3. ברירה חדשה: הרעבה או הרעלה
כתבה שנייה על המאבק ב"השרה כפויה" של תרנגולות בתעשיית הביצים
בכתבה הקודמת בחנו את הרעבת התרנגולות למטרת "השרה כפויה" ואת התנגדות נציגי החקלאים לביטול שיטה זו. השבוע נראה כיצד החלו החקלאים לחפש פתרונות חלופיים להרעבה, וננסה לבחון איך פוגעים הפתרונות החלופיים בתרנגולות. מחיר העינוי: שלוש אגורות. לפי הנחייתו של יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, חבר-הכנסת אברהם פורז, הכין מִנהל המחקר והמידע של הכנסת דו"ח כלכלי, הבוחן מהו המחיר הכספי של ביטול ההרעבה. אף-על-פי שגורמים במשרד החקלאות ובענף הלול הם שסיפקו את הנתונים – ואת הנבואות הקודרות – למִנהל המחקר, עולה מן הדו"ח כי מחיר ביטול ההרעבה מסתכם בכשלוש אגורות לביצה. בעקבות הדו"ח כינס פורז
ישיבה בוועדת הכלכלה. לקראת הישיבה נערך סקר, שגילה כי רוב הציבור מוכן לשלם ארבע אגורות נוספות לביצה כדי לבטל את ההרעבה. נציגי משרד החקלאות הגו תשובה מקורית ללחץ הגובר: לשווק "ביצים ללא הרעבה" באריזות מיוחדות, ומי שרוצה – יקנה אותן בתוספת מחיר; ביצים אלה יילקחו מתרנגולות שטרם עברו הרעבה, אך עתידות להיות מורעבות בעתיד! בקיצור, משרד החקלאות מספק מתכון להפקת רווח נוסף לחקלאים, ולמצפון שקט לצרכנים. רק במצב התרנגולות לא יחול שינוי. הישיבה הסתיימה ללא החלטה ביצועית. הלולנים מתחילים להילחץ. כלפי חוץ מקפידים אנשי משרד החקלאות והלולנים לשדר "עסקים כרגיל", ולטעון שאין סיכוי שההשרה תבוטל (ואם היא תבוטל – "זה יהיה הסוף של ענף הלול בישראל!"). אולם בפורומים פנימיים כבר מתחילים לדבר על היום שבו תיאסר ההרעבה. בכנס השנתי של האגודה למדע העופות באשקלון, שנערך בחודש מרץ, בירכו הלולנים בחום מחקר של אריה בר (ממִנהל המחקר החקלאי, משרד החקלאות), אשר בחן שיטות חלופיות להרעבה. המנחה הקדים להרצאה קריאה לתשומת-לב ואמר: "רבותיי, זה נושא שכדאי מאוד שנתייחס אליו ברצינות, כי נצטרך להתמודד אתו מאוד בקרוב". שלום נחמן, דמות מוכרת וותיקה בענף הלול בישראל, שיבח את בר: "כל הכבוד לך, אריה. בעוד שנה-שנתיים יאסרו עלינו להרעיב, אתה כבר מוצא לנו את הפתרון". גם בר עצמו ציין בפתח דבריו ש"חוגים רחבים בציבור הצרכנים רואים בהרעבה עקה, התעללות", ובהמשך הוסיף: "נוצר לחץ צרכנים לא קטן, שעלול לאסור את ההשרה". יושרו של חוקר ההרעבה. אריה בר עסק רבות במחקרים על השרה, במטרה לייעל אותה כלכלית. אך כבר לפני שנים כתב בביטאון ללולנים משק העופות, ש"השימוש בטכניקת הרעבה מעורר התנגדות חריפה של ארגוני אוהבי בעלי-החי [כך במקור]. מכאן שלא יהיה מנוס מלהשתמש בשיטות אחרות". לפני כשנתיים ערך בר מחקר על הסבל הנגרם לתרנגולת בזמן ההרעבה (באמצעות מדידה של הורמונים המעידים על מצוקה), ומיותר כמעט לציין, שאכן מצא כי התרנגולות נמצאות במצוקה בתקופה זו. באופן חריג לאיש מחקר חקלאי, בוחר בר לקרוא להליך ה"השרה" בשם מדויק יותר – "הרעבה", והוא אף החליף את המושג המקובל "תערובת מנוחה" (זהו המזון הדל במתכוון, אשר מוגש לתרנגולות במשך ימים רבים לאחר ההרעבה המוחלטת) בשם פחות מניפולטיבי: "תערובת מעבר". מניעת סידן והרעלת אבץ. בר ועמיתיו ערכו סדרת ניסויים בתרנגולות, שמטרתם לבחון שיטות אפשריות לגרימת הלם לתרנגולת, שיביא לתוצאה "כלכלית", הדומה ככל שניתן לזו המושגת באמצעות הרעבה, כלומר: ניוון מערכת המין והבשלתה המהירה מחדש, אז שבה התרנגולת להטיל ביצים בקצב מהיר. השיטות החלופיות מתבססות על הוספת מרכיבים מסוימים או החסרתם מתערובת המזון של התרנגולות, והן מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים: * מינרלים. בשיטה זו גורמים עודפים או חסרים גדולים במינרל מסוים בגוף התרנגולת. למשל: מחסור בנתרן, עודפי אבץ, חוסר סידן, עודף אלומיניום, עודף יוד, וכו´. * הורמונים. בר מודע לכך, שהסיכוי להכניס הורמונים חדשים לשימוש מסחרי הוא נמוך בגלל התנגדות הצרכנים, אך למרות זאת הוא מציין טיפולים הורמונלים, כגון מתן פרוגסטרון או נוגד אסטרוגן, כשיטות השרה חלופיות, הראויות למחקר. * תרופות. תכשירים תרופתיים שונים (בר בחן ניקרבזין) גורמים אף הם ניוון מערכת המין, אך לא גורמים השרת הנוצות. הלם ללא רעב. המחקר של בר ועמיתיו פורש את השפעותיו השונות של כל "טיפול" ו"טיפול" וקובע בבירור, שניתן לגרום השרה גם ללא הרעבה, על-ידי מתן עודפי אבץ גדולים, או שילוב עודפי אבץ קטנים עם מניעת סידן. הן בהרעבה והן ב"טיפולים" אלה התקבלו ביצים חזקות יותר (כלומר, פחות שבירות) מאשר ביצים של תרנגולות בגיל דומה, שלא עברו השרה. סך כל הביצים (בגיל 800 ימים) בכל שיטות ההשרה גבוה יותר מזה של תרנגולות, שלא עברו השרה. ומהי השורה התחתונה? שאכן ניתן לסחוט מן התרנגולות תקופת הטלה שנייה לא רק באמצעות הרעבה – ובאופן רווחי ללולנים. אין יתרון כלכלי להשרה? המסקנה המהפכנית ביותר של בר ועמיתיו היא דווקא בעניין הכדאיות הכלכלית של הפסקת ההשרה – על כל שיטותיה. בשקלול משתנים שונים – מספר הביצים, מספר התרנגולות המתות, חישובי הוצאות למזון ולעבודה וכדומה – קובע המחקר, שהחזקת תרנגולות למחזורים בני 640 יום בערך, ללא השרה – אינה נופלת ברווחיותה הכספית מן השיטה הנהוגה כיום: 800 יום ויותר, עם השרה. אם יתקבלו המלצות המחקר, תופסק ההשרה מטעמים כלכליים גרידא, וחייהן של התרנגולות יהיו קצרים יותר – וללא תקופה של טראומה מכוונת. מה יותר גרוע? הדמיון בין תוצאות ההרעבה לתוצאות השיטות החלופיות, צריך להדליק נורה אדומה אצל כל מי שמתעניין בסבלם של בעלי-חיים. האמנם תהיה הרעלת אבץ עדיפה על פני רעב? והאם המחסור בסידן, על-פי שיטה אחרת, אף הוא גורם פחות סבל מהשיטה המקובלת? תשובה מרומזת מאוד על כך מבצבצת במשפט אחד במאמר של בר ועמיתיו, לפיו גורמים לעתים עודפי האבץ "גילוי סימני מצוקה אך ללא תמותה". המחקר של בר ועמיתיו אינו מגלה פרטים מעבר לכך. ההבחנה ב"סימני מצוקה" דורשת תשומת-לב מיוחדת, הרחק מתחומי העניין של החוקרים. כל מה שנותר הוא החשד, שהחלפת ההרעבה במניפולציה כימית, פשוט תמיר עינוי אחד בעינוי אחר. בתעשיית הביצים, כמו בכל תעשיות החי, רפורמות קטנות של רווחה עלולות להתגלות כחסרות כל תועלת לחיות. על כך נרחיב בשבוע הבא. מקורות: אריה בר, אליהו וקס, ויקטור רז´פקובסקי, "ממשקי הנשרה חלופיים: היבטים יישומיים", משק העופות, פברואר 2002, עמ´ 32-44. אריה בר, "הזדקנות במטילות – היבטים ביולוגיים ויישומיים", משק העופות, ספטמבר-אוקטובר 1998, עמ´ 14-17. מרכז המחקר והמידע של הכנסת, "איסור על הנשרה כפויה בתהליך הגידול של מטילות ביצי מאכל – מבט כלכלי", דו"ח 2001. פרוטוקול מס´ 280 מישיבת ועדת הכלכלה, יום שני, י"ד באייר התשס"א (7 במאי, 2001), פרוטוקולים/כלכלה/3078.
