../images/Emo26.gifכבוד זה הדבר הכי חשוב לי../images/Emo36.gif
כשמישהו התחיל עם ידידה שלו, הוא התעצבן, שלף סכין ודקר בלי רחמים * תום, אז בן 16, פצע את הנער השני באופן בינוני, אבל לא ממש התחרט: "האגו והכבוד שלי יותר חשובים" * ואם זה היה קורה היום? הוא בכלל לא היה חושב פעמיים: "הייתי מחזיר כפליים" * ראיון מפחיד עם דוקר, שעדיין ממתין לגזר דינו מאת: מור הבדלה כבר הרבה זמן שהאלימות בקרב בני נוער ממשיכה להתעצם ולפגוע בעוד ועוד קורבנות. לא עובר סוף שבוע בלי פצועים ואפילו הרוגים, לרוב בגלל מריבות מטופשות שבהן מעורבים גם סכינים. כשאנחנו שומעים על מקרה כזה, לרוב אנחנו מדמיינים את הפוגע (או את הרוצח) כמפלצת בעלת קרניים וזנב, ולרגע יוצא לנו לשכוח שגם לו יש אמא, אבא, אחים, אחיות וחברים. איך אדם כזה מגיע למצב בו הוא רוצה לפגוע באדם אחר ואולי גם להרוג אותו? את זה הלכתי לבדוק אצל תום (שם בדוי), בן 19 מדרום הארץ, שלפני שלוש שנים דקר נער אחר במועדון. "מגיל 13 אני מתעסק בדברים האלה", הוא מספר בגילוי לב מוחלט, "יצא לי לדקור יותר מפעם אחת, אבל אני מעדיף לא לדבר על כל המקרים שהיו". מה אתה כן יכול לספר? "אחד המקרים קרה כשהייתי ילד בן 16. נסעתי למסיבה באיזה מועדון עם החברים שלי, ובמהלך המסיבה מישהו לא מהאזור התחיל עם חברה של חבר שלי. החבר'ה שלי ניפחו את העניין והתחילו מכות בינינו לבין החבר'ה שלו. העיפו אותנו מהמועדון, אבל המכות המשיכו בחוץ. העניינים התחממו עוד יותר, ותוך כדי המכות, ברגע של עצבים, הוצאתי את הסכין ודחפתי אותה לאותו אחד שהתחיל עם החברה של החבר שלי, פשוט הכנסתי לו כמה שיכולתי ואיפה שיכולתי". לדקור מישהו כי הוא התחיל עם מישהי?! "היינו חבורה של נערים שהולכים מכות אחד עם השני. חטפתי מכות ונתתי מכות, ותוך כדי מכות הוצאתי את הסכין, רק רציתי להכניס לו וללכת. הכל קרה בשנייה אחת וברגע כזה לא ממש חושבים. אני מרגיש שלא הייתי שפוי באותה השנייה, כשאני עצבני אני בדרך כלל מאבד את השפיות". מה קרה לו? "הוא היה מאושפז בבית חולים במשך שבוע". ומה היתה ההרגשה שלך? "באותו רגע חייכתי והייתי שמח. זאת היתה הפעם השנייה שדקרתי מישהו ובגילאים ההם זה היה נראה לי כמו משהו שמביא הרבה גאווה. היום, כשאני מסתכל אחורה, אני יודע שאין במה להתגאות". צער גידול הורים הנער הנדקר התלונן במשטרה ואחרי כמה שעות, בערך ב2:00- בלילה, הגיעו לביתו של תום שלושה שוטרים. להורים שלו הם אמרו שהבן שלהם כנראה דקר מישהו, לא דיברו יותר מדי, שמו לתום אזיקים על הידיים והרגליים ולקחו אותו לתחנת המשטרה היישר אל חדר החקירות. איך ההורים הגיבו כשהם ראו אותך עם אזיקים? "ההורים שלי תמיד מקבלים את כל מה שאני עושה בצורה קשה, אבל לא משנה מה, אני עדיין הילד שלהם. אבא שלי יודע שאלו החיים שלי, הוא מדבר איתי ושואל אותי איך אני בכלל מגיע למצבים כאלה, כי אני מקבל את אותו החינוך כמו בכל בית, וכמובן שיש גם צעקות". מה היה עם החבר'ה שהיו מעורבים בסיפור? "כשהמשטרה הגיעה, אף אחד לא עמד מאחוריי. ככה זה פה, אתה נמצא לבד ואין לך חברים. אמנם היום יש לי את אותם החברים מגיל 16, אבל אני לא בוטח באף אחד, לא סומך על אף אחד ולא מצפה מאף אחד לעזור לי, תמיד זה לבד. כל מצב שאני נכנס אליו או מסתבך בו אני אצא ממנו לבד". ושאר החברים, מה הם חשבו עליך? "אז, בגיל יותר צעיר, כולם חשבו שאני גבר בגלל שדקרתי מישהו. היום זה לא בדיוק ככה, אבל מאיפה שאני בא לוקחים את זה בקלות. לפעמים חברים שלי באים אלי ואומרים לי אם אני זוכר את זה כאילו זה זיכרון מצחיק ונוסטלגי". המצפון שלך נשאר נקי בסופו של דבר? "המצפון שלי נקי וגם אף פעם לא חשבתי ללכת לבקש ממנו סליחה, אני בדרך כלל לא מבקש סליחה על דברים שאני עושה, האגו והכבוד שלי יותר חשובים", תום אומר ואז מוסיף: "אולי בעצם אני מבקש סליחה רק מאנשים שאני אוהב. אני לא לוקח כל דבר ללב, המשכתי הלאה, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אני בטוח שאם הוא היה מת זה היה יושב לי על המצפון וגם לא הייתי מדבר איתך היום". יצא לך להיפגש איתו אחרי אותו המקרה? "אני הולך להיפגש איתו בבית משפט. נפתח לי תיק והוא לא נסגר עד היום". אתה תמיד הולך עם סכין? "כשהייתי ילד, כן. גדלתי בעולם אחר, עולם לא כל כך יפה. נכנסתי למקומות שלא רציתי בכלל להיות בהם בגלל המקום שגדלתי בו. הסכין היתה ההגנה שלי. היום אני כבר לא הולך עם סכין". אתה חושב שיש אדם שבאמת מגיע לו למות? "לא מגיע לאף אחד למות, אבל גם אני כבר קיבלתי כמה וכמה דקירות בעבר. אם היום זה היה קורה, הייתי מחזיר כפליים. ככה העולם עובד, וכשאני אצטרך ויקרה מקרה שמישהו יתחיל איתי ואני אגיע איתו לקטטה, אני אעשה את זה שוב". ומה אם הדיבורים שלך על זה שאתה לא רוצה להיכנס לכלא משום שאתה מעל גיל 18? "פה את כבר נכנסת לעניין של כבוד. כבוד זה הדבר הכי חשוב לי. אני מעדיף להיכנס לכלא ולא להיות עם הראש למטה". מה הקטע של הכבוד הזה? "אני באתי ממקום שבו הכבוד הוא דבר חשוב, ככה בניתי את עצמי, וזה כבר טמון באישיות שלי".
הכתבה המלאה נמצאת בגליון מעריב לנוער של מחר- 12.3.08
כשמישהו התחיל עם ידידה שלו, הוא התעצבן, שלף סכין ודקר בלי רחמים * תום, אז בן 16, פצע את הנער השני באופן בינוני, אבל לא ממש התחרט: "האגו והכבוד שלי יותר חשובים" * ואם זה היה קורה היום? הוא בכלל לא היה חושב פעמיים: "הייתי מחזיר כפליים" * ראיון מפחיד עם דוקר, שעדיין ממתין לגזר דינו מאת: מור הבדלה כבר הרבה זמן שהאלימות בקרב בני נוער ממשיכה להתעצם ולפגוע בעוד ועוד קורבנות. לא עובר סוף שבוע בלי פצועים ואפילו הרוגים, לרוב בגלל מריבות מטופשות שבהן מעורבים גם סכינים. כשאנחנו שומעים על מקרה כזה, לרוב אנחנו מדמיינים את הפוגע (או את הרוצח) כמפלצת בעלת קרניים וזנב, ולרגע יוצא לנו לשכוח שגם לו יש אמא, אבא, אחים, אחיות וחברים. איך אדם כזה מגיע למצב בו הוא רוצה לפגוע באדם אחר ואולי גם להרוג אותו? את זה הלכתי לבדוק אצל תום (שם בדוי), בן 19 מדרום הארץ, שלפני שלוש שנים דקר נער אחר במועדון. "מגיל 13 אני מתעסק בדברים האלה", הוא מספר בגילוי לב מוחלט, "יצא לי לדקור יותר מפעם אחת, אבל אני מעדיף לא לדבר על כל המקרים שהיו". מה אתה כן יכול לספר? "אחד המקרים קרה כשהייתי ילד בן 16. נסעתי למסיבה באיזה מועדון עם החברים שלי, ובמהלך המסיבה מישהו לא מהאזור התחיל עם חברה של חבר שלי. החבר'ה שלי ניפחו את העניין והתחילו מכות בינינו לבין החבר'ה שלו. העיפו אותנו מהמועדון, אבל המכות המשיכו בחוץ. העניינים התחממו עוד יותר, ותוך כדי המכות, ברגע של עצבים, הוצאתי את הסכין ודחפתי אותה לאותו אחד שהתחיל עם החברה של החבר שלי, פשוט הכנסתי לו כמה שיכולתי ואיפה שיכולתי". לדקור מישהו כי הוא התחיל עם מישהי?! "היינו חבורה של נערים שהולכים מכות אחד עם השני. חטפתי מכות ונתתי מכות, ותוך כדי מכות הוצאתי את הסכין, רק רציתי להכניס לו וללכת. הכל קרה בשנייה אחת וברגע כזה לא ממש חושבים. אני מרגיש שלא הייתי שפוי באותה השנייה, כשאני עצבני אני בדרך כלל מאבד את השפיות". מה קרה לו? "הוא היה מאושפז בבית חולים במשך שבוע". ומה היתה ההרגשה שלך? "באותו רגע חייכתי והייתי שמח. זאת היתה הפעם השנייה שדקרתי מישהו ובגילאים ההם זה היה נראה לי כמו משהו שמביא הרבה גאווה. היום, כשאני מסתכל אחורה, אני יודע שאין במה להתגאות". צער גידול הורים הנער הנדקר התלונן במשטרה ואחרי כמה שעות, בערך ב2:00- בלילה, הגיעו לביתו של תום שלושה שוטרים. להורים שלו הם אמרו שהבן שלהם כנראה דקר מישהו, לא דיברו יותר מדי, שמו לתום אזיקים על הידיים והרגליים ולקחו אותו לתחנת המשטרה היישר אל חדר החקירות. איך ההורים הגיבו כשהם ראו אותך עם אזיקים? "ההורים שלי תמיד מקבלים את כל מה שאני עושה בצורה קשה, אבל לא משנה מה, אני עדיין הילד שלהם. אבא שלי יודע שאלו החיים שלי, הוא מדבר איתי ושואל אותי איך אני בכלל מגיע למצבים כאלה, כי אני מקבל את אותו החינוך כמו בכל בית, וכמובן שיש גם צעקות". מה היה עם החבר'ה שהיו מעורבים בסיפור? "כשהמשטרה הגיעה, אף אחד לא עמד מאחוריי. ככה זה פה, אתה נמצא לבד ואין לך חברים. אמנם היום יש לי את אותם החברים מגיל 16, אבל אני לא בוטח באף אחד, לא סומך על אף אחד ולא מצפה מאף אחד לעזור לי, תמיד זה לבד. כל מצב שאני נכנס אליו או מסתבך בו אני אצא ממנו לבד". ושאר החברים, מה הם חשבו עליך? "אז, בגיל יותר צעיר, כולם חשבו שאני גבר בגלל שדקרתי מישהו. היום זה לא בדיוק ככה, אבל מאיפה שאני בא לוקחים את זה בקלות. לפעמים חברים שלי באים אלי ואומרים לי אם אני זוכר את זה כאילו זה זיכרון מצחיק ונוסטלגי". המצפון שלך נשאר נקי בסופו של דבר? "המצפון שלי נקי וגם אף פעם לא חשבתי ללכת לבקש ממנו סליחה, אני בדרך כלל לא מבקש סליחה על דברים שאני עושה, האגו והכבוד שלי יותר חשובים", תום אומר ואז מוסיף: "אולי בעצם אני מבקש סליחה רק מאנשים שאני אוהב. אני לא לוקח כל דבר ללב, המשכתי הלאה, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אני בטוח שאם הוא היה מת זה היה יושב לי על המצפון וגם לא הייתי מדבר איתך היום". יצא לך להיפגש איתו אחרי אותו המקרה? "אני הולך להיפגש איתו בבית משפט. נפתח לי תיק והוא לא נסגר עד היום". אתה תמיד הולך עם סכין? "כשהייתי ילד, כן. גדלתי בעולם אחר, עולם לא כל כך יפה. נכנסתי למקומות שלא רציתי בכלל להיות בהם בגלל המקום שגדלתי בו. הסכין היתה ההגנה שלי. היום אני כבר לא הולך עם סכין". אתה חושב שיש אדם שבאמת מגיע לו למות? "לא מגיע לאף אחד למות, אבל גם אני כבר קיבלתי כמה וכמה דקירות בעבר. אם היום זה היה קורה, הייתי מחזיר כפליים. ככה העולם עובד, וכשאני אצטרך ויקרה מקרה שמישהו יתחיל איתי ואני אגיע איתו לקטטה, אני אעשה את זה שוב". ומה אם הדיבורים שלך על זה שאתה לא רוצה להיכנס לכלא משום שאתה מעל גיל 18? "פה את כבר נכנסת לעניין של כבוד. כבוד זה הדבר הכי חשוב לי. אני מעדיף להיכנס לכלא ולא להיות עם הראש למטה". מה הקטע של הכבוד הזה? "אני באתי ממקום שבו הכבוד הוא דבר חשוב, ככה בניתי את עצמי, וזה כבר טמון באישיות שלי".