אין סיכוי שאומר את שמה בחיים
ואומר לך מדוע, אני לא מעוניינת לרדת לרמה שלה. אני לא מתייחסת למה שהיא עשתה, אני מתייחסת למה שאני עשיתי, ומה שאני עשיתי הוא דבר לא טוב, וגם אם כל העולם ואשתו עושים את זה - זה לא אומר שזה בסדר. זה רע , נקודה. אני אדם לא הכי טוב בעולם, אני גם לא מתיימרת להיות כזו, א-ב-ל כשאני טועה אני יודעת לבוא ולהתנצל , ולא בקטע של מהפה החוצה, אלא באמת מבנוכו. מעבר לזה , מה כבר קרה? היא אמרה? אז מה???? היא הצליחה? לא. קפצו עליה במחיאות כפיים כמה נשמות טובות שממילא חיכו לי בסיבוב ופה נגמר הסיפור. מעניין ת'תחת הגדול שלי מה הם אומרים. מי שיבחר להאמין להן שיבושם לו, אני שמחה שאני במקום אחר. באיזשהו מקום זה לא פיר לומר מי היא, כי זה שהיא לא בסדר איתי, זה לא בהכרח אומר שהיא לא בסדר עם כל העולם. קורה שלא מסתדרים , ואתה יודע מה? אני טיפוס שמושך אש ויכולה בכיף לעצבן אנשים, (לפעמים אני אפילו מעצבנת את עצמי) , ככה שיכול מאוד להיות שהיא רואה את שמי וישר חוטפת חצ'קונים, אבל זה לא אומר שזה יקרה לה עם כולם. אם מישהו יכול להוציא ממנה משהו טוב, למה שאבוא ואפריע לזה? כי היא ואני לא מסתדרות? זה רמה של גן חובה , ומזמן עזבתי את גן שולה. (אני כבר בכתה א', ריספקט !). נכוןןן... אני לא הראשונה שחטפה ממנה, אבל עדיין זה לא אומר שהיא חראית בלבנית עם כל העולם. אגב, היו זמנים שמאוד אהבתי, כיבדתי והערכתי אותה, וכשזה נגמר זה נגמר. אני בחרתי ללכת הלאה והיא לא, זכותה. וזה בדיוק מה שכתבתי לה באותו מייל מאיים שהיא שלחה לי, שאני משחררת אותה, ובכל מקרה לא אתנהג כמוה, אני ממשיכה הלאה. בשורה תחתונה- זאת לא היא שלא בסדר, זאת אני שיצאתי סתומה על כך שבחרתי ללכת אחריה. על טעויות יקירי- משלמים ואני שילמתי, זהו, נגמר, מפה אני ממשיכה רק הלאה. אתה יודע מה ההבדל ביני לבין אחרים? שאין לי כל פחד לבוא ולהקיא את כל האמת שלי בפנים. בוא נתחיל מזה שאני מופיעה בשמי המלא, (מה זה מלא... חוץ ממידת חזייה כתוב שם הכל...) ואין כל בעייה לבדוק אם מה שאני אומרת הוא נכון, מעבר לזה שזה לא אמור לעניין אף אחד מה אני כותבת בבלוג.אם יבוא לי לכתוב נגיד שאני אסטרונאוטית בוגרת נאס"א, אז זה בדיוק מה שאעשה , ונראה מי שיפתח עלי את הפה... (נו, טוב... שיפתח...). הבלוג הוא שלי, ואני אחליט מה אני כותבת. באותה מידה, מעניין לי ת'תחת אם אנשים מאמינים או לא מאמינים שיש לי או אין לי סרטן או שהוציאו לי 6 איברי פנים או 66... קטע שלי, אף אחד לא יבוא ויגיד לי מה לכתוב או מה לא לכתוב. נכוןןןן, אני מודה בהתחלה באינסטינקט הראשוני התחשק לי לסרוק את הדו"ח של המכון הפתלוגי שמראה בדיוק מה הוציאו לי, כי הרי עם עובדות אי אפשר להתווכח, אבל זה לקח בדיוק כ- 15 שניות,עד שהתעשתי וסיננתי את אחת הקללות הכל כך אהובות שלי ושלחתי אותם לכושלאמא שלהם.... (אותה ואת חברותיה ). מפה... מי שרוצה שיאמין, מי שלא, עוד יותר טוב,, שלא ייכנס, שלא יגיב, כי ממילא יש לי יותר מדי מגיבים בבלוג וכולם יודעים שממש קשה לי להגיב חזרה לכל כך הרבה תגובות (ואל תשאל- הראל התחיל לצחוק בקול רם ואני פשוט מוצאת את עצמי מתעניינת יותר בצחוק ובברבורים שלו ולא בכל מיני חרטוטים אחרים...) כולה ווירטואליה, ראבאק, אפשר לחשוב... קיצור, עזוב אותך משטויות, מחנות יריבים היו תמיד וימשיכו להיות. מה שצריך זה לשמור על האני העצמי שלך וזה הכל. אני לא מהטיפוסים שיכפישו את האחר ובטח שלא פה. אם זה יהיה לי מספיק חשוב - אעשה את זה בארבע עיניים (במקרה כזה אפרום להם את הצורה, מי שחווה את נחת זרועי מכיר יופי למה אני מסוגלת, אבל שוב- את זה אני שומרת רק לאנשי שאני אוהבת באמת, לא לכל אחד יש את הפריבילגיה לחטוף ממני) , נכון לעכשיו הגברת לא תזכה בזה... ולמה כתבתי כל כך הרבה? פשוט כי אני יודעת שקוראים פה הרבה (גם סמויים) ובגדול זה עונה לכל אותם מאות שולחי מסרים מאתמול, שרובם היו מסרי תמיכה, אבל היו גם מסרי סקרנות גרידא. אז לא, אני לא אומר את שמה. מספיק שהיא יודעת מי היא ושתיתן דין וחשבון לעצמה, אם היא מסוגלת... בכל מקרה, תודה לך על ההתייחסות.
מתוך הבלוג על מה כותבים היום מתוך הבלוג ספינותי
