילון בטרם יישקל להקים בו היפודרום. לאחר דחיית הפרויקט בכפר דניאל, החלה הרשות לפיתוח הנגב לגבש תכנית להקמת היפודרום בנגב. למעשה, כבר ב 1998 עלה הרעיון ביחס לחצרים, ובשנת 2001 התגבשה יוזמה להקמת היפודרום ברהט. מקרה מפעל הפיס. כל עוד הוביל הטוטו בחזקה על מירוצי הסוסים, פעל מפעל הפיס נגד מיסוד ההימורים בתחום זה, אולם במקביל לכך הוא ניהל מגעים עם היזמים מכפר דניאל. בסוף שנת 2000 הפיק מפעל הפיס כרטיס הגרלות, המשתמש בדימויי סוסים במירוצים, ומשחק מירוצי סוסים וירטואלי. סמנכ"ל מפעל הפיס אמר אז ל"הארץ" כי "השקת חיש גד סוס מנצח היא שלב ראשון בכניסת מפעל הפיס לתחום מירוצי הסוסים", והמנכ"לית הודיעה ל"וואלה!" כי: "הכרטיס הזה מסמן את הזיהוי הראשון של מפעל הפיס עם תחום מרוצי הסוסים בארץ". הסמנכ"ל, ישראל פלג, אף הוסיף, ש"אם נקבל את האישורים המתאימים נערוך מירוצי סוסים בהיפודרום העתיק בקיסריה". לפעילי אנונימוס, אשר הביעו תרעומת על מעורבות מפעל הפיס במירוצים, נשלחו תשובות מתחמקות, הטוענות שעניינו של מפעל הפיס כעת במירוצי סוסים נוגע רק במשחקי מחשב, שהוא אינו מעורב בהקמת היפודרום, ושההיפודרום בקיסריה כבר קיים שם אלפי שנים ממילא(!); בכל נוגע למעורבותו של משרד הפיס בתחום המירוצים בעתיד, ניתנו תשובות מעורפלות ומתחמקות. מי נגד מי? הכוח העיקרי שמניע את הקמתה של תעשיית מירוצים עם הימורים בישראל הוא הפיתוי הכספי – התעשייה העולמית מגלגלת מיליארדים רבים של דולרים בשנה. היזמים משכנעים את הפוליטיקאים בטענות, שזו דרך קלה למדינה להרוויח כסף על-ידי הטלת מסים גבוהים על כספי ההימורים, ושהיפודרום אחד יספק מאות או אלפי מקומות עבודה. בכפר דניאל הם אף ניסו לשכנע, שהקמת היפודרום היא הדרך לשמר ריאה ירוקה באזור. הספקנים בתוך משרדי הממשלה אינם משתכנעים שניתן לגבות את הכסף באופן אפקטיבי. הם גם חוששים מהתפתחותם של מוקדי פשע סביב ההימורים, ואף מהשלכות הרסניות על מהמרים מן השכבות החלשות. התנגדות נשמעת גם מן החוגים הדתיים בממשלה, החוששים – ובצדק – שהמירוצים ייערכו בעיקר בשבתות ובחגים. על הפגיעה בסוסים אין איש מדבר, כמעט. בינתיים מכריחים אותם לרוץ. מירוצי הסוסים צוברים פופולאריות בישראל, ולאחרונה הצטרפו אליהם מירוצי גמלים. ההיפודרום המתוכנן ברהט אמור לאכלס גם גמלים, העוברים אף הם ברירה מלאכותית, אימונים מפרכים ומירוצים מסוכנים. לצד המירוצים למרחקים קצרים, המתקיימים במסלולים מיוחדים, נהוגים גם "מירוצי סיבולת" לסוסים, למרחק 60-100 קילומטרים (בירדן אף נהוגים מירוצים למרחק כפול מזה). מירוצים אלה כוללים הפסקות למנוחה כל 20-30 קילומטרים, למשך 15-45 דקות. רוב הסוסים אינם מגיעים לקו הסיום. רוכביהם הזועמים נאלצים לפרוש לאחר שהבחין הווטרינר בדופק מואץ, בצליעה או בשרירים תפוסים. לכאורה, דואגים שלא לפגוע בסוסים "יותר מדי". אולם כפי שהבחין הכתב דוד רטנר, שצפה במירוץ כזה ביריחו (בהשתתפות פלסטינים, ישראלים וירדנים), "לפני שיצאו הרוכבים לסיבוב השני דיברו הרוכבים על שינוי הטקטיקה – לרכב לאט יותר כדי שהדופק של הסוס לא יעלה טורים מוקדם מדי. אך תוכניות לחוד וביצוע לחוד. בזינוק נשכחת התורה והרוכבים הלהוטים להדביק את הפרשים שיצאו לדרך לפניהם, מדרבנים את הסוסים לדהירה מהירה בלי חשבון." הסוסים המעטים שהצליחו לסיים את המירוץ הזה, נשאו את רוכביהם בדהרה, בטמפרטורה העולה על 35 מעלות בצל. מקורות: תמר רון, "קול פרסה", ארץ וטבע, ינואר-פברואר 1998, עמ´ 41-48; איתמר אייכנר ורמי חזות, "´סיור לימודים´ בחו"ל לחכי"ם – על הימורי מירוצי סוסים", ידיעות אחרונות, 8.7.98, עמ´ 20; גדי גולן, "שר החינוך משהה ההיתר שנתן לטוטו להימורי-סוסים עד אחרי הבחירות", גלובס, 25.2.99; צבי לבאי, "מועצת הטוטו מהמרת על סוס חדש", גלובס, 27.8.99, עמ´ 71; דוד רטנר, "פנטום הגיע שני", מוסף הארץ, 1.0.99, עמ´ 54-58; דוד רטנר, "אין היסוס על כוח סוס", הארץ, 16.6.00, עמ´ ב7; מזל מועלם, "המדינה מעדיפה מירוצי סוסים בנגב", הארץ, 14.11.00; אנה אלייניקוב, "מפעל הפיס מתכנן להפעיל מרוצי סוסים וירטואליים להימורים", הארץ, 27.12.00, עמ´ ג4; "מפעל הפיס מהמר על סוסים", חדשות וואלה!, 18.1.01; גדי גולן, "הרשות לפיתוח הנגב מתכנת להקים היפודרום באזור ב"ש", גלובס, 1.2.01, עמ´ 10; "וגם: היפודרום למירוצי גמלים יוקם בנגב", גלובס, 21.5.01, עמ´ 30; עודד שלום, "אבק כוכבים", 7 ימים, 22.2.02, עמ´ 68-71; דליה טל, "´אתה משקיע כסף ובסוף אתה שוקע´", גלובס, 13.3.02. תודה לסמדר ספקטור וליריב גלבוע על החומר להכנת הכתבה.
